| |
תלמוד ירושלמי  סדר זרעים עורלה
מסכת עורלה פרק ב
דף יג, ב פרק ב הלכה ד גמרא סברין מימר מה פליגין כשחימץ זה כל כוחו וזה כל כוחו ונפל שאור של חולין תחילה. אבל אם נפל שאור של תרומה תחילה כבר נתחמצה העיסה. כל נותני טעמים בין לפגם בין לשבח אסור דברי ר"מ. ר"ש אומר לשבח אסור לפגם מותר. רשב"ל אמר מה פליגין כשהשביח ואח"כ פגם אבל אם פגם ואח"כ השביח אוף ר"מ מודה. רבי יוחנן אמר לא שנייא היא השביח היא פגם היא פגם היא השביח היא המחלוקת. תמן תנינן שעורין שנפלו לתוך הבור של מים אע"פ שהבאישו מימיו מימיו מותרים. והדא מתנית' מא היא ר' יוחנן אמר במחלוקת רבי שמעון בן לקיש אמר דברי הכל. רבי יוסי בי רבי בון אמר אילין שמועתא הדא רבי יוחנן אמר במחלוקת רשב"ל אמר דברי הכל. אמר רבי יונה צורכה להדא דרבי שמעון בן לקיש לא כן סברנן מימר מה פליגין כשחימץ זה כל כוחו וזה כל כוחו ונפל שאור של חולין תחילה אבל אם נפל שאור של תרומה כבר נתחמצה העיסה ואפי' נפל שאור של חולין תחילה נעשה כמי שהשביח מעיקרו ואח"כ פגם. חזר רבי יונה ומר האשה הזאת אינה מחמצת כל צורכה משיירת היא כל שהוא. אותו כל שהוא יעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם. וקשיא אילו השביח ולא פגם שמא כלום היא. ר' יונה בעי מה בין שבח מזה ומזה ומה בין פגם מזה ומזה. שבח מזה ומזה אסור פגם מזה ומזה מותר.
|
