| |
תלמוד ירושלמי  סדר מועד שבת
מסכת שבת פרק ה
דף לא, ב פרק ה הלכה א גמרא תמן תנינן לא תטבול בהן עד שתרפס, וכאן הוא אמר הכין. אמר רבי מנא כאן ברפים. כאן באפוצים:
דף לא, ב פרק ה הלכה ב משנה חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו הזכרים יוצאין לביבין רחילות יוצאות שחוזות כבולות וכבונות והעזים צרורות ר"י אוסר בכולן חוץ מן הרחלים הכבונות ר' יהודא אומר עזים יוצאין צרורות ליבש אבל לא לחלב:
דף לא, ב פרק ה הלכה ב גמרא שמואל אמר בקשורה לו מערב שבת. חנין מגופתייה אמר קומי שמואל רב חייא בר אשי לא נהיג כן. א"ל נהיג בקלסטירין. דתני זכרים יוצאין בקלסטירין. התיר רבי אחא בר פפא קומי ר' זעירא. והא תני חבל שהוא קשור בפרה קושרין אותו באבוס. באבוס קושרין אותו בפרה. ניחא בפרה קושרין אותו באבוס. באבוס קושרין אותו בפרה ולא נמצא משתמש בצדדי בהמה בשבת. אמר רבה תיפתר בקשרין שאינן של קיימא. א"ר יוסי שנייא הוא צדדי בהמה בין קשר שהוא של קיימא בין קשר שאינו של קיימא. א"ר שמי תיפתר כרשב"א. דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר מותר להשתמש על צדדי בהמה בשבת. היא צדדי בהמה היא צדדי אילן. א"ר מנא קיימתיה במספק חבל על חבל: זכרים יוצאין לבובין. שהוא נותן עור מכורסינון כנגד לבו והוא מתריס כנגד חיה: רחלים יוצאות שחוזות. אית תניי תני שחוזות ואית תניי תני שוזות. מאן דאמר שוזות מעתדן כמה דתימר (משלי ז) שית זונה ונצורת לב. מאין דאן דמר שחוזות. כמה דתימר אין משחיזין את הסכין. כבונות למילת. כבולות שלא יעלה עליהן הזכר. רבי אבון בשם קרבי חייא (מלכים א ט) ויקרא להם ארץ כבול. ארץ שאינה עושה פירות: רבי יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב. תני ר' יהודא ב"ב אומר בין ליבש בין לחלב אסור. יאות א"ר יהודא ב"ב
|
