| |
תלמוד ירושלמי  סדר מועד שבת
מסכת שבת פרק ז
דף מז, א פרק ז הלכה ב גמרא אית תניי תני שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך. ואית תניי תני שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. מאן דמר שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך מסייע לרבי יוחנן. ומאן דמר שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור מסייע לרבי אלעזר. מתניתא פליגא לר' אלעזר השמר בלא תעשה. פן בלא תעשה. וכתיב (דברים יב) שם תעלה עולותיך ושם תעשה. שם תעלה זו העלייה. ושם תעשה זו שחיטה וזריקה. מה העלייה שהיא בעשה הרי הוא בלא תעשה. אף שחיטה וזריקה שהן בעשה יהו בלא תעשה. בגין דכתיב שם תעלה ושם תעשה. הא אילולא הוה כתיב שם תעלה ושם תעשה אין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה. מה עבד לה רבי יוחנן שלא תאמר כמה דתימר גבי שבת חפר חרץ נעץ אינו חייב אלא אחת. ודכוותה שחט זרק והעלה אינו חייב אלא אחת לפום כן צריך מימר חייב על כל אחת ואחת. כל הן דתנינן אבות יש להן תולדות. תמן תנינן ארבע אבות נזיקין. השור זה הקרן נגיחה ודחיפה אב. תני רבי חייה נשך רבץ בעט תולדות לקרן. תמן תנינן אבות הטומאה השרץ. ושכבת זרע. תולדות השרץ אי זהו. רבי יודה בשם רבי נחום מדפות. מהו מדפות מגעות. אב הטומאה מטמא את הכל. וולד הטומאה אינו מטמא אלא אוכלין ומשקין וכלי חרש. אוכלין ומשקין וכלי אינן נעשין אב הטומאה לטמא זיבה. והכא תנינן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. חרישה אב. תני רבי חייה חפר חרץ נעץ תולדות להחרישה. כל אבות מלאכות מן המשכן למדו. מה חרישה היתה במשכן שהיו חורשין ליטע סממנין. כמה יחרוש ויהא חייב רבי מתניה אמר כדי ליטע כרישה. רבי אחא בר רב כדי ליטע זכרותה של חיטין. תמן תנינן זרע קישואין שנים חייב. זרע דילועים שנים זרע פול מצרי שנים. תני
|
