 |
דנייאל פרק ג, פסוק טו

כְּעַן הֵן אִיתֵיכוֹן עֲתִידִין, דִּי בְעִדָּנָא דִּי-תִשְׁמְעוּן קָל קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קיתרס (קַתְרֹס) שַׂבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין וְסוּמְפֹּנְיָה וְכֹל זְנֵי זְמָרָא תִּפְּלוּן וְתִסְגְּדוּן לְצַלְמָא דִי-עַבְדֵת, וְהֵן לָא תִסְגְּדוּן, בַּהּ-שַׁעֲתָא תִתְרְמוֹן לְגוֹא-אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא; וּמַן-הוּא אֱלָהּ, דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן-יְדָי.
פסוק זה אינו מוזכר במאגרים אחרים של אתר "ספרות הקודש".
לפסוק במקומו המקורי בתנ"ך
|
|