| |
תלמוד ירושלמי  סדר זרעים כלאיים
מסכת כלאיים פרק ו
דף כט, א פרק ו הלכה א גמרא זרע לשם. מאן דאמר מעיקר הגפנים מושחין ניחא. מאן דאמר מעיקר הגדר מושחין אין אותו הכירת ממעט ארבע. תיפתר שהיה חבוק לכותל. והכין רבי יוחנן בן נורי דהכא. מסתברא רבי יוסי ורבי ישמעאל יודון לרבי יוחנן בן נורי. ורבי יוחנן בן נורי לא יודי לרבי יוסי ורבי ישמעאל. רבי יוסי יודי לרבי ישמעאל. רבי ישמעאל לא יודי לרבי יוסי. רב יהודה בשם רב הלכה כרבי עקיבה. רבי יעקב בר אידי בשם ר' יהושע בן לוי הלכה כדברי מי שהוא מיקל בחוצה לארץ. אמר רבי יעקב בר אחא ותניי תמן הלכה כדברי מי שהוא מיקל בחוצה לארץ:
דף כט, א פרק ו הלכה ב משנה עריס שהוא יוצא מן המדרגה רבי ליעזר בן יעקב אומר אם עומד בארץ ובוצר את כולו הרי זה אוסר ארבע אמות בשדה ואם לאו אינו אוסר אלא כנגדו. רבי לעזר אומר אף הנוטע אחת בארץ ואחת במדרגה אם גבוה עשרה טפחים אינה מצטרפת עמה ואם לאו הרי זו מצטרפת עמה:
דף כט, א פרק ו הלכה ב גמרא רבי שמואל בר נחמן רבי יונתן בשם רבי ליעזר הומם את כרמו פחות מטפח חייב בערלה משום מראית העין עד שיגום מעם הארץ. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן בשם רבי ליעזר בן יעקב העושה כרי מן הלקט ומן השכחה ומן הפיאה חייב בתרומה גדולה מפני מראית העין. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן ורבי ליעזר בן יעקב משום בית שמאי המת מטמא ארבע אמות ברשות הרבים מפני כבודו. רבי מנא אמר הדא אחרייתא משום בית שמאי. רבי יוסי בי רבי בון אמר כולהון משום בית שמאי. א"ר יונה אוף הדא דתנינן מפני מראית
|
