| |
תלמוד ירושלמי  סדר זרעים פיאה
מסכת פיאה פרק א
דף ה, ב פרק א הלכה א גמרא רבי ירמיה אמר רבי שמואל בר רב יצחק בעי (משלי טז) צדקה תצר תם דרך ורשעה תסלף חטאת חטאים תרדוף רעה ואת צדיקים ישלם טוב (משלי יג) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן (שמואל א ב) רגלי חסידו ישמור ורשעים בחושך ידמו (משלי ג) כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון וסיגין סיגה ותרעה תרעין רבי ירמיה אמר רבי שמואל בר רב יצחק שומר אדם את עצמו מן העבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך הקב"ה משמרו מה טעם (איוב לז) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר אמר ר"ז ובלחוד דלא יתיב ליה מה טעם (קוהלת ד) והחוט המשולש לא לעולם ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק אין מטרחת עלוי מפסק הוא ואמר רבי הונא אמר ר' אבהו הקב"ה אין לפניו שכחה הא בשל ישראל נעשה שוכחו מה טעם נושא עון נשא כתיב וכן דוד הוא אומר (תהילים פה) נשאת עון עמיך כסית כל חטאתם סלה:
דף ה, ב פרק א הלכה ב משנה אין פוחתין לפיאה מששים אע"פ שאמרו אין לפיאה שעור הכל לפי גודל השדה ולפי העניים ולפי הענוה:
דף ה, ב פרק א הלכה ב גמרא תני אין אומרים לו הבא גמלים וטעון מתניתא ביתר מכשיעור אבל בכשיעור אומרים לו הבא גמלים וטעון שדהו מרובה ועניים מועטים נותן לפי שדהו שדהו מועטים ועניים מרובים נותן לפי העניים ר"ש דרש שני דברים לקלו של בעל הבית שדהו מרובים ועניים מועטים נותן לפי העניים שדהו מועטים ועניים מרובים נותן לפי שדהו: מתניתא לא אמרה כן אלא הכל לפי גודל השדה ולפי העניים ולפי הענוה:
דף ה, ב פרק א הלכה ג משנה נותנין פיאה מתחלת השדה ומאמצעה רש"א ובלבד שיתן בסוף כשיעור רבי יהודה אומר אם שייר קלח אחד סומך לו משום פיאה
|
