| |
תלמוד ירושלמי  סדר זרעים כלאיים
מסכת כלאיים פרק ג
דף יד, ב פרק ג הלכה א גמרא באמצע. וקיימנוה ולא ידעין אי חבריא קיימנוה אי רבי אימי קיימה. על ראשה. ואין על ראשה בדה תני ר' חייה רבי יודה אומר שמונה עשר. מהו להקריח בית רובע ולזרע בתוכו חמשה מיני תבואה. מה אם ששה על ששה שלוקין עליו דבר תורה את אמר מותר. כאן שאין לוקין עליו דבר תורה לא כל שכן. מהו להקריח בתחילת ששה להיות מיצר והולך. מה אם בשעה <שאין עבודה> [שעבודה] פוגעת בעבודה את אמ' מותר. כאן שאין עבודה פוגעת בעבודה לא כ"ש. לא צורכה די לא. מהו להקריח בתחילת בית רובע להיות מיצר והולך. מה אם ששה על ששה שלוקין עליו דבר תורה את אמר מותר. כאן שאין לוקין עליו דבר תורה לא כל שכן. רבי נסא שאל לא מסתברא בגגו של גובל שני טפחים מותר לזרוע בו שני מינין. רבי נסא שאל עשה פיאה באמצע זרע <בגו מסין> [בגומסין] משכו בכמה. מן מה דאמר רבי יצחק ורבי אימי תיפתר שהגובלין ממעטין ששה. הדא אמרה אפילו פרח מכאן. עד היכן. נישמעינה מן הדא גוממיות שהן עמוקות טפח זורעין לתוכה שלשה זירעונין אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע. הדא אמרה עד טפח. רבי בא בר כהנא שמעון בר נגרשיה בשם רבי שמעון בן לקיש בנוטעים לחורבה שנו. אמר רבי זעירא כל טפח וטפח של גובל עשו אותו מקום בפני עצמו. ויהיו עשרים וחמשה ששה על כל גובל וגובל ואחד באמצע. וכן הוא התיב רבי בון בר חייא בשם רבי שמואל בר רב יצחק והתנינן תלם ואמת המים שהן
|
