| |
תלמוד ירושלמי  סדר זרעים מעשרות
מסכת מעשרות פרק ה
דף כא, ב פרק ה הלכה א גמרא רבי חייה בשם רבי יוחנן דרבי יודה היא ותני כן רבי יודה אומר בשם רבי לעזר בן עזריה אף השולח לחבירו עטנין ושתילין וחבילי תלתן לא יאכל עד שיעשר שכן דרך בני אדם משלחין לחביריהן טבלים בדברים הללו. רבי שמעון בן לקיש אומר אפילו חבר ששילח לחבר צריך לעשר. חברייא בעיי ניחא עם הארץ חשוד חבר חשוד. אמר רבי יוסי וכי עם הארץ גבי תרומה לאו כחבר הוא אלא כיני נהגו בני אדם להיות משלחין לחבריהן טבלים בדברים הללו. ולאו שנייא בין לזרע בין להבקר בין לחוצה לארץ. תמן תנינן לעולם הוא נותן משום פאה ופטור מן המעשרות עד שימרח וכא את אמר הכין. תמן הוא מבקיר על הכל ברם הכא הוא מבקיר על הגידולין. והא תנינן חוץ לארץ. שנייא היא חוץ לארץ בין לעיקר בין לגידולין. כא לא שנייא בין לעיקר בין לגידולי'. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש דו אמר טבל בטל ברוב ניחא. על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אין הטבל בטל ברוב ימתין עד שיגדיל ויעשר לפי כולו.
|
