|
תלמוד ירושלמי סדר זרעים מעשר שני
מסכת מעשר שני פרק א
דף ו, א פרק א הלכה ב גמרא אמר רבי יוחנן גזרו על נקיבה בעלת מום מפני וולדה גזרו על זכר בעל מום מפני נקיבה בעלת מום. ואמרין בשם רבי יוחנן אפילו תמימה גזירה. בראשונה היו אומרין לוקחין בהמה לבשר תאוה והיו בריחין אותו מעל גבי המזבח חזרו לומר לא יקחו אפילו חיה אפילו עופות כהדא דתני אחד שביעית ואחד מעשר שני מחללין אותו על נקיבה בעלת מום ועל שאר בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין מחללין אלא על השחוטין בלבד. רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק גזרו אותן שלא ירעו אותן עדרים עדרים. קם רבי ירמיה עם רבי זעירא. א"ל עד כדון רבי שמואל בר רב יצחק קיים ואתון תליון ביה מרטוטיבן. והא אמרין בשם רבי יוחנן אפילו תמימה גזירה. דילמא לא איתאמרא אלא על השביעית. אשכח תני על השביעית:
|