| |
תלמוד ירושלמי  סדר זרעים פיאה
מסכת פיאה פרק ב
דף יב, א פרק ב הלכה א גמרא התחיל עד שלא הביאה שליש ואפי' הביאה שליש פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה כן ר"מ אמר התחיל עד שלא הביאה שליש ואפי' הביאה שליש פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה:
דף יב, א פרק ב הלכה ב משנה אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת ר' יהודא אומר מפסקת וכל ההרים אשר במעדר יעדרון אע"פ שאין הבקר יכול לעבור בכליו הוא נותן פאה א' לכל:
דף יב, א פרק ב הלכה ב גמרא הוון בעון מימר ולא פליגין אשכחת תני אמת המים הקבועה הרי זו מפסקת הוון בעון מימר מן מה דא"ר יהודא בעומד מצד א' ואינו יכול לקצור מצד השני אבל אם היה עומד באמצע וקוצר מיכן ומיכן אינו מפסיק אשכח תני ופליג היה עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן מפסיק מצד א' אינו מפסיק חייא בר אדא בשם ר"ש בן לקיש היה שם סלע על פני כל שדהו אם עוקר הוא את המחרישה מצד זה ונותנו לצד זה מפסיק מצד אחד אינו מפסיק והתני מדרגות שהן גבוהות עשרה טפחים נותן פאר מכל אחת ואחת פחות מכאן נותן מא' על הכל ופחות מכאן אינו עוקר את המחרישה מצד זה ונותנה בצד זה אפילו פחות מכאן עוקר הוא לא אתינן מיתני עשרה אלא משום סופרה שאם היו ראשי מדריגות מעורבים שהוא נותן מאחד:
דף יב, א פרק ב הלכה ג משנה הכל מפסיקין לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר ואם היה שער כותש אינו מפסיק אלא נותן פאה אחת על הכל ולחרובין כל הרואין זה את זה אמר ר"ג נוהגין היו בבית אבא נותנין פאה אחת לזיתים שהיו להם בכל הרוח ולחרובין כל הרואין זה את זה ר"א ב"ר צדוק אומר משמו אף לחרובים שהיו להם בכל העיר:
דף יב, א פרק ב הלכה ג גמרא מה כותש כעלה במכתש או כותש על גבי גדר מן מה סער כותש אין הגדר
|
