[an error occurred while processing this directive]
<span class=navat><a href='about.html' class=navat>אודות</a> <img src='/images/arrow.gif' width='13' height='17' border='0' alt='->' align='absmiddle'>  <font  class=urHere>על אודות הכתיב במאגר</font></span>
<BR><H2>על אודות הכתיב במאגר</H2>
<div style="line-height: 120%;font-size:80%;">
למי שרגיל בכתיב הרבני הגלותי של דפוסי האחרונים, הכתיב באתרנו עלול להיות משונה, לפחות בהתחלה.  אבל יש טעם למה שעשינו; הנה נימוקנו לדבר:<BR><BR>
עקרונות הכתיב "שלנו" למדנו מהכתיב הארץ-ישראלי הקדום.  התנאים והאמוראים בארץ ישראל, לא פחדו כלל מלהוסיף ו' (לציין תנועת O או תנועת U, ועיצור W במקום תנועה) או י' (לציין תנועת I או תנועת E, ועיצור Y במקום תנועה) להקל על הקורא:<BR><BR>
O:  "שלושה".  "קודש".  "לפעול".  "ילמוד".  "רוב".  "עוני".  "נוכרי".  "עורלה".  "מצוות עשה רבות".  ואפילו בציטטות מן המקרא:  "חוכמה".  "קורבן".  "לעובדו".<BR><BR>
U:  "שולחן".  "רובו".  "טומאה".<BR><BR>
W:  "יוונים".  "עווני".  "לווה".  "שווה".<BR><BR>
I:  "קידש".  "דיבר".  "עימי".  ואפילו:  "פירקו".  "ביניין".  "ביכלל" ( = ב + כלל, ולא ב + ה + כלל).<BR><BR>
E:  "גזירה".  "אבידה".  "גניבה".  "היתר".  "פיחם".  ואפילו:  "זקינים".  "ניר".  "עידים".<BR><BR>
Y:  "דיין".  "קיים".  "חיילים".  "עיניי".  "ידיי".  "בניי".  "ירושלים".  "שמיי" ( = "שמאי" שבבבל).  "כדיי" ( = "כדאי" שבבבל).<BR><BR>
ולא עוד אלא הם אף לא פחדו מלהוסיף א' או ה' לציין תנועת A, או נ' שנייה או ת' שנייה במקום דגש חזק:<BR><BR>
A:  "ידכה".  "קניינכה".  "עשיתה" ( = "אתה עשית" ולא "עשית אותה").  "אמרתה".  "ראוהא".  "אוקיאנוס".<BR><BR>
N:  "נשעננו".  "נתננו".  "כיווננו".<BR><BR>
T:  "נבעתתי".  "כפתתי".  "כרתתה".<BR><BR>
אצלם נמצא גם סמך במקום ש' שמאלית לרוב:  "חרס" (החומר, ולא "חרש" שאינו שומע ואינו מדבר).  "סטן".  "סח".  "אירס".  ואף "ניסת" (במקום "נישאת").<BR>
כל זה ברור ומוכר למי שרגיל לקרוא במהדורות המדעייות מכתבי יד עתיקים של ספרות התנאים.  לראות עוד דוגמאות מסודרות לפי סוגיהן, ראה "לשון מקרא ולשון חכמים" של אבא בנדויד (בהוצאת דביר) בתחילת הכרך השני!<BR><BR>
לכן אין כוונתנו באתרנו להביא את הטקסט אות אות לפי רוב כתבי היד, אלא לפי תוכן הטקסט של כתבי היד בכתיב מלא בעיקר לפי נוהג חכמי ארץ ישראל הקדמונים.  והשתדלנו לעשות כן בצורה שיטתית ככל שיכולנו, אפילו בפסוקים המובאים מן התנ"ך וגם בגוף התנ"ך בכתיב מלא.  יש משתמשים שחששו מן הכתיב המלא שלנו, שהלכנו בדרכי המתייוונים, ועזבנו דרכי חז"ל, חס ושלום.  להיפך, הכתיב החז"לי יותר מלא מהכתיב לפי ועד הלשון העברית; ועברנו על הוראות ועד הלשון העברית ללא פחד, ובדרכי חז"ל דווקא הלכנו.  (ודרך אגב, מי שיש לו אשליות שמהדורות וילנא מביאות פסוקים ככתיבם בספר תורה, צריך לבדוק את הכתיב של כמה עשרות ציטטות מהתורה בש"ס וברמב"ם במהדורות וילנא, בהשוואה לכתיב שבספר תורה כשר.)<BR><BR>
כמה משתמשים העירו לנו שה-א' בסוף מילים כמו "יעשהא" ו"מראהא" בלתי נסבלת.  מעניין שכולנו רגילים לכתיב שכזה בארמית שבאונקלוס, אבל מראהו צורם בעברית.  גם הפטנט הזה חז"לי, ולדעתנו תועלתו רבה:  איך נבחין בין "יעשה" (יעשה סתם) ל"יעשה" (יעשה אותה) ללא א' בסוף?  ואיך נבחין בין "מראה" (מראה סתם) ל"מראה" (המראה שלה) ללא א' בסוף?  בדוגמה השנייה, מקובל לכתוב "מראיה", אבל עיקר משמע של "מראיה" הוא המראים שלה, ולא המראה שלה.<BR><BR>
יש מנהגי כתיב ארץ ישראל הקדום שלא קיבלנו, כמו "חוכמה", "קורבן", "ביניין", "זקינים", "ניר", "עידים", "ידכה", "אמרתה", וכיוצא בהן (ייתכן שנתחרט בעניין "חוכמה" ו"קורבן").  לפי שיקול דעתנו, אין התועלת בחיפושים שווה לזרות של הצורות האלו.  וכן בצורות כמו "שמיי" במקום "שמאי" (בכתיב בבלי), אין תועלת לשנות כאן:  זה לא יעזור בחיפוש, וגם ה-א' המקובלת אומרת שלא מדובר כאן ב"שמי".  באלו הלכנו במנהגי בבל וכתיב ימינו.<BR><BR>
אבל יש מנהגי בבל כמו "עקיבא" שלא יכולנו לקבלם בספרות ארץ ישראל, כי רבי עקיבה עצמו בתור ארץ ישראלי כתב "עקיבה" וכך כנראה כתב גם רבנו (ראה את המשנה לפי כתב היד המיוחס לרמב"ם בהוצאת מוסד הרב קוק).  בבבלי השארנו "עקיבא" כך, כי כך היה כינוי הבבלים ל"עקיבה".  במשנה תורה ובספרות ארץ ישראל, לא תמצא "עקיבא" באתרנו.<BR><BR>
בקיצור, הכתיב שלנו דומה יותר לכתיב שבספרי החול של ימינו הערוכים לפי כללי ועד הלשון העברית מאשר לספרי הקודש של ימינו.  כי הכתיב המקובל בספרות הרבנית של דפוסי האחרונים--לא רק מקשה על הקורא הפשוט שעדיין אינו רגיל בו, אלא מקשה על המחפש במחשב להופעות מילים שהכתיב שלהן זהה למילה אחרת או כמה מילים אחרות.  אין פלא שבניגוד לספרי החול למבוגרים, מדפיסים כל כך הרבה ספרי קודש לעמך במהדורות מנוקדות, כי הכתיב הרבני החסר ללא ניקוד, הוא קריא רק לבקיא.  דעתנו שניקוד מיותר בכתיב חז"לי ארץ ישראלי.<BR><BR>
למי שיאמר אבל אנחנו רגילים לכתיב הנהוג אצלנו, ולא רוצים לשנות מנהגנו, נאמר:  אתרנו מכוון להיות קל לחיפוש, ולאו דווקא קל לעיניים; אתרנו מכוון להיות קל לפשוטי העם, ולאו דווקא נעים לתלמידי חכמים.  יש כבר כמה אתרים שהכתיב שלהם כדפוסי האחרונים; לך אצל אחד מהם, אם זה מה שאתה רוצה!<BR><BR>
 
בשם ה', אל עולם--נעשה ונצליח!
</div>
	  
[an error occurred while processing this directive]