| |
תלמוד ירושלמי  סדר מועד שבת
מסכת שבת פרק ז
דף מו, ב פרק ז הלכה ב גמרא כלל בעשה ופרט בלא תעשה. מילתיה דרבי אלעזר אמר כלל ופרט הוא. דאמר רבי אלעזר לוקין על החרישה בשביעית. רבי יוחנן אמר אין לוקין על החרישה בשביעית. ומה טעמא דרבי אלעזר (ויקרא כה) ושבתה הארץ שבת לה' כלל. שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור פרט. הזרע והזמיר אף הן בכלל היו. ולמה יצאו להקיש אליהן לומר לך מה הזרע והזמיר מיוחדין שהן עבודה בארץ ובאילן. אף אין לי אלא דבר שהוא עבודה בארץ ובאילן. מה עבד לה רבי יוחנן שני דברים הן ושני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין. ולית לרבי אלעזר חולקין אית ליה לחלוק אינן חולקין. הא ללמד מלמדין. ולית לרבי יוחנן מלמדין שנייא היא שכלל בעשה ופרט בלא תעשה ואין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה. אמר רבי אלעזר ועשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה. על דעתיה דרבי יוחנן ניחא מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות. על דעתיה דר' אלעזר מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות. כשם שאין מלמדין לענין איסור כן לענין היתר לא ילמדו. א"ר בא קרטיגנאה טעמא דרבי יוחנן (ויקרא כה) שש שנים תזרע ולא בשביעית. שש שנים תזמור כרמך ולא בשביעית כלל. לא תעשה שהוא בא מכח עשה הוא עובר בעשה. ר' יוסה אומר אפילו עשה אין בו. רבי ירמיה אומר עובר בעשה. וליידא מילה כתיב (ויקרא כה) ושבתה הארץ שבת לה' לענין לא תעשה שבו. יכול יהו לוקין על התוספת. ר' יוחנן פתר מתניתא יכול יהו לוקין על ידי חרישה בשביעית ר"א פתר לה מתניתא יכול יהו לוקין על איסור שני פרקים הראשונים.
|
