מדרש תנחומא -> דברים

פרשת שופטים



סימן א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט

סימן א
שופטים ושוטרים. זה שאמר הכתוב, מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל (תהלי' קמז יט). דבריו, אלו דברי תורה. חקיו, אלו המדרשות. ומשפטיו, אלו הדינין. לא נתן הקדוש ברוך הוא את התורה ואת המשפטים, אלא לישראל בלבד. ומנין אתה למד. שישראל ונכרי שיש להם עסק זה עם זה, שאסור לישראל לומר לנכרי, לך עמי לערכאות שלכם. ושהוא עובר בלאו, שנאמר, לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה (שם שם כ). והלא אומות העולם נצטוו על הדינין, שהיא אחת משבע מצות שנצטוו בני נח. ומהו משפטים בל ידעום. אלו דקדוקי הדין. שכך שנינו, מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. ובני נח הורגים בעד אחד, ובדיין אחד, ושלא בהתראה. מה שאין כן בישראל, לפי שדיני ממונות בשלשה, ודיני נפשות בעשרים ושלשה. וכתיב, לא יקום עד אחד באיש וגו' (דב' יט טו). וצריכין דרישה וחקירה. כיצד בודקין את העדים, מכניסין אותן ומאיימין עליהם. ועוד היו בודקין בשבע חקירות, באיזה יום, באיזה שבוע, באיזה חדש, בכמה לחדש, באיזה שעה, באיזה מקום. מכירין אתם אותו, התריתם בו, כדאמרינן במסכת סנהדרין. וכן את מוצא בפרנסי ישראל, שלא נשתבחו אלא על ידי הדין. בשמואל כתיב, והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל וגו' (ש"א ז טז). ואף דוד לא נשתבח אלא על ידי הדין, כמה דכתיב, וימלוך דוד על כל ישראל ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו (דה"א יח יד). ואף יהושפט כיון שנתחזק במלכות, לא נתעסק בעסקי מלכות, ולא בעושר, ולא בכבוד, ולא בדבר אחר, אלא בדין, שנאמר, וימלך יהושפט וגו' ויתחזק על ישראל (דה"ב יז א). מהו ויתחזק, שנתחזק ומינה את הדיינין. ואומר, ויגבה לבו בדרכי ה' ועוד הסיר את הבמות ואת האשרים מיהודה (שם שם ו). גסות רוח היתה בו שהוא אומר ויגבה לבו. אלא שמינה דיינין עליהן היודעין ללכת בדרכי ה', שנאמר, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (ברא' יח יט). ואומר לדיינין, ראו כי המשפט לאלהים הוא (דבר' א יז). ומה משה שלא נצטווה על הדיינין אלא ממה שאמר לו יתרו, שנאמר, ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגו' (שמ' יח כא), הושיב סנהדרין. אנו שנצטוינו בתורה למנות סנהדרין, שנאמר, שופטים ושוטרים תתן לך, על אחת כמה וכמה. ומנין שהושיב משה סנהדרין על ישראל. דכתיב, ויבחר משה אנשי חיל וגו'. ואף ירושלים לא נשתבחה אלא על ידי הדין, שנאמר, ויצא לך שם בגוים ביפיך וגו' (יחז' טז יד). ואיזה הוא הדור. זה הדין, שנאמר, ודל לא תהדר בריבו (שמות כז ג). ולא חרבה ירושלים אלא על קלקול הדין, שנאמר, טמאת השם רבת המהומה (יחז' כב ה), שם שהיה לך על ידי הדין, טמאת. וכתיב, מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים (ישע' א כא). על ידי שהיתה מלאתי משפט, צדק ילין בה. לכך אמר להם ירמיה, לא האמינו מלכי ארץ (ו) כל יושבי תבל וגו' (איכה ד יב). וכתיב, מחטאת נביאיה עונות כהניה וגו' (שם שם יג). באותה שעה נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא נפרע לעצמו מן הדיינין, שנאמר, לכן נאם האדון ה' צבאות אביר ישראל וגו' (ישע' א כד). ואין לכן אלא לשון שבועה, שנאמר, לכן נשבעתי לבית עלי (ש"א ג יד). אין אביר אלא אב בית דין, שנאמר, אביר הרעים (שם כא ח). ללמדך, שהקדוש ברוך הוא נעשה אב בית דין להפרע מהן. מניין שבדיינין הכתוב מדבר. ראה מה כתיב אחריו, ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה (ישע' א כו). לפיכך אמר דוד, מגיד דבריו ליעקב וגו' (תהלים קמז יט):

סימן ב
שופטים ושוטרים. שופטים, אלו הדיינים. שוטרים, אלו הפרנסים שמנהיגין את העדה. רבי אלעזר אומר, אם אין שוטר אין שופט. כיצד. כיון שנתחייב אדם בבית דין לחבירו, אם אין שוטר שיוציא ממנו, כיון שפורש מן הדיין, אין ספיקה ביד הדיין לעשות לו כלום, אלא אם כן מוסרו ביד השוטר, והשוטר מוציא ממנו. אמר רבי אלעזר בן פדת, אלמלא סיטנו של יואב, לא היה דוד יכול לעשות את הדין. וכן הוא אומר, וימלך דוד על כל ישראל ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו, ויואב בן צרויה על הצבא (דה"א יח יד-טו). וכי דוד ויואב שופטים כאחד. אלא כל מי שאינו שומע לדין, מוסרין אותו ביד יואב ומוציא ממנו בעל כרחו. וכן איוב אומר, אב אנכי לאביונים וריב לא ידעתי אחקרהו, ואשברה מתלעות וגו' (איוב כט טז-יז):

סימן ג
[שופטים ושוטרים, צריך שיהיו השופטים בעלי זרוע במעשים טובים. שכך עשה משה, ויבחר משה אנשי חיל (שמו' יח כה), בתורה ובמעשים טובים ובגבורה. וצריך שיהיו נקיים מכל משפט, שלא יהא לאדם פתחון פה עליהם. כמשה שאמר לישראל, לא חמור אחד מהם נשאתי (במ' טז טו). ושמואל שאמר, הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי וגו' (ש"א יב ג). הוי אומר, שופטים ושוטרים, שלא יהא בהם דבר של פסולות. מעשה ברבי חנינא בן אלעזר, שהיה לו אילן נטוע בתוך שדהו ונופיו נוטות לשדה אחר. בא אדם אחד וקבל לפניו ואמר, אילנו של איש פלוני נוטה לתוך שדי. אמר ליה, לך ובוא למחר. אמר ליה, כל הדינין הבאים לפניך, מיד אתה פוסק, ודיני אתה מאחר. מה עשה רבי חנינא, מיד שלח פועליו וקצץ את האילן שהיה בתוך שדהו ונוטה לשדה אחר. למחר בא אותו האיש לפניו לדין. אמר לו לבעל דינו, צריך אתה לקוץ אותו. אמר לו, ולמה אילן שלך ענפיו נוטין לשדה אחר. אמר לו, צא וראה כשם שאתה רואה את שלי, כך עשה את שלך. מיד הלך ועשה כך. לפיכך כתיב, שופטים ושוטרים, שלא יהא בשופט דבר של פסולת.]

סימן ד
תתן לך. אתה תמנה שופטים בכל שערים. שפעמים בשבת בתי דינין יושבין בעיירות, בשני ובחמישי. ואם עמדה הלכה לפניהם, היו שואלין לבית דין שבלשכת הגזית. ושפטו את העם משפט צדק, שיהיו מטין את העם לכף צדק. אמר רבי יהודה ברבי שלום, שיהיו מטין ומלמדין עליהם זכות לפני הקדוש ברוך הוא. ממי אתה למד. מגדעון בן יואש, שבימיו היו ישראל בצרה, והיה הקדוש ברוך הוא מבקש אדם שילמד עליהם זכות ולא היה מוצא, שהיה הדור דל במצות ובמעשים. כיון שנמצא זכות בגדעון, שלמד עליהם זכות, מיד נגלה עליו המלאך, שנאמר, ויבא אליו מלאך ה', ויאמר לו, לך בכחך זה (שופטים ו יד), בכח זכות שלמדת על בני. הוי, ושפטו את העם משפט צדק, שיהיו מלמדין זכות על הדור:

סימן ה
תתן לך, ולא לאומות העולם. דבר אחר, תתן לך, מלמד, שנקראו הדיינין על שם משה. זה אחד משלשה דברים שמסר משה נפשו עליהן ונקרא על שמו. נתן נפשו על התורה, שנאמר, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (שמ' לד כח). ונקראת על שמו, שנאמר, זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג כב). נתן נפשו על ישראל, שנאמר, ועתה אם תשא חטאתם וגו' (שמות לב לב). ונקראו על שמו, שנאמר, לך רד כי שחת עמך (שם שם ז). נתן נפשו על הדינין, שנאמר, ויך את המצרי, ויצא ביום השני וגו', ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט וגו' (שם ב יב-יד). לפיכך נקראו על שמו, שנאמר, וירא ראשית לו וגו' צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא):

סימן ו
שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, בכל עיר ועיר. לשבטיך, אפילו עיר שכולה משפחה אחת, מנה לה דיינין. ושפטו את העם משפט צדק, ללמדך, שצדקה עושין עם שניהם. עם הזכאי, שנוטל את שלו. ועם החייב, שמוציאין גזל מתחת ידו. דבר אחר, משפט צדק, בזמן שעוסקין ודנין בצדק, הן עושין צדקה עם הבריות ומצילין אותן מן הפורעניות, שנאמר, אמת מארץ תצמח וגו' (תהלי' פה יב). בזמן שדין אמת מארץ תצמח, אז צדק משמים נשקף (שם), הקדוש ברוך הוא עושה צדקה עם הבריות ומציל אותן מפורעניות ומיסורין, וטובה באה לעולם:

סימן ז
לא תטה משפט, לא תכיר פנים. אזהרה לנשיא, שלא יושיב הראוי למעלה למטה, ואת הראוי למטה למעלה. דבר אחר, לא תטה משפט, בממון. ולא תכיר פנים, בכבוד, שלא יהא עני עומד ועשיר יושב. דבר אחר, לא תטה משפט, אזהרה לחכם, שלא יושיב אצלו מי שאינו ראוי לדין. ואם הושיב, כאילו נטע אשרה, דסמיך ליה, לא תטע לך אשירה. לא תטה משפט, צריך שיהיו הדיינין רואין כאלו שכינה ביניהם, שנאמר, בקרב אלהים ישפוט (שם פב א), מכאן לבעלי דינין שינהגו אימה לעצמן. מעשה באחד שהיה לו דין עם מלך ממלכי בית חשמונאי, ועמד לפני (רבי) שמעון בן שטח. אמר ליה, דין יש לי אצל המלך. אמר (רבי) שמעון בן שטח להם לאותן דיינין שדנין עמו, אם משגר אני בשביל המלך, אתם מוכיחים אותו. אמרו לו, הן. שגר בשבילו. בא, ונתנו את כסאו וישב בצד שמעון. אמר לו שמעון בן שטח, עמוד על רגליך ותן את הדין. אמר לו, וכי דנין את המלך. פנה לימינו, כבשו הדיינין את פניהם בקרקע. לשמאלו, כבשו פניהם בקרקע. בא המלאך וחבטן בקרקע עד שיצאה נשמתן. מיד נזדעזע המלך. מיד אמר ליה שמעון בן שטח, עמוד על רגליך ותן את הדין, שלא לפני אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם, שנאמר, ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' (דב' יט יז). מיד עמד על רגליו ונתן את הדין. לכך צריך שיהו בעלי דינין נוהגין אימה בעצמן, והדיינין יהו נוהגין אימה בעצמן, כביכול להקדוש ברוך הוא הן דנין. שכך אמר יהושפט לדיינין, כי לא לאדם תשפוטו כי לה' (דה"ב יט ו). אמר רבי חמא בר חנינא, בא וראה אלמלא מקרא כתוב, אי אפשר לאומרו. בשר ודם דן לבוראו. אלא אמר הקדוש ברוך הוא לדיינין, היו נוהגים אימה בעצמכם, כאילו אותי אתם דנין. כיצד. אדם עושה מצוה אחת לפני, גזרתי עליו ליתן לו מאה שדות. אם אתה מעביר עליו את הדין באחת מה שגזרתי עליו, אני נותן לו משלי, ומעלני עליך כאילו ממני נטלת:

סימן ח
[ו] לא תקח שוחד וגו'. כיון שנותן הדיין את לבו על השוחד, נעשה עור בדין ואינו יכול לדון אותו באמת. אמר רבי אליעזר, הרי הוא אומר, הנה נשיאי ישראל איש לזרועו היו בך למען שפך דם (יחז' כב ו), שהיו פושטין זרועותיהן תחת כנפי בגדיהם ונוטלין את השחד. אמר רבי אבהו, כל הנוטל שחד שוה פרוטה מחברו, נקרא רשע, שנאמר, שוחד מחיק רשע יקח (משלי יז כג). אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי, בוא וראה כמה קשה השחד. פעם אחת בא אדם אחד לפני והביא לי ראשית הגז, והיה לו דין לפני הדיין, ואני הייתי עומד לצד אחד. ואמרתי לו, אם יטעון עליו הדיין כך וכך, יזכה בדין. והייתי מצפה לזכותו, אף על פי שלא נתן לי אלא משלי ולא שחד היה. ונתקרב לבבי עמו כל זמן שראיתיו. ואף על פי שהלך לבית דין, הייתי שואל עליו, אם זכה אם לאו, להודיעך כמה קשה השחד שמעור את עינים. והרי דברים קל וחמר, ומה אם אני שהביא לי משלי ולא נטלתי שחד ממנו, הייתי מצפה לזכותו, הנוטל שחד, על אחת כמה וכמה. היה רבן יוחנן בן זכאי דורש, וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר וגו' (מלאכי ג ה). אוי לנו מיום תוכחה, שהקיש הכתוב מטי גר לעברות חמורות. לפיכך הזהיר הקדוש ברוך הוא, לא תטה משפט. אמר רבי חמא בר אושעיא, אדם חושש בעיניו, נותן ממון הרבה לרופא, ספק מתרפא וספק אין מתרפא. והנוטל שוחד, מעור עיניו, ומקלקל את הדין, וגורם שיגלו ישראל מארצם, ומביא רעב לעולם, שנאמר, צדק צדק תרדוף וגו'. רדפת צדק, תחיה ותירש את הארץ. ואם לאו, לא תירש. צדק צדק תרדוף, שתי פעמים, מכאן שיהא אדם רודף אחר בית דין היפה. דבר אחר, צדק צדק תרדוף, שני פעמים, אזהרה לדיינין הדנין דיני נפשות, שלא יהיו חותכין את הדין ביומו. אלא יהו מלינין את הדין כדרך שמלינין את הדין בירושלים, שנאמר, מלאתי משפט צדק ילין בה (ישע' א כא). למען תחיה, כל הדן דין אמת לאמתו, זוכה לחיי העולם הבא, שנאמר, כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה וגו' (שם נו א):

סימן ט
והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו יגועו, והשלישית יותר בה (זכר' יג ח). זו היא שנאמר ברוח הקדש על ידי דוד, יבושו כל עובדי פסל המתהללים באלילים וגו' (תה' צז ז). כנגד מי אמרו. לא אמרו אלא כנגד הקדוש ברוך הוא. אמר רבי חנינא, עתיד הקדוש ברוך הוא להראות כבודו לכל באי עולם, ולהוריד כסאו באמצע הרקיע, וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת תמוז, וחוזר ומניחו במקום שחמה זורחת בתקופת טבת. אמר לו רבי חנינא הזקן, אפשר להראות כבודו מי שכתוב בו, כי לא יראני האדם וחי (שמות לג כא), ואת אומר שמראה כבודו לכל באי עולם. אמר ליה, הרי כתיב, כי שמש ומגן ה' אלהים, חן וכבוד יתן ה', לא ימנע טוב להולכים בתמים (תה' פד יב). מה המגן מגין על בעליו בשעת מלחמה, [אף הקדוש ברוך הוא מגין על בניו באותה שעה. אמר רבי חנינא, בשעה שהקדוש ברוך הוא ידין את העולם, תופשן לדין] הן ואלהיהם, ומעמיד להם פרטומין, ומביא שתי הלוחות שבהן עשרת הדברות, ואומר להם, כלום השגיחו עליכם. ואומרים לפניו, מיום שבראת אותנו, לא השגיחו עלינו אלא עמך ישראל בלבד. המתהללים באלילים, ראוי למקרא לומר, הבוטחים. מהו המתהללים. שלא עבדו עבודה זרה עד שנהגו כבוד זה בזה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, בכל יום אתם מתביישין לפני. יש בכם שהן עובדים ליונים, הרבה יונים נשחטים. יש בכם שעובדים ללבנים, הרבה לבנים נשכרות בשוק. יש בכם עובדים לדגים, הרבה דגים נמכרים בשוק. מיד הקדוש ברוך הוא מביישן, שנאמר, יראו גוים ויבושו מכל גבורתם, ישימו יד על פה, אזניהם תחרשנה (מיכה ז טז). אמר רב חמא בר חנינא אמר רב, מאי דכתיב, כל הגוים נתקבצו יחדיו ויאספו לאומים מי בהם יגיד זאת וראשונות ישמיעונו יתנו עידיהם וגו' (ישעי' מג ט). לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר, כל מי שעוסק בזה, יבא ויטול שכרו. מיד מתקבצין כל האומות ובאין בערבוביא, שנאמר, כל הגוים נקבצו יחדיו. אמר להם הקדוש ברוך הוא, אל תכנסו בערבוביא, אלא כל אומה ואומה וסופריה, שנאמר, ויאספו לאומים. נכנסה אדום, אומר להם, במה עסקתם אמרו לו, הרבה שווקים תקננו, הרבה מרחצאות עשינו, כסף וזהב הרבינו, והכל לא עשינו אלא כדי שיעסקו ישראל בתורה. אמר להם הקדוש ברוך הוא, כל מה שעשיתם, להנאות עצמיכם עשיתם. שווקים, להושיב בהן זונות. מרחצאות, לעדן בהן עצמכם. כסף וזהב, שלי הוא, שנאמר, לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות (חגי ב ח). נכנסה מלכות פרס, אומר להם, במה עסקתם. אומרים לו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה גשרים תקננו, הרבה מלחמות עשינו, וכל זה בשביל ישראל שיעסקו בתורה. אומר להם, כל מה שעשיתם, לצורך עצמכם עשיתם. כרכים, לעשות בהם אנגריא. גשרים, ליטול מהם מכס. מלחמות, אני עשיתים, שנאמר, ה' איש מלחמה (שמו' טו ג). כלום יש בכם מגיד זאת, שנאמר, מי בהם יגיד זאת (ישעיה מג ט). ואין זאת אלא תורה, שנאמר, וזאת התורה אשר שם משה (דב' ד מד). אומרים לפניו, כלום נתת לנו ולא קבלנוה. ועליהן הוא אומר, ויאמר, ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו' (שם לג ב). מלמד, שהחזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומות העולם ולא רצו לקבלה. אמרו לפניו, כלום כפית ההר עלינו כגיגית כשם שעשית לישראל, שנאמר, ויתיצבו בתחתית ההר (שמו' יט יז), ואמרת להם, אם תקבלו את התורה, מוטב. ואם לאו, שם תהא קבורתכם. שאלולי כן, לא קבלוה. אומר להן הקדוש ברוך הוא, והלא אמרו מתחילה, נעשה ונשמע. אמרו לפניו, רבונו של עולם, תנה לנו מראש ונעשנה. אומר להם, מצוה קלה אני נותן לכם, אם אתם משמרין אותה, אתן לכם שכר כישראל. אומר להם, לכו עשו סוכה. הולכין ועושין סוכה כל אחד ואחד מהם. והקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתקה, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר, ננתקה את מוסרותימו (תהלים ב ג). והקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עליהם, שנאמר, יושב בשמים ישחק (שם שם ד). וישתחוו לו כל אלהים (שם צז ז). בשעה שידין את האומות, דן לאלהיהם עמהם, שנאמר, כי באש ה' נשפט וגו' (ישע' סו טז). כיון שאין יכולים לעמוד באש, פורחין והקדוש ברוך הוא יושב ומשלח עליהם מלאכים בקולרין ובשלשלאות ומשליכן לתוך האור, שנאמר, ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזב להם שרש וענף (מלאכי ג יט). דבר אחר, וישתחוו לו כל אלהים, אומרים כל עובדי עבודה זרה לאלהיהם, בואו והשתחוו לפני הקדוש ברוך הוא, שאתם התעיתם אותנו. מיד, והאלילים כליל יחלוף (ישע' ב יח), ועובדי עבודה זרה מורידן לגיהנם. לכך נאמר, יבושו כל עובדי פסל (תהל' צז ז). והיה ביום ההוא נאם ה' פי שנים בה יכרתו יגועו (זכר' יג ח), אלו האומרין, שתי רשויות בשמים. והשלישית יותר בה (שם), אלו ישראל שהן משלישיתו של עולם, בני שלשה אבות. דבר אחר, והשלישית יותר בה, שאין מתישבין בארצם אלא בגאולה שלישית. גאולה ראשונה, זו גאולת מצרים. גאולה שניה, זו גאולת עזרא. השלישית, אין לה הפסק. אמר רבי שמלאי, שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו למשה בסיני, בא דוד והעמידן על אחת עשרה, שנאמר, ה' מי יגור באהליך (תהל' טו א), וכל המזמור. בא ישעיה והעמידן על שש, שנאמר, הולך צדקות, ודובר מישרים, מאס בבצע מעשקות, נער כפיו מתמוך בשחד, אוטם אזנו משמוע דמים וגו' (ישע' לג טו). וכתיב בתריה, הוא מרומים ישכון, מצדות סלעים משגבו, לחמו נתן, מימיו נאמנים. בא מיכה והעמידן על שלש, שנאמר, הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט, ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו ח). בא עמוס והעמידן על שנים, שנאמר, כי כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו (עמוס ה ד). בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר, וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד):

סימן י
[כי הגוים האלה אשר אתה וגו'. זה שאמר הכתוב ונתנך ה' לראש ולא לזנב והיית רק למעלה ולא תהיה למטה (דב' כח יג), שלא יהיו בכם שופטים כחשים, ותהיו כולכם ראשים לתורה, כשם שאתה אומר, ונביא מורה שקר הוא הזנב (ישע' ט יד). והיית רק למעלה, מעט תהיה, רק בעולם הזה לא כל הימים. דבר אחר, והיית רק למעלה. כשאתה מבקש לשאול דבר, שלא תהא שואל מה למעלן, ולא תהא שואל מה למטן כשם שאומות העולם שואלין, שנאמר, והיה כאוב מארץ קולך (שם כט ד), כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם וגו', שתהא שואל בו. זה שאמר הכתוב, וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים (שם ח יט). אמרו להם, הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים (שם). צרכי המתים עושין בחיים. שמא עושין צרכי החיים במתים. המהגים, שאין עושין להם צרכי ראשיהם. כי הגוים האלה וגו', ואתה לא כן. מעשה בגר אחד שהיה מבצרה, אמר, כשהייתי נכרי, הייתי שואל בעבודה זרה. עכשיו נעשיתי ישראל ואסור לי. מה עשה. חבש את חמורו והלך במדינה ולא שאל בעבודה זרה. נכנס במדינה והיה הפינסור שלה עומד בפתח המדינה. עם שהוא נכנס, ראה אותם, מיד נתירא. ירד מן החמור וברח החמור. ירדו אותן שהיו עומדין שם והוא מתירא מהם, וזקפו אותו ומסמכין אותו. היו אומרים הזקן הזה נפל. מיד הוליכו אותו אצל חמורו. ונכנס בשלום ויצא בשלום. מי גרם לו. על שתפס את התורה. הוי, כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך. מעשה היה ברבי ינאי ורבי יוחנן שהיו יושבין על פיילי של טבריה, והיו שם שני אסטרולוגין, ראו שם שני יהודים יוצאין למלאכתן. אמרו אותן שני אסטרולוגין, אותן שני האנשים יוצאין ואינן נכנסין, אלא הנחש שורפן. שמעו רבי ינאי ורבי יוחנן. מה עשו. ישבו על פתח המדינה לידע אם נכנסין הן אותן שני האנשים למלאכתן, ונכנסו. וראו אותן רבי ינאי ורבי יוחנן. אמרו לאיצטורולוגין, לא אמרתם ששני האנשים הללו יוצאין ואינן נכנסין, שהנחש שורפן אמרו להן, הן. אמרו להן, הרי יצאו בשלום ונכנסו בשלום. היו האיסטרולוגין מביטין בהם. אמרו להן, אמרו לנו, מה עשיתם ביום הזה. אמרו להם, לא עשינו דבר, אלא כשם שהיינו למודין לעשות, קרינו את השמע והתפללנו. אמרו להם, יהודים אתם, אין דברי האיצטורולגין מתקיימים בכם, שאתם יהודים. הוי, ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך:

סימן יא
דבר אחר, כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם וגו', ואתה לא כן. מדבר באברהם, שהיה רואה באיצטורולוגין, שהיה המזל אומר לו, שאין אברם ולא שרי מולידין. מה עשה להם הקדוש ברוך הוא. אמר רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי חנין, כתיב, ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה (בר' טו ה), העלה אותו למעלה מכפת הרקיע. ואין חוצה אלא רקיע, שנאמר, עד לא עשה ארץ וחוצות (משלי ח כו). וכן הוא אומר, הן אראלים צעקו חוצה (ישע' לג ז). אמר לו הקדוש ברוך הוא, מה שאמרת, [ו] הנה בן ביתי יורש אותי (ברא' טו ג), לא כן הדבר, כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך (שם שם ד). אמר לו, אתה אומר לי, שאני מוליד. אמר לו הקדוש ברוך הוא, צא מן המדה, אברם אינו מוליד, אברהם מוליד. שרי אינה מולדת, שרה מולדת. ויוצא אותו החוצה, אמר לו, הרי אתה למעלה מן המזל. מי גדול ממי. לא אתה, שאתה למעלה ממנו. הבט נא השמימה. שא נא עיניך השמימה אין כתיב כאן, אלא הבט, כאדם שהוא מביט מלמעלה למטה. וכן הוא אומר, הביטה ענני ה' אלהי (תהלי' יג ד). ויאמר לו כה יהיה זרעך (ברא' טו ה). מיד, והאמין בה' (שם שם ו). אמר להם משה, מה אברהם הניח את המזל ולא היה עוסק בו, אף אתה, לא כן נתן לך ה' אלהיך:

סימן יב
דבר אחר, כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו. אמר ירמיהו הנביא, כדנא תימרון להון וגו' (ירמיה י יא). אמר רבי אליעזר, כדנא תימרון, אם יאמרו לכם אומות העולם לעבוד עבודה זרה, אמרו להם, אם יכולה היא להעביר השמים והארץ, נעבדנה. ואם לאו, יאבדו מארעא (שם). רבי יהושע אמר, אמרו להם, אם יכולין לעשות שמים וארץ, נעבדנה. ואם לאו, יאבדו מארעא. רבי עקיבא אומר, אמרו להם, אם יכולים להעביר את השמים ואת הארץ, ולעשות אחרים מצבע אחר, נעבדנה. ואם לאו, יאבדו מארעא. שלשה פילוסופין היו לאדריאנוס, ולא היה עושה דבר עד שהיה נמלך עמהם. אמר להם, מבקש אני לעשות עצמי אלוה. אמרו לו שלשתן, אחד מדברי רבי אליעזר, ואחד מדברי רבי יהושע, ואחד מדברי רבי עקיבא. הלך לביתו והיה מיצר. נכנסה אשתו אצלו, אמרה לו, על מה אתה מיצר. אמר לה, שבקשתי לעשות עצמי אלוה, והם לא הניחו אותי. אמרה לו, הם לא אמרו לך כראוי. אני אומר לך דבר אחר, פקדון אחד יש לו אצלך, תן לו פקדונו ועשה עצמך אלוה. אמר לה, ומה פקדונו. אמרה לו, הנפש. אמר לה, ואם תצא נפשי מה אעשה. אמרה לו, הנפש שבך אין אתה שולט בה, שכן כתיב, אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח (קהלת ח ח). והיאך תוכל לעשות עצמך אלוה. ארבעה בני אדם עשו עצמן אלוהות, ונבעלו כנשים, פרעה ויואש וחירם ונבוכדנצר (כדאיתא לעיל סדר וארא סימן ט'):

סימן יג
כי תצא למלחמה וראית סוס ורכב עם רב ממך. זה שאמר הכתוב, סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה (מש' כא לא). מהו סוס מוכן. בשעה שיצאו ישראל ממצרים מה כתיב שם, ויוגד למלך מצרים כי ברח העם (שמו' יד ה). מיד, ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו, ויקח שש מאות רכב בחור (שם שם ו-ז). עמד פרעה והלביש כל הסוסים ואפילו כל ההדיוטות, אבנים טובות ומרגליות. וירדפו מצרים אחריהם וגו' כל סוס רכב פרעה ופרשיו וחילו (שם שם ט), מלמד, שלא חלה אחד מהם, ולא מת אחד מהם, ולא נתיגע אחד מהם. לכך נאמר, כל סוס רכב פרעה וגו'. ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם (שם שם י), באותה שעה התחילו בני ישראל צועקים להקדוש ברוך הוא, שנאמר, ויצעקו בני ישראל אל ה' (שם). אמר הקדוש ברוך הוא, יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה (שה"ש ב יד). למה היו ישראל דומין באותה שעה, ליונה שברחה מלפני הנץ, ובאה להכנס לפנים מן הסלע, והיה הנחש בתוכו. בקשה לצאת, הרי הנץ על הפתח. כך היו ישראל, הים הולך וסוער עליהם, והשונא רודף אחריהם, והחיות מן המדבר, והיו מוקפין מארבע רוחות. ומנין שהיו החיות מן המדבר. שנאמר, סגר עליהם המדבר (שמ' יד ג). ואין סגר אלא חיות רעות, שנאמר, אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא (דני' ו כג). מה עשו. נשאו עיניהם לאביהן שבשמים וצעקו, שנאמר, ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם וגו' ויצעקו בני ישראל אל ה'. לכך כתיב, יונתי בחגוי הסלע:

סימן יד
יונתי בחגוי הסלע. זה שאמר הכתוב, ה' סלעי ומצודתי (תה' יח ג). אמר רבי אלעזר בן פדת, אמרו ישראל למשה, מה עשית לנו. עכשיו באין ועושין לנו כמו שעשינו להם, שהרגנו בכוריהם ונטלנו ממונם. לא אתה אמרת לנו, ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה (שמות ג כב). אמר להם, אין לכם אלא שתהיו עומדין ושותקין, והקדוש ברוך הוא עושה מלחמותיכם, שנאמר, ה' ילחם לכם ואתם תחרישון (שם יד יד). הוי, ויצעקו בני ישראל אל ה'. אמר רבי יהושע בן לוי, משל למה הדבר דומה. לבת מלך שהיתה עוברת בדרך והיו הלסטים משתעבדין בה. התחילה צועקת אל המלך. אמר המלך, לכך הייתי מתאוה. כך ישראל, היו משועבדים במצרים, תלו עיניהם לשמים, שנאמר, ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו (שמ' ב כג). הוציאם הקדוש ברוך הוא והיה מתאוה לשמוע תפלתם ולא היו מתפללים. מה עשה. גירה בהם פרעה וחילו ורדף אחריהם, שנאמר, ופרעה הקריב (שם יד י), שהקריב את בני ישראל לתפלה. מיד, ויצעקו בני ישראל אל ה'. לכך כתיב, יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך (שה"ש ב יד), אותו הקול ששמעתי במצרים. מיד אמר הקדוש ברוך הוא למשה, ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה (שמות יד טז). ועשה הקדוש ברוך הוא מלחמה עם פרעה ואבדו והשקיעו בים, והציל את ישראל. הוא שכתוב, אלהים ה' עוז ישועתי סכות לראשי ביום נשק (תהל' קמ ח). ביום מלחמת הים, שנאמר, בני אפרים נושקי רומי קשת (שם עח ט), כל מה שהיה פרעה עושה, היה הקדוש ברוך הוא עושה. יצא פרעה כגבור והקדוש ברוך הוא כגבור, שנאמר, ה' כגבור יצא, כאיש מלחמות יעיר קנאה (ישע' מב יג), שלא הודיע גבורתו תחלה אלא בפרעה. בשעת מלחמה נקרא איש, שנאמר, ה' איש מלחמה ה' שמו (שמות כו ג). יצא פרעה לבוש בכלי זיין קסטיא, והקדוש ברוך הוא כך, שנאמר, לאור חציך יהלכו, לנוגה ברק חניתך (חבק' ג יא). יצא פרעה באבני בליסטראות, והקדוש ברוך הוא באבני אלגביש ובאבני ברד. פרעה רכב על סוס, והקדוש ברוך הוא על כרוב, שנאמר, וירכב על כרוב ויעף (תהל' יח יא). על מה רכב פרעה. על סוסיא נקבה, שנאמר, לסוסתי ברכבי פרעה, דמיתיך רעיתי (שה"ש א ט). דבר אחר, לסוסתי ברכבי פרעה. מהו לסוסתי. אלא ראה הקדוש ברוך הוא שלא היה פרעה רוצה ליכנס בים, מה עשה הקדוש ברוך הוא, רכב על עב קל והפכו לסוסיא ועמד לפני סוסי החיילות, והיו הסוסים רצים אחרי הסוסיא, והקדוש ברוך הוא ירד לים והסוסים אחריו. הוי, לסוסתי, לשון נקבה. דבר אחר, לסוסתי ברכבי פרעה. אמר פרעה לחיילותיו, מה קל מכל בהמה לרכוב עליה ואצא וארדוף אחרי בני ישראל. אמרו ליה, סוסיא, שאין כיוצא בה בעולם. לפיכך היו הזכרים רודפים אחריה. ורכב פרעה, כאיילים. ואף הקדוש ברוך הוא עשה כן. אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת, מה בכל הבריות שמשמשין לפני קל. אמרו לו, והלא גלוי לפניך, שאין בכל הבריות המשמשין לפניך קל ככרוב שהוא יוצא מתחת כנפי הכרובים. רכב הקדוש ברוך הוא על כרוב ונצח סוסו של פרעה וכל חילותיו, שנאמר, כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו אל תוך הים (שמו' טו יט). ואומר, ונער פרעה וחילו בים סוף (תהל' קלו טו). אמר להם משה, לא כך אמרתי לכם, ואתם תחרישון (שמו' יד יד). אין לכם לעשות אלא עומדין שתוקין, והקדוש ברוך הוא עושה מלחמותיכם. לפיכך אמר להם, כשתכנסו לארץ ותראו אוכלוסין הרבה וסוסים ורכב, אל תיראו מהם, שנאמר, כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך. הוי, סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה:

סימן טו
כי תצא למלחמה וגו'. מה כתיב למעלה מן הענין, ודרשו השופטים היטב. משיעשו השופטים דין, צאו למלחמה ואתם נוצחין. וכן אמר דוד, עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי (תה' קיט קכא). וכתיב, ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים (שם שם קכב). ואף הקדוש ברוך הוא אינו מתרומם בעולם אלא בדין, שנאמר, ויגבה ה' צבאות במשפט (ישע' ה טז). רבן שמעון בן גמליאל אומר. על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם (זכר' ח טז). אמר רבי יהושע בן לוי, וכלם תלוין בדין, כי בדין, נעשה שלום ונעשה אמת. לפיכך כשישראל עושין את הדין, הקדוש ברוך הוא מפיל שונאיהן לפניהם, שנאמר, לו עמי שומע לי וגו', כמעט אויביהם אכניע וגו' (תהלים פא יד-טו). ומה הן דרכיו של הקדוש ברוך הוא. צדק ומשפט, שנאמר, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט (בר' יח יט). לפיכך כתיב בפרשת דיינין, ושפטו את העם משפט צדק, ואחרי כן, כי תצא למלחמה על אויביך. מהו על אויביך. אמר הקדוש ברוך הוא, צאו עליהם כאויבים. כשם שאינם מרחמים עליכם, כך אתם לא תרחמו עליהם. ראה מה הם אומרים, לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד (תהלים פג ה). אותו השם שאומר, ברוך ה' אלהי ישראל (שם קו מח). לפיכך צאו עליהם כאויבים. אמרו ישראל, רבונו של עולם, עד מתי יהיו עומדין עלינו, שנאמר, אלהים, זדים קמו עלי ועדת עריצים בקשו נפשי (שם פו יד). אמר להם, ולא עליכם בלבד קמו, אלא אף עלי, שנאמר, יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו (שם ב ב), אלא ראו היאך שונאים. לכך כתיב, כי תצא למלחמה על אויבך:

סימן טז
וראית סוס ורכב. ונאמר כי בא סוס פרעה (שמו' טו יט). ולמה לא אמר, סוסים ורוכבים. אלא לפי שאין נחשבים לפני הקדוש ברוך הוא אלא כסוס אחד. עם רב ממך, אמר הקדוש ברוך הוא, לפניכם הם רבים. אבל לפני, אין נחשבים אלא כאיש אחד. ומניין. שכן הקדוש ברוך הוא אומר לגדעון, והכית את מדין כאיש אחד (שופט' ו טז). ומניין שהם רבים, שנאמר, הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון (ישעיה יז יב). והם לכל אחד מכם מאה וחמשה, אלא שאתם נוצחין, שנאמר, ורדפו מכם חמשה מאה (ויקר' כו ח). לכך כתיב, עם רב ממך. לא תירא מהם, אבותיכם לא נתיראו מהם ונצחו אברהם אבינו מה כתיב בו, ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם (בראש' יד טו). ולא נתירא מהם, שאמרתי לו, אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד (שם טו א). ועשיתי לו מגן, שנאמר, אנכי מגן לך. וכשם שעשיתי לו, אעשה לכם, שנאמר, אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום (ישע' יד כד). מהו כאשר דמיתי. כאשר עשיתי לאברהם, אעשה לכם:

סימן יז
והיה כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם. וכן הוא אומר, ונגשו הכהנים בני לוי (דברים כא ה). וכל המשמש למלך, גוזר עליו והוא עושה גזרתו. והלוים משמשין להקדוש ברוך הוא ועושין גזרותיו. חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם (שם לא ו). ולמה. כי ה' אלהיך הוא ההלך עמך לא ירפך ולא יעזבך (שם). אינו מניחך, והוא יוצא לפניך ועושה מלחמה. וכן דבורה אומרת לברק, קום כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך הלא ה' יצא לפניך (שופטים ד יד). וברק אמר לה, אם תלכי עמי והלכתי (שם שם ח). אמרה לו, ולי אתה צריך, הלא ה' יצא לפניך. מלך בשר ודם עבדיו וחיילותיו יוצאין למלחמה והוא אחריהם. והקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא הוא קודמן. וכן בדוד כתיב, לא תעלה וגו', ובאת להם ממול בכאים, ויהי בשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ (ש"ב ה כג-כד), שהם מלאים קוצים. ולמה נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא מראשי הבכאים. שהיו ישראל בצרה. אמר רבי ברכיה, זהו שנאמר, עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו), כי אז יצא ה' לפניך להכות במחנה פלשתים (ש"ב ה כד). הוי, כי ה' אלהיך הוא ההולך עמך. ולעולם הבא, ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב (זכרי' יד ג). כך דרש רבי תנחומא בר אבא:

סימן יח
כי תקרב אל עיר להלחם עליה וגו'. ראה כמה גדול כח השלום, שאפילו לשונאים, אמר הקדוש ברוך הוא לפתוח להם לשלום. כך שנו רבותינו, שואלים בשלום הגוים מפני דרכי שלום. אמר רבי אליעזר הקפר ברבי, גדול כח השלום, שבשעה שישראל עושין חבורה אחת, אפילו עבודה זרה ביניהם, אין מדת הדין נוגעת בהם, שנאמר, חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד יז). ובשעה שהן חלוקין, מדת הדין נוגעת בהן, שנאמר, חלק לבם עתה יאשמו (שםי ב). אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, ראה כמה גדול כח השלום, שאמר הכתוב שנים ושלשה תיבות בשביל השלום, ואלו הן, כשנסתלק יעקב אבינו, נתיראו השבטים, שנאמר, ויראו אחי יוסף כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו יוסף וגו', ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר, כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' (בר' נ טו-יז). ולא מצינו שיעקב אבינו צוה הדברים האלה, אלא הם אמרו מעצמן. אמרו חכמינו זכרונם לברכה, כמה קולמסים משתברין, וכמה דיו משתפכין לכתוב הדברים האלה שלא היו. ומפני מה, מפני השלום. שאפילו שרה אמנו, בשביל השלום, הכתיב עליה הקדוש ברוך הוא דבר שלא היה מעולם, שנאמר, ותצחק שרה בקרבה לאמר (שם יח יב). היתה מבטת בקרביה ואומרה, מעים הללו טוענים ולד, שדים הללו שצמקו מושכין חלב. ואפילו אני נעשית כך, אברהם לא זקן הוא. שנאמר, ואדוני זקן (שם). וכשבא הקדוש ברוך הוא להוכיחה, אמר לאברהם, למה זה צחקה שרה וגו' (שם שם יג). ולמה כך. בשביל שלא ישנאנה ויהא שנאה בין אברהם לשרה:

סימן יט
וקראת אליה לשלום. אמר רבי לוי, שלשה דברים עשה משה והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו. ואלו הן, כתיב, פוקד עון אבות על בנים (שמות לד ז). ומשה אמר, לא יומתו אבות על בנים (דבר' כד טז). ומניין שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו, שנאמר, ואת בני המכים לא המית, ככתוב בספר תורת משה, לא יומתו אבות על בנים וגו' (מ"ב יד ו). והשניה, כששבר הלוחות. ואחת, בימי סיחון ועוג. אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך הלחם עמו, סכור אמת המים שלו. ומשה לא עשה כן, שנאמר, ואשלח מלאכים (דבר' ב כו). אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, עשית כראוי, שאני מסכים על ידך. לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם, כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. וקראת אליה לשלום, בשלום אין כתיב כאן שיהיו יוצאין לשלום ונכנסין בשלום. שאבנר ואבשלום שכתוב בהם בשלום, לא חזרו. ומשה שאמר ליה יתרו לך לשלום (שמות ד יח), הלך וחזר. דבר אחר, וקראת אליה לשלום, מדבר במלך המשיח, שפותח להם לשלום, שנאמר, ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד ים (זכר' ט י). והיה אם שלום תענך, שהם כופתים את עצמן, שנאמר, וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה (ישע' ב ד). והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך, שיהיו מביאין לו דורון, שנאמר, יאתיו חשמנים מני מצרים (תהלים סח לב), שהם חשים ובאים במנחתם. כוש תריץ ידיו לאלהים (שם), שהן רצים ובאים במנחתם. ואם לא תשלים עמך, רוח חזזית נכנסת בהם והם מורדין במלך המשיח. מיד הורגם, שנאמר, והכה ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע (ישע' יא ד). ואין משייר אלא ישראל, שנאמר, ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר (דברים לב יב)]:

סימן א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך