| |
תלמוד ירושלמי  סדר זרעים כלאיים
מסכת כלאיים פרק ד
דף יט, א פרק ד הלכה א גמרא הכרם. ותנינן אי זהו קרחת הכרם כרם שחרב מאמצעו ונשתייר בו כדי כרם. בין מארבע רוחות בין משלש בין משתים זו כנגד זו. היאך עבידא חמש שורין מן שובע שובע נסב חד כרמין. כי אית ארבעה כרמין ותלתא ביניין נסב חד חורן אית תמן תלתא כרמין ותרין ביניין. נס חד חורן. אית תמן תרין כרמין ותרין ביניין. כהנא אמר כתחילת מטעתו עושין אותו. בית שמאי אומרים תחילת מטעתו עשרים וארבע וחורבנו עשרים וארבע. אמר רבי יוחנן בית שמאי מחמרין בחורבנו יותר ממטעתו. תחילת מטעתו שש עשרה וחורבנו עשרים וארבע. וכל הדברים ב"ש מוסיפין שליש. מחול הכרם על דעתיה דבית שמאי שמונה עשרה. על דעתיה דבית הלל שתים עשרה. והתנינן מחול הכרם בית שמאי אומרי' שש עשרה אמה. וב"ה אומר' שתים עשרה אמה. אית דבעי מימר צא מהן ארבע אמות לעבודה נמצאו שתי' עשרה על דעתיה דבית שמאי ושמונה על דבית הלל ועבודו' הגפן אדעתיה דבית שמאי שמונה אמות ואדעתיה דבית הלל שש אמות. והתנינן לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם בית שמאי אומרים קידש שורה אחת. ובית הלל אומרי' קידש שתי שורות. נימר בגין בית הלל תניתה. והתנינן אי זהו עריס הנוטע שורה של חמש גפנים. שנייא היא דאמר רבי שמעון בן לקיש בעריס המעוקם שנו. על ידי עקימה תרתיי מתבלעין:
|
