| |
תלמוד ירושלמי  סדר זרעים מעשרות
מסכת מעשרות פרק ד
דף יט, ב פרק ד הלכה ב גמרא אפי' על דרבי שמעון בן לקיש לית היא פליגא. ולא תינוקות אינון ואפילו לקטם לשבת כמי שלקטום שלא לשבת. רבי יוסי בשם רבי הילא תיפתר שלקטום עם דמדומי חמה והוכיח מעשה שלהם על מחשבתן. רבי לעזר בשם רבי הושעיה בכלכלה של תאנים היא מתניתא. דבי רבי ינאי אמרי אפי' נצרה. רבי לעזר בן אנטיגנוס בשם רבי לעזר בי רבי ינאי תפתר בתאינה המיוחדת לשבת. דלמא רבי חייא רבי אימי רבי איסי הוון יתבין עבר חד טעין כלכלה דתאינים א"ל ליזבון א"ל כלכלת שבת אינה מזבנה. רבי חייא בשם רבי יוחנן לא אמר רבי יודא אלא בכלכלת שבת. אי אמר רבי יהודה בליקט כלכלה לשלחה לחבירו שהוא מקפיד עליה ככלכלת שבת. לית הדא פליגא על רב דרב אמר הוא אסור לוכל. פתר לה בעושה מעטן בשדה. וקשיא אם מלח טובלת למה לי צירוף ואם צירוף למה לי מלח אלא על ידי זה ועל ידי זה. מה נן קיימין אם בשיש שני מעטנין דברי הכל אסור אם כשאין לו אלא מעטן אחד דברי הכל מותר. אלא כי נן קיימין כשיש לו מעטן טהור ולחבירו מעטן טמא. אמר רבי ליעזר אדם מחזיר על מעטן של חבירו ורבנין אמרי אין אדם מחזיר למעטן של חבירו. אמר רבי יוחנן על החמין חייב שהוא קבע על הצונין פטור שהוא עראי יכול הוא מחזרתיה דאמר רבי יוסי בשם רבי זעירא רבי יונה ורבי זעירא בשם רבי לעזר אף במה שבלגין לא נטבל מפני שהוא עתיד להחזירו בדבר שלא נגמרה מלאכתו:
|
