| |
תלמוד ירושלמי  סדר זרעים מעשרות
מסכת מעשרות פרק ד
דף כ, ב פרק ד הלכה ד גמרא מה פליגין כשזרעו לזרע אבל אם זרעו לירק אף רבנן מודיי ותני כן נהגין בבת ניין בירקו בהיתר דברי רבי ליעזר. לא אמר אלא דברי רבי ליעזר הא דברי הכל חייב. תני הפול והשעורין והתלתן שזרען לירק בטלה דעתו זרען חייב וירקן פטור. אמר רבי ירמיה עוד היא דרבי ליעזר. שמואל אמר קפרס אסור משום קליפין. ותני כן (ויקרא יט) וערלתם ערלתו את פריו דבר שהוא עורל את פריו. רב מפקד לאילין דבי רב אתי רב הונא המנונא מפקד לחברייא תיהוון מפקדין לנשיכון כד הינון כבשין הדא קפרס דיהוון מרימין אילין ביטיתא. אמר רבי בא אסברי רבי זעירא כל הקליפין גדילות עם הפרי וזה פרי מלמעלן וקליפין מלמטן. הקפרס והתמרות מין אחד הן. מעשר מקפרס על התמרות ומן התמרות על הקפרס אבל לא מהן על האביונות ומן האביונות עליהן. אביונות נותנין עליהן חומרי אילן וחומרי זרעין. וליידה מילה שאם היתה שנייה נכנסת לשלישי שהוא מפריש ופודהו ונותנו לעני. הצלף בית שמאי אומרים כלאים בכרם ואינו כלאים בזרעים ובית הלל אומרים אינו כלאים לא בכרם ולא בזרעים. תני רבי חיננא בר פפא את שהוא עולה מגזעו מין אילן משרשיו מין ירק. התיבון הרי הכרוב עולה מגזעו. כאן בודאי כאן בספק:
|
