| |
תלמוד ירושלמי  סדר זרעים מעשר שני
מסכת מעשר שני פרק ב
דף ח, ב פרק ב הלכה א גמרא מעשר שני ניתן לאכילה כו'. ניתן לאכילה שכתוב בו אכילה ושתייה שהשתייה בכלל אכילה. מניין שהשתייה בכלל אכילה רבי יונה שמע לה מן הדא (ויקרא יז) על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא יאכל דם מה נן קיימין אם בדם שקרש והתני דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כי נן קיימין כמותש הוא והתורה קראה אותו אכילה. והא תני המחה את החלב וגמאו הקפה את הדם ואכלו הרי זה חייב מה עבד לה רבי יונה אינו לא אוכל לטמא טומאת אוכלין ולא משקה לטמא טומאת משקין. חזר רבי יונה ושמעה מן הכא (דברים יד) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך מה נן קיימין אם בנותן טעם יין בתבשיל והלא הטעם לפגם הוא. רבנן דקיסרין אמרין תיפתר באילין אורזנייה וגמזוזינייה כל הטפל לאכילה כאילה. רבי יוסי שמע לה מן הכא שבועה שלא אוכל ואכל ושתה חייב שתים. חברייא אמרין אינו חייב אלא אחת. אמר לון רבי יוסי אמרין דבתרא שבועה שלא אוכל ואשתה ואכל ושתה חייב שתים אילו מי שהיו לפניו שני ככרים ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זה שמא אינו חייב שתים. רבי חנניה בשם רבי פינחס שמע לה מן הכא שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראוים לאכילה ושתה משקין שאינן ראוין לשתייה פטור הא אם שתה משקין הראויין לשתייה חייב לא בשבועה שלא אוכל ניחא במתני' דנן מרין שבועה שלא אוכל ברם כרבנין דאינון מרין שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. רבי חיננא שמע לה מן הדא אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. רבי אבא מרי שמע לה מן הכא (דברים כו) לא אכלתי באוני ממנו אלא שתיתי ניחא כמאן דאמר שבועה שלא אוכל ושתה ברם כמאן דאמר שבועה שלא אשתה ואכל שתייה בכלל אכילה ואין אכילה בכלל שתייה.
|
