מדרש תנחומא -> ויקרא

פרשת ויקרא



סימן א ב ג ד ה ו ז ח

סימן א
ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב, ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו (תהל' קג כ). ברכו ה' מלאכיו, אלו משה ואהרן שנקראו מלאכים, שנאמר, וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (במד' כ טז). וכן הוא אומר, ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים (דה"ב ו טז). רב הונא (תני) בשם רבי אחא אומר, אלו ישראל. שהוא אומר, גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, שהקדימו עשיה לשמיעה. רבי יצחק נפחא אומר, אלו שומרי שביעית. ולמה נקרא שמם גבורי כח. רואה ששדהו מופקרת ואילנותיו מופקרים והסייגים מפורצים ורואה פירותיו נאכלים, וכובש את יצרו ואינו מדבר. ושנו רבותינו, איזהו גבור, הכובש את יצרו. רבי תנחום בר חנילאי אומר, מי גבורי כח, זה משה, שאין גבור כמותו, שישראל עומדים לפני הר סיני ולא יכלו לשמוע את קול הדבור, שנאמר, אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו (דב' ה כב), ומשה לא ניזוק. ללמדך, שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת. שמלאכי השרת אינן יכולין לשמוע קולו (שנאמר, וה' נתן קולו לפני חילו (יואל ב יא)) אלא עומדין ונבהלין. והצדיקים יכולין לשמוע קולו, שנאמר, וה' נתן קולו לפני חילו. כי רב מאד מחנהו (שם), אלו המלאכים, שנאמר, מחנה אלהים זה (ברא' לב ב). וכן הוא אומר, אלף אלפין ישמשוניה (דני' ז י). ומי קשה מהם. הצדיקים, שנאמר, כי עצום עושה דברו (יואל ב יא), זה צדיק שעושה רצון יוצרו. ואיזהו. זה משה שאמר לו הקדוש ברוך הוא עשה לי משכן, ועמד ונזדרז ועשה משכן. והיה עומד מבחוץ, שהיה מתירא לבא אל אהל מועד, שנאמר, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד (שמו' מ לה). אמר הקדוש ברוך הוא, אינו דין שמשה שעשה את המשכן יהא עומד מבחוץ ואני מבפנים, אלא הריני קורא אותו שיכנס. לפיכך כתיב, ויקרא אל משה. הוי, קשה כחן של צדיקים שיכולין לשמוע קולו. וכן בשמואל כתיב, ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל, ויאמר שמואל, דבר כי שומע עבדך (ש"א ג י). לפיכך אמר דוד, גבורי כח עושי דברו. ואם תאמר, כשהיה מדבר עם משה, בקול נמוך היה מדבר, לפיכך היה יכול משה לשמוע. לא היה מדבר אלא בקול מתן תורה ששמעו ישראל ומתו בדבור ראשון, שנאמר, אם יוספים אנחנו וגו' (דברים ה כב). וכן הוא אומר, נפשי יצאה בדברו (שה"ש ה ו). ומנין שבקול מתן תורה היה מדבר. שכן הוא אומר, קול ה' בכח (תהל' כט ד). וכן הוא אומר, ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו (במד' ז פט), הקול שהיה שומע במתן תורה, שנאמר, קול ה' שובר ארזים (תהלי' כט ה), ובו היה מדבר על כל דבור ודבור ועל כל אמירה וצווי. שמא תאמר, שנשמע הקול לישראל מבחוץ. תלמוד לומר, וישמע את הקול, הוא היה שומע בלבד. וכי מאחר שבקול גבוה היה מדבר, למה לא היו שומעים. לפי שגזר הקדוש ברוך הוא על הדבור שיצא והלך אצל משה ועשה לו הקדוש ברוך הוא שביל שבו יוצא הקול עד שיגיע למשה ולא נשמע לכאן ולכאן, שנאמר, לעשות לרוח משקל (איוב כח כה), שכל דבור ודבור שיוצא מפי הקדוש ברוך הוא, הכל במשקל. וכן הוא אומר, ודרך לחזיז קולות (שם שם כו), שעשה לו הקדוש ברוך הוא דרך לאותו הקול שילך אצל משה בלבד, שנאמר, ויקרא אל משה וידבר ה' אליו, אליו היה נשמע ולא לאחר. לכך נאמר, גבורי כח עושי דברו. ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב, כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב (משלי כה ז). רבי תנחום אומר, רחק מן מקומך שנים ושלשה מושבות שיאמרו לך עלה, ואל תעלה שלא יאמרו לך רד. רבי תנחומא אומר, יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת (מש' כ טו). מתלא אומר, דעת חסרת מאי קנית, דעת קנית מאי חסרת. אף משה לא עלה עד שקראו הקדוש ברוך הוא, שנאמר, ויקרא אל משה:

סימן ב
ויקרא אל משה. ילמדנו רבינו, העובר לפני התיבה וטעה ולא הזכיר ברכת המינים, מנין שמחזירין אותו. כך שנו רבותינו, העובר לפני התיבה וטעה, בכל ברכות כלן, אין מחזירין אותו. טעה בברכת המינים, מחזירין אותו ואומרה בעל כרחו. ומפני מה מחזירין אותו. חיישינן שמא מין הוא, שאם יהא בו צד מינות, קלל עצמו ועונין הקהל אמן. וכן מי שלא אמר בונה ירושלים, מחזירין אותו, חיישינן שמא כותי הוא. אמר רב אסי, גר שקבל עליו כל התורה כולה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו. ולא עוד, אלא אפילו דקדוק אחד מן התורה או מדברי סופרים. אמר רבי יהודה בר שלום, אתה מוצא ארבעים ושמונה פעמים הזהיר הקדוש ברוך הוא בתורה על הגרים, וכנגדן הזהיר על עבודה זרה. אמר הקדוש ברוך הוא, דיו שהניח עבודה זרה ובא אצלכם, אני מזהירך שתאהבהו, שאני אוהבו, שנאמר, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה וגו' (דב' י יח):

סימן ג
ויקרא אל משה. זה שאמר הכתוב, גאות אדם תשפילנו, ושפל רוח יתמוך כבוד (מש' כט כג). כל מי שרודף אחר שררה, שררה בורחת ממנו. וכל מי שבורח משררה, שררה רודפת אחריו. שאול ברח מן השררה בשעה שבא למלוך, שנאמר, וישאלו עוד בה' הבא עוד הלום איש, ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים (ש"א י כב). מהו אל הכלים. כשאמרו לו דבר המלוכה, אמר להם, איני ראוי למלכות, אלא שאלו באורים ותומים אם אני ראוי. ואם לאו, הניחו אותי. מיד וישאלו עוד בה'. מיד החביא את עצמו עד ששאלו באורים ותומים. ויאמר ה' הנה הוא נחבא אל הכלים. וכן שנו רבותינו, הכלים, אלו אורים ותומים. והבורח מן השררה, השררה רודפת אחריו, שנאמר, הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמוהו בכל העם הזה (ש"א י כד). ואבימלך בן ירובעל רדף אחר השררה, והשררה ברחה ממנו, שנאמר, וילך אבימלך בן ירובעל שכמה אל אחי אמו וגו' (שופט' ט א), והרגם כלם על אבן אחת ומלך על בעלי שכם. ולבסוף, וישלח אלהים רוח רעה בין בעלי שכם ובין אבימלך, והרגה אותו אשה. ומשה ברח מן השררה. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא, ועתה לך ואשלחך אל פרעה (שמ' ג י), ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח (שם ד יג). אמר רבי לוי, שבעה ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה למשה בסנה לשלחו. והוא משיבו, שלח נא ביד תשלח, שנאמר, ויאמר משה אל ה' בי אדני, לא איש דברים אנכי גם מתמול וגו' (שם שם י). אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך שסופך לילך. כיון שהלך ואמר כה אמר ה' אלהי העברים שלח את עמי ויעבדוני (שם ט א), אמר אותו רשע, מי ה' (שם ה ב). התחיל משה אומר, אני כבר עשיתי שליחותי. הלך וישב לו. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, ישבת לך, בא דבר אל פרעה מלך מצרים (שם ו יא). וכן על כל דבור ודבור, לך אל פרעה (שם ז טו), השכם בבקר והתיצב לפני פרעה (שם ח טז), ללמדך שהיה בורח מן השררה. לסוף הוציאם ממצרים, וקרע להם את הים, והביאם אל המדבר, והוריד להם את המן, והעלה להם את הבאר, והגיז להם את השלו, ועשה את המשכן, ואמר, מכאן ואילך מה יש לי לעשות. עמד וישב לו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, יש לי מלאכה גדולה מכל מה שעשית. יש לך ללמד לישראל טומאה וטהרה, להזהירן היאך יהיו מקריבין בני קרבן לפני, שנאמר, ויקרא אל משה, דבר אל בני ישראל, אדם כי יקריב מכם קרבן. משה ברח מן השררה ורדפה אחריו, לקיים מה שנאמר, גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד (מש' כט כג), זה משה, שנאמר בו, ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו (תהלים ח ו). ויקרא אל משה. אמר דוד, אז דברת בחזון לחסידך ותאמר שויתי עזר על גבור הרימותי בחור מעם (שם פט כ). אף על פי שדבר הקדוש ברוך הוא עם אדם הראשון וצוהו על עץ הדעת, הוא לעצמו היה בעולם. וכן נח, אף על פי שדבר עמו, הוא היה תמים בדורותיו. וכן אברהם וכן יצחק וכן יעקב, יחידים בעולם היו. אבל משה, כמה צדיקים היו עמו, שבעים זקנים ובצלאל וחור ואהרן ובניו והנשיאים, ולא קרא אלא למשה. הוי, הרימותי בחור מעם, זה משה, שנאמר, לולי משה בחירו (תהלים קו כג):

סימן ד
ויקרא אל משה. מהיכן קרא לו, מאהל מועד. יהא שמיה מברך לעלם, שמניח העליונים ובחר בתחתונים לשכן במשכן בשביל אהבתן של ישראל. וכן אמר שלמה, כי האמנם ישב (ה') אלהים על הארץ הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מ"א ח כז). יש פוחר מתאוה לכלי חרס כביכול, כי יוצר הכל הוא. אלא בשביל האהבה, נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות (תהל' פד ג). וכן הוא אומר, ויקרא אל משה מאהל מועד. גדול היה משה, ראה מה כתיב, ויקרא אלהים לאור יום (ברא' א ה). וכאן, ויקרא אל משה. זו קריאה וזו קריאה. מי גדול, השובה או הנשבה. הוי אומר, הנשבה. ראה מה כתיב, ויקרא אלהים לאור יום. ואין אור אלא תורה, שנאמר, כי נר מצוה ותורה אור (מש' ג כג). ומשה שבה כל התורה, שנאמר, עלית למרום שבית שבי (תה' סח יט). אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, בעולם הזה עשיתיך ראש על כל ישראל. ולעולם הבא כשיבואו הצדיקים ליטול שכרם, אתה בא בראש כולם, שנאמר, ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג כא):

סימן ה
ונתנו בני אהרן אש על המזבח וערכו עצים. כל העצים כשרים למערכה, חוץ מגפן ומזית. למה, שהם עושין פירות משובחים. הא למדת, שבזכות הבנים, אבותיהם מתכבדין. ונפש כי תקריב. לא נאמר נפש בכל הקרבנות אלא במנחת עני. אמר הקדוש ברוך הוא, מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. אם מנחה על המחבת. וכתוב אחד אומר, ואם מנחת מרחשת. מהו בין מחבת למרחשת. מרחשת, יש לה כסוי. מחבת, אין לה כסוי. מרחשת, עמוקה ומעשיה רוחשין. מחבת, צפה ומעשיה קשין. חביתי כהן גדול, לישתן ועשייתן בפנים ודוחין השבת, טחנן והרקידן אינו דוחה את השבת. כל המנחות באות מצה, חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם. כל המנחות נלושין בפושרין, ומשמרן שלא יחמיצו. ואם החמיצו שיריה, עובר בלא תעשה, שנאמר, כל המנחה אשר תקריבו לה' וגו':

סימן ו
וידבר ה' אל משה לאמר, נפש כי תחטא. ילמדנו רבינו, מהו שיכנס אדם להר הבית במקלו ובאפונדתו. כך שנו רבותינו, לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובאפונדתו ובאבק שברגליו, שלא ינהג קלות ראש בו אפילו בחרבנו. אמר הקדוש ברוך הוא, את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו. בא להקיש שמירת שבת למקדש. ומה ראה להקיש שמירת שבת למקדש. כך שנה רבי חייא הגדול, כשם ששמירת שבת לעולם, כך מוראת מקדש לעולם. ושלמה צוח, מקום המשפט שמה הרשע (קהל' ג טז), כך שלמה היה צופה היאך הרשעים מעוותין המשפט בבית המקדש. וראה שלמה מקום שהיו סנהדרין יושבין ודנין דיני נפשות ודיני מכות ודיני ממונות וטומאות וטהרות, שהיו משקצין. בא וראה מה כתיב, ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך, נרגל שראצר סמגר נבו שרסכים רב סריס וגו' (ירמיה לט ג). על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו (איכה ה יח). אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה קורא הנכנסות ואינך קורא את היוצאות, מקום הצדק שמה הרשע. אם יהרג במקדש אדני כהן ונביא (שם ב כ). הרי דמו של זכריה מושלך על האבנים, שנאמר, כי דמה בתוכה היה, על צחיח סלע שמתהו (יחז' כד ז). דבר אחר, מקום המשפט שמה הרשע, זה שער האמצעי שסנהדרי גדולה יושבת שם. שמה הרשע, טבעו בארץ שעריה (איכה ב ט). אמר הקדוש ברוך הוא, [ו] מקום הצדק שמה הרשע (קהלת ג טז), מקום אחד היה לצדיקו של עולם בבית המקדש המיוחד לשכינה, והרשיעו מנשה ועשה צלם בתוכו. דבר אחר, מקום המשפט שמה הרשע. אמר הקדוש ברוך הוא, בראתי את הנפש והיא נתונה בידי, שנאמר, אשר בידו נפש כל חי (איוב יב י). ואף המשפט נתון בידי, שנאמר, ותאחז במשפט ידי (דברים לב מא). ולא נתתי את הנפש בצד הדין, אלא כדי שתהא רואה מה מתוקן לה ולא תחטא, והיא חוטאה. שמה הרשע, שהנפש נתונה בצד הדין, נפש כי תחטא. זה שאמר הכתוב, גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא (מש' יט ב), מי שחטא אפילו בשוגג, אינו סימן יפה לו. כיצד. היו לפניו שתי חנויות, אחד של נכרי ואחד של ישראל. נכנס לאותה של נכרי בלא דעת, לא טוב. נכנס במזיד, נקרא חוטא, שנאמר, ואץ ברגלים חוטא. אמר רבי יצחק בר שמואל בר מרתה, היו לפניך שתי דרכים, אחת ארוכה ואחת קצרה. הקצרה מלאה צרורות והארוכה אין בה צרור. הניח הארוכה והלך בקצרה בשבת, עליו נאמר, ואץ ברגלים חוטא. שנו רבותינו, מצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה. לא יצר אדם על עבירה שעשה בשוגג, אלא שנפתח לו פתח שיחטא (ואפילו בשוגג ו) ואפילו במזיד. ולא ישמח אדם על מצוה שבאה לידו, אלא על מצות הרבה שעתידות לבוא לידו. לפיכך אם חטא בשוגג, אין סימן יפה לו, שנאמר, גם בלא דעת נפש לא טוב. ומה חוטא בשוגג אין סימן טוב לו, חוטא במזיד על אחת כמה וכמה. ועליו נאמר, ואץ ברגלים חוטא. וכן הוא אומר, שש הנה שנא ה', עינים רמות, לב חורש מחשבות און, (ו) ורגלים ממהרות לרוץ לרעה (שם ו טז-יח), זה אחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה שהיו חוטאים בירושלים. ולא דים, אלא משגלו לבבל, היו מוסיפין חטא. ומה עשו בירושלים. נביאי שקר היו, ולא הניחו אומנותן בבבל, והיו מסרסרין זה לזה בעבירות. היה אחאב בן קוליה נכנס אצל גדולי מלכות בבבל, והיה אומר להם, הקדוש ברוך הוא שלחני לומר דבר לאשתך. והוא אומר לו, הרי היא לפניך, הכנס. היה מתיחד עמה ואומר לה, הקדוש ברוך הוא מבקש להעמיד ממך נביאים, לכי ושמשי עם צדקיה בן מעשיה והוליד(י) ממנו נביאים. והיתה שומעת לו, ומשלחת אחר צדקיה והוא בא ומשמש עמה. וצדקיה בן מעשיה אף הוא כך היה עושה, היה מסרסר לאחאב, וזו אומנותן שלהם. בא וראה כמה היו רשעים. הוציאו להם שם בבבל, שהם נביאים גדולים. היתה אשה מעוברת רואה אחד מהם, אומרת לו, אם נביא אתה, מה אני מעוברת זכר או נקבה. והוא אומר לה, זכר. היה יוצא לשכנותיה ואומר, נקבה תלד פלונית. אם ילדה זכר, אומרת נתקיימו דבריו של נביא. ואם ילדה נקבה, שכנותיה אומרות לה, כך אמר לנו הנביא, אלא שלא רצה ליצר לך. היו עושין כך, עד שהגיעו לשמורת אשתו של נבוכדנצר. נכנס צדקיה אמר לה, הקדוש ברוך הוא שלחני אליך לכי ושמשי עם אחאב ותולידי נביאים. אמרה לו, איני יכולה לעשות אלא על דעת בעלי, אלא יבא ונודיענו, שהוא חפץ בדבר זה [הלכה אצל בעלה ואמרה לו לנבוכדנצר. שלח בשבילם ובאו שניהם. ואמר להם, כך אמרתם לאשתי. אמרו כן, שהקדוש ברוך הוא רוצה להעמיד ממנה נביאים. אמר להם, והלא שמעתי על אלהיכם שהוא שונא זימה. ועל שפרץ זמרי בזימה, עשרים וארבע אלף נפלו בשבילו. ואתם אומרים כך. שמא חזר בו. אם אתם נביאי שקר או נביאי אמת איני יודע. אלא כבר בדקתי לחנניה מישאל ועזריה והסקתי להם את הכבשן שבעה ימים ונפלו לתוכו, ויצאו חיים ושלמים. ולכם איני מסיקו אלא יום אחד ונשליך אתכם לתוכו. אם תנצלו מן הכבשן, אני יודע ודאי שאתם נביאי אמת ונעשה על פיכם כל מה שתאמרו. אמרו לו, חנניה מישאל ועזריה שלשה היו ואנו שנים, והנס נעשה על ידי שלשה. אמר להם, יש כאן שלישי כיוצא בכם אמרו, יהושע כהן גדול. והם חשבו בלבם לומר, שעל זכותו הם ניצולים. הביאו ליהושע הכהן, השליכוהו עמהם לתוך הכבשן. שניהם נשרפו, ויהושע הכהן הגדול ניצול, שנאמר, הלא זה אוד מוצל מאש (זכר' ג ב). ומן אחאב וצדקיה, לוקח מהם קללה לכל גליות יהודה אשר בבבל לאמר, ישימך ה' כצדקיה וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש (ירמ' כט כב). מי גרם לרשעים אלו לישרף. על שרצו ברגליהם אחר התועבות ועברות. לכך נאמר, ואץ ברגלים חוטא (מש' יט ב). ואף על פי כן, גם בלא דעת נפש לא טוב (שם). לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה, הנפש חוטאה. אמר הכתוב, מקום המשפט שמה הרשע, ומקום הצדק שמה הרשע (קהלת ג טז). הנפש שנתנה מן הצדק במקום שאין שם לא עון ולא חטא והיא חוטאת להקדוש ברוך הוא, הכתוב מתמיה, נפש כי תחטא בשגגה. ומקום הצדק שמה הרשע. משל למה הדבר דומה. לשני בני אדם, אחד קרתני ואחד בן פלטרין שחטאו שניהם על המלך. העלום לבימה, ראה ששניהם חטאו חטא אחד. מה עשה. פנה לקרתני, ולבן פלטרין נתן אפופסין. אמרו לו בני פלטרין שלו, שניהם חטאו חטא אחד, ולקרתני פנית, ולבן פלטרין נתת אפופסין. אמר להם, לקרתני פניתי, שאינו יודע נימוסי המלכות מה הם. אבל בן פלטרין, בכל יום ויום הוא עמי ויודע עסקי המלכות מה הן והחוטא אצלי איזה דין יצא עליו. אף כך, הגוף הוא קרתני, וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה (ברא' ב ז). והנפש, בן פלטרין מלמעלה, ויפח באפיו נשמת חיים (שם), ושניהם חטאו. למה. שאי אפשר לגוף להיות בלא נפש. שאם אין נפש, אין גוף. ואם אין גוף, אין נפש חוטא. לפיכך פנה לגוף, ונתן לנפש אפופסין, שנאמר, הנפש החוטאת היא תמות (יחז' יח ד). לכך הכתוב מתמיה, נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה'. מהו בשגגה. ללמדך, שכל החוטא בשגגה, כאלו עובר על מצות ה'. וכן הוא אומר, וכי תשגו ולא תעשו וגו' (במד' טו כב). וכן דוד אמר, שגיאות מי יבין, מנסתרות נקני, גם מזדים חשוך עבדך וגו', ונקתי מפשע רב (תהלים יט יג-יד), מחטא גדול אשר עשיתי. ואם תעשה כן, יהיו לרצון אמרי פי (שם שם טו). מכאן אתה למד, שכל החוטא בשגגה, נקרא חוטא. שנו רבותינו, שגגת תלמוד עולה זדון. לפיכך כתיב נפש כי תחטא, לפי שהיא מלמעלה, ולא כתוב אדם. לעתיד לבוא, מביא הקדוש ברוך הוא את הנפש ואומר לה, למה עברת על כל המצות. והיא אומרת, הגוף עבר על כל המצות, מיציאתי ממנו שמא חטאתי. חוזר ואומר לגוף, למה חטאת. אומר לו, הנפש היא החוטאת, משיצאתה ממני שמא חטאתי. מה הקדוש ברוך הוא עושה, מביאם שניהם ודנן כאחת. משל למה הדבר דומה, למלך שהיה לו פרדס והיה בתוכו ענבים ותאנים ורמונים בכריות. אמר המלך, אם מושיב אני בן אדם רואה ומהלך לשמרו, הוא אוכל לעצמו את הבכריות. מה עשה. הושיב בו שנים שומרים, אחד סומא ואחד פסח. שמרו הפרדס, והיו יושבים והם מריחים הבכריות. אמר החגר לסומא, בכריות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני, נביא ונאכלם. הרכיב חגר על סומא, הביאן ואכלו שניהם. לימים בא המלך בקש את הבכריות לא מצאן. אמר לחגר, מי אכלן. אמר לו, כלום יש לי רגלים. אמר לסומא, אתה אכלת אותם. אמר לו, כלום יש לי עינים. הרכיב המלך את החגר על הסומא, אמר להם, כענין שגנבתם את הבכריות ואכלתם שניכם, כך אני דן אתכם. ואף הקדוש ברוך הוא כך עושה, מביא את הנשמה וזורקה בגוף, שנאמר, יקרא אל השמים מעל, ואל הארץ לדין עמו (תהל' נ ד). יקרא אל השמים מעל, זה הנשמה. ואל הארץ לדין עמו, זה הגוף. וצפה דוד היאך הקדוש ברוך הוא דן את הבריות. התחיל לבקש רחמים על עצמו ואמר, רבון העולמים, כשאתה דן את בריותיך, אל תדינני כיוצא בהם. [ ו] אל תבא במשפט את עבדך, כי לא יצדק לפניך כל חי (תהלים קמג ב). אלא צדקה עשה עמי, שנאמר, אני בצדק אחזה פניך, אשבעה בהקיץ תמונתך (שם יז טו). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה, על ידי יצר הרע ששולט בכם, הייתם חוטאים. אבל לעולם הבא, אני עוקרו מכם, שנאמר, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר (יחזקאל לו כו):

סימן ז
ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. זה שאמר הכתוב, אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים וגו' (קהל' ה א), אלו בני אדם שהם מחרפין שמו של הקדוש ברוך הוא. בא וראה, כשנבראו העליונים והתחתונים, בחצי השם נבראו, שנאמר, כי ביה ה' צור עולמים (ישעי' כו ד). ולמה לא נבראו בכל השם כלו. כדי שלא להזכיר בו את השם שלם. אוי לרשעים שמחרפין שמו של הקדוש ברוך הוא חנם. ראה מה כתיב בקרבנות, אדם כי יקריב מכם קרבן לה', [עלה לה']. אינו אומר לה' קרבן, לה' עולה. ובני אדם מחרפין ומגדפין שמו חנם. לכך נאמר, אל תבהל על פיך וגו' כי האלהים בשמים ואתה על הארץ. כי מי יאמר שאין הקדוש ברוך הוא בשמים ואין בני אדם על הארץ. אלא אמר שלמה, כל זמן שהחלש שבחלשים מלמעלה, הוא מנצח את הגבור מלמטה. צא ולמד מאבימלך, ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך ותרץ את גלגלתו (שופט' ט נג). ואם הוא היה גבור שאין בכל הגבורים כמותו והרגתו אשה מלמעלה, על אחת כמה וכמה הקדוש ברוך הוא. ראה מה כתיב בו, וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכמצביה עבד וגו' (דני' ד לב), ואומר, כי ה' עליון נורא, מלך גדול על כל הארץ (תהל' מז ג), ובני אדם למטה, על כן יהיו דבריך מעטים (קהלת ה א). ומה עליך לעשות. ליתן ידך על פיך ועל אזנים, שלא לדבר ולא לשמוע. לכך נאמר, ונפש כי תחטא. והוא עד או ראה או ידע. זה שאמר הכתוב, חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד (משלי כט כד). מי גרם לאדם שיאמר עליו זה, נפש כי תחטא, אלא מפני מה שלא בא והגיד לחכם, פלוני גדף שמו של הקדוש ברוך הוא. לפיכך, אם לא יגיד ונשא עונו. לפיכך אמר שלמה, חולק עם גנב שונא נפשו. שכשם שהגנב נתפש ושותפו עמו מתחייב, כך מי ששומע גידופו של הקדוש ברוך הוא ואינו מגיד, מתחייב עמו. ולא יאמר אדם, מה לשון הרע אני אומר. אמר הקדוש ברוך הוא, על כל דבר, יש בו לשון הרע. על קללת השם אין בו לשון הרע למה. שכשם שאדם מקלל את חבירו בלעדו ואחר שומע ואכפת לו. אבל אם מקלל אביו בפניו, הלא הוא נותן נפשו ואומר, לאבי קללת. אמר משה, הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך (דבר' לב ו). והוא עד או ראה. אמר הקדוש ברוך הוא, אם בקשת, להעיד. ואם לאו, אני מעיד, שנאמר, והוא עד. ומנין. שנאמר, ואנכי היודע ועד נאם ה' (ירמ' כט כג). בא וראה, כל הפרשיות הכתובות בספר הזה, כתוב בהן שגגה, חוץ מפרשה זו שלא נאמר בה שגגה. עליו אמר שלמה, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה הוא (קהל' ה ה), כי האלהים בשמים וגו' (שם שם א). משל למה הדבר דומה. לשנים שרגמו איקונין של מלך, אחד שכור ואחד בדעתו. נתפשו שניהם ועלו לבימה, ונתן אפופסין לבן הדעת, ופנה לשכור. כך כל מי שהוא חוטא, כתיב עליו שגגה, שנאמר, נפש כי תחטא בשגגה, ואם נפש אחת תחטא בשגגה, ואם כל עדת ישראל ישגו. וכלם, מפני שהם חוטאים בשגגה, מביאין קרבן ומתכפר להם, שנאמר, ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה (במדבר טו כו). אבל המגדף, נוטל אפופסין, שנאמר, ונוקב שם שם ה' מות יומת (ויק' כד טז). וכתיב, ונשבעת חי ה' באמת במשפט ובצדקה, והתברכו בו גוים ובו יתהללו (ירמי' ד ב). והכתוב אומר, את ה' אלהיך תירא (ו) אותו תעבוד ובו תדבק (דבר' י כ). ואחר כך, ובשמו תשבע (שם). את ה' אלהיך תירא, שתהיה כאותן שלשה שכתוב בהן ירא אלהים, אברהם, יוסף, איוב. אברהם, שכתוב בו, כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראש' כב יב). יוסף, דכתיב, את האלהים אני ירא (שם מב יח). ואיוב, שכתוב בו, איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע (איוב ב ג). (ו) וותו תעבוד, שתהיה עוסק בתורה ובמצות. ובו תדבק, שתכבד תלמידי חכמים ותהנה אותם מנכסיך. אמר להם משה לישראל, לא תהיו סבורים שהתרתי לכם להשבע בשמו אפילו באמת. אם יש בכם כל המדות האלו, אתם רשאין לישבע. ואם לאו, אינכם רשאין לישבע אפילו באמת. לא תהיה כאותן שכתוב בהן, [ו] השבע לשקר וקטר לבעל (ירמ' ז ט). אלא קיים כל המדות האלו ואחר כך אתה שלי, שנאמר, אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב, ואם תסיר שקוציך מפני ולא תנוד (שם ד א). ואחר כך כתוב אחריו, ונשבעת חי ה' באמת וגו'. אמרו רבותינו, אפילו על האמת אינו יפה לאדם להשבע. למה. שנו רבותינו, לא יהא אדם מישראל פרוץ בנדרים, ולא בשחוק, ולא להטעות את חבירו בשבועה לומר שאינו שבועה. מעשה בהר המלך שהיו שם אלפיים עיירות, וכלם נחרבו על שבועת אמת, והיא של שוא. כיצד. היה אדם אומר לחברו, שבועה שאני הולך למקום פלוני ואוכל ואשתה, והולכים ועושין ומקיימין שבועתם. וכולם נחרבו. ומה הנשבע באמת כך, הנשבע לשקר על אחת כמה וכמה. לכך נאמר, נפש כי תחטא ושמעה קול אלה. וכשיבא הקדוש ברוך הוא לדון את הבריות לעולם הבא, הקדוש ברוך הוא דן אותם עם מכשפים ומנאפים ובנשבעים לשקר. מנין. שכך כתיב, וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים בשמי לשקר (מלא' ג ה). ומחייבן ומורידן לגיהנם. אמר הקדוש ברוך הוא, בפה שנתתי לכם להיות מהללים ומשבחים לשמי, אתם מחרפים ומגדפים ונשבעים בשמי לשקר. שכל הבריות לקלס אותי בראתים, שנאמר, כל פעל ה' למענהו (משלי טז ד). ולא דייכם שאין אתם מקלסין אותי, אלא מחרפים ומגדפים. וכן אמר הכתוב, והרשעים כים נגרש (ישעי' נז כ). מה הים הזה הגלים שבתוכו מתגאים ועולים, וכיון שכל אחד ואחד מגיע לחול הוא נשבר וחוזר, וחברו רואה אותו אף הוא שנשבר, ומתגאה ועולה ואינו חוזר בו, כך הרשעים רואים אלו את אלו והם מתגאים. לפיכך נמשלו לים, שנאמר, והרשעים כים נגרש. כך כל הדורות שעמדו, דורו של אנוש, דור המבול, דור הפלגה, לא למדו אלו את אלו אלא מתגאים, לפיכך נמשלו לים. והרשעים כים נגרש, כי השקט לא יוכל (ישע' נז כ), לרשעים, (ו) אין להם נוח והנייה בעולם. ולצדיקים יש להם השקט, שנאמר, ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד (ירמיה ל י). דבר אחר, והרשעים כים נגרש, מה הים הזה טיטו ורפשו על פיו, כך הרשעים סריותיהם, וסרחונם על פיהם, שנאמר, כים נגרש, ויגרשו מימיו רפש וטיט (ישע' נז כ). ולא מטובתו של אדם שומע חרופין וגדופין, אלא מתוך עונות שיש בידו, שנאמר, ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. אתה מוצא שלשה דברים ברשותו של אדם ושלשה אינם ברשותו כו' (כדלעיל פר' תולדות). ולא עוד, אלא אפילו לעולם הבא, שנאמר, משגיא לגוים ויאבדם (איוב יב כב), משגא כתיב. ויאבדם, מורידן לאבדון. והצדיקים רואין אותן, שנאמר, ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה (ישעיה סו כד). חסלת פרשת ויקרא (כבר היה לעולמים)

סימן ח
ויקרא אל משה. למה אמר ויקרא. אלא בשביל שאמר למעלה, ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד, כששרתה השכינה באהל מועד, ולא יכול לבוא, לפי ששכן עליו הענן, ולפיכך קראו הקדוש ברוך הוא מאהל מועד. לאמר. מהו לאמר, לאמר לבני ישראל. אדם כי יקריב מכם קרבן. למה אמר אדם ולא אמר איש. ירצה לומר, כי יחטא האדם, כמו אדם הראשון שהתחיל לחטוא, יקריב קרבן. למה נאמר מן הבהמה, כשאמר מן הבקר ומן הצאן. אלא ירצה לומר, להבדילן מן הבהמה, שלא ירד נפשו לשאול תחתית כמו הבהמה שיורדת נפשה למטה לארץ, כמה שנאמר, מי יודע נפש האדם העולה היא למעלה ונפש הבהמה היורדת היא למטה (קהלת ג כא). וכן אין אדם יודע. אלא כמו שאמר הכתוב, (ו) מי יודע ישוב ונחם האלהים (יואל ב יד). וזה פתרונו, מי יודע שהוא חוטא, ישוב אל האלהים ויכפר לו על כל עונותיו. מהו ונחם, אלא וינחם על הרעה שדבר לעשות לו. וכן הוא אומר, מי הוא שיודע ויבין ויש לו דעת ובינה, יבין וידע כי נפש האדם עולה היא למעלה למקום שנגזרה משם, ורוח הבהמה יורדת היא למטה לארץ. שכן אמר שלמה המלך עליו השלום, והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהל' יב ז). ואי זה רוח שתשוב אל האלהים אשר נתנה. אלו רוחות הצדיקים והחסידים ובעלי תשובה שעומדין לפניו במעלה גדולה, והוא החיים שאין עמה מות, והטובה שאין עמה רעה. הוא שכתוב בתורה, למען ייטב לך (דבר' כב ז), לעולם. ומפי השמועה למדנו, למען ייטב, לעולם שכולו טוב. והארכת ימים (שם), לעולם שכלו ארוך. ושכר הצדיקים הוא, שיזכו ויחיו לטובה. אשרי האיש שזכה לטובה ולענג. המקום יזכנו להתענג בה עם הצדיקים. וכבר הודיעונו חכמים הראשונים, שטובות חיי העולם הבא, אין כח באדם לדורשה ולאומרה, ואין יודע גודלה ויופיה ועצמה, כי אין לה ערך ולא דמיון ודמות. וכן אמר הכתוב, עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישע' סד ג). כלומר, הטובה שלא ראה אותה עין זולתך אלהים. וזה שקראו אותו חכמים העולם הבא, לא מפני שאינו מצוי עתה. אבל לנו שהיום בעולם הזה, יש לבוא. ולפיכך אומר, העולם הבא, לאחר שיוצא אדם מעולם הזה. ומי שאומר שזה העולם אבד ואחר כך יבוא העולם הבא, אין הדבר כן. אלא שהצדיקים כשיוצאים מעולם, מיד עולים ועומדים במעלה זו, שנאמר, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך (תהלים לא כ). ושל רשעים, שוטטות בכל העולם, ולא ימצאו מנוח לכף רגליהם, ואינה עולה למקום שנגזרה משם עד שנים עשר חדש, עד שיכלה הגוף. מה היא עושה. הולכת וחוזרת על הקבר, וקשה עליה ראית הגוף נרקב ושהוא רמה ותולעה. ולמה הדבר דומה, לאדם שהיה לו בית נאה ונופל. מה הוא עושה. הולך ורואה אותו בכל יום שצומח בו קוצים, וכסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה, ובוכה ומתאבל עליו בשביל שהוא רואה כך. וכן הוא הרוח שוטט בכל העולם וחוזר לקבר. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, קשה רמה למת, כמחט בבשר החי. ומנין שהנפש מתאבלת עליו, שנאמר, אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל (איוב יד כב). הוי, הבהמה ויאבד כבהמה. ולפיכך אמר, מן הבהמה. ואמר, מן הבקר ומן הצאן, לפי שיקריבו מן הצאן ומן הבקר, כדי שלא תרד נפשו למטה כבהמה. ולמה קריבין קרבן מן העוף ומן הכבשים ומן הצאן ומן העזים ולא מן הדגים, שנאמר, [ו] אם מן העוף עולה קרבנו, אלא בשביל שהם בשר ודם כמו האדם ויוצאין מבטן אמן כמו האדם, מכפרים על האדם. אבל הדגים, ביצים הם ויוצאין מהן וחיין. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל דמות שברא הקדוש ברוך הוא ביבשה, ברא בים בדגים. רבי טרפון אומר, ממונה היה הדג מששת ימי בראשית לבלוע את יונה, שנאמר, וימן ה' דג גדול (יונה ב א). [ביום חמישי ברח יונה מפני אלהיו. ולמה ברח. אלא שפעם ראשונה, שלחו להשיב את גבול ישראל ועמדו דבריו, שנאמר, הוא השיב את גבול ישראל (מ"ב יד כה). פעם שניה, שלחו לירושלים להחריבה, ועשה הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו ונחם על הרעה ולא חרבה, והיו קורין אותו נביא השקר. פעם שלישית, שלחו אל נינוה להחריבה. דן יונה דין בינו לבין עצמו. אמר יונה, אני יודע שהגוים קרובי תשובה הם. עכשיו אם אלך בשליחותו, מיד יעשו תשובה, והקדוש ברוך הוא ארך אפים ורב חסד. ובעת שיעשו תשובה, מיד ירחם, ויקצוף הקדוש ברוך הוא על ישראל] כמו שעשה בימי סנחריב כשבא רבשקה לחרף אלהים חיים, אמר, אמרת אך דבר שפתים, עצה וגבורה למלחמה, עתה על מי בטחת כי מרדת בי (שם יח כ). וכי תאמרון אלי אל ה' אלהינו בטחנו, הלא הוא אשר הסיר חזקיהו את במתיו ואת מזבחתיו (שם שם כב). מה עשה חזקיהו באותה שעה. ויתפלל חזקיהו לפני ה' ויאמר, ה' אלהי ישראל יושב הכרובים, אתה הוא האלהים לבדך לכל ממלכות הארץ, אתה עשית את השמים ואת הארץ, הטה ה' אזנך ושמע, פקח ה' עיניך וראה ושמע את דברי סנחריב אשר שלחו לחרף אלהים חי (שם יט טו-טז). וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמר, כה אמר ה' אלהי ישראל אשר התפללת אלי אל סנחריב מלך אשור שמעתי (שם שם כ). (הנני נותן בו רוח וגו' (שם שם ז), ובא ודבר עמיה ארבע מאה מלכין אחידי סיפין ורומחין וגו'). ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים, ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה (מ"ב יט לה-לו). אמר לחכמים, למה אהבתו של הקדוש ברוך הוא עם ישראל יותר מכל וומות העולם. אמרו לו, אבא זקן היה להם ושמו אברהם ובא לשחוט בנו להעלותו עולה. אמר להם, שחטו אמרו לו, לאו. אמר להן, הוא על שהיה רצונו לשחטו, היה אהבה בינו לבין אלהיו. אמר, אני אשחוט את בני ואעלהו לו לעולה. וכן עשה, שנאמר, ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה (שם ג כז). אמר הקדוש ברוך הוא, מה אומות העולם שלא נתתי להם חקים ומשפטים, הם עושים לשמי, שנאמר, בכל מקום מוקטר מוגש לשמי וגו' (מלאכי א יא). מיד, ויהי קצף גדול על ישראל (מ"ב ג כז). לפיכך אמר יונה, הגוים מיד יעשו תשובה ויהיה רוגזו של הקדוש ברוך הוא על ישראל. שיאמר הקדוש ברוך הוא, הגוים שלא נתתי להם חקים ומשפטים, בעת שאני גוזר עליהם גזירה והם יודעים, מיד הם שבים. וישראל לא כן, שבכל עת אני שולח להם נביאי, והם קשי עורף. ולפיכך, ויהי קצף גדול. ולא עוד שישראל קורין לו נביא שקר, אלא אף אומות העולם קורין לו כן אמר יונה, אני בורח מלפניו למקום שאין שם כבודו. מה אעשה. אם אעלה לשמים, שם כבודו, שנאמר, על השמים כבודו (תהלי' קיג ד). ואם על הארץ, שם כבודו, שנאמר, מלא כל הארץ כבודו (ישע' ו ג). הריני בורח לים, שאין נאמר שם כבודו. ירד ליפו ולא מצא שם אניה לירד. והאניה שירד בה יונה היתה רחוקה מיפו מהלך שני ימים, לנסות את יונה. מה עשה הקדוש ברוך הוא. הביא סער גדול בים והחזירם ליפו, וראה יונה ושמח בלבו, ואמר, עכשיו אני יודע שדרכי מיושרת לפני. והוא לא ידע כי הקדוש ברוך הוא מסבב הדבר להודיעו ששם כבודו. אמר להם, אבוא עמכם. ודרך כל האניות כשאדם יוצא מהן, הוא נותן שכרו. ויונה בשמחת לבו הקדים ונתן שכרו, שנאמר, ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה' (יונ' א ג). פרשו מהלך יום אחד, ובא עליהם סער גדול בים מימינם ומשמאלם. ודרך כל האניות, שבאות ושבות בשלום בשתיקות. והאניה שירד בה יונה, היתה בצרה גדולה להשבר, שנאמר, וה' הטיל רוח גדולה אל הים (יונה א ד). רבי חנינא אמר, משבעים לשונות היו באניה, וכל אחד ואחד אלהיו בידו. אמרו, האלהים שיענה ויציל אותנו מן הצרה הזאת, הוא האלהים. ועמדו וקראו איש בשם אלהיו, ולא הועילו. יונה בצרת נפשו נרדם וישן. ובא אליו רב החובל, אמר ליה, הרי אנו עומדין בין מות לחיים ואתה נרדם. מאי זה עם אתה. אמר להם, עברי אנכי (שם שם ט). אמרו לו, והלא שמענו כי אלהי העברים גדול הוא, קרא אל אלהיך (שם שם ו), אולי יעשה לנו ככל נפלאותיו שעשה לכם בים סוף. אמר להם, בשבילי הצרה הזאת באה עליכם, כי מלפניו אני בורח, כי חשבתי כי אין בים כבודו, ועכשיו אני רואה כי בים וביבשה כבודו. אמר להם, בשבילי, שאוני והטילוני אל הים וישתוק הים מעליכם (שם שם יב). רבי שמעון אומר, לא קבלו האנשים מן יונה להפילו לים, והפילו גורלות, כמו שנאמר, ויפילו גורלות ויפול הגורל על יונה (שם שם ז). מה עשו. נטלו את הכלים אשר באניה והשליכו אותם לים להקל מעליהם, ולא הועיל מאומה. בקשו לחזור ליבשה ולא יכלו, שנאמר, ויחתרו האנשים וגו' (שם שם יג). מה עשו. נטלו את יונה ועמדו על ירכתי הספינה ואמרו, אלהי עולם ה', אל תתן עלינו דם נקי (שם שם יד), שאין אנו יודעין מה טיבו של זה האיש, והוא אומר בפיו, בשבילי הצרה הזאת באה עליכם. הטילו אותו עד ארכובותיו, ועמד הים מזעפו. לקחו אותו אצלן, והים סוער עליהם. הטילו אותו עד טיבורו, ועמד הים מזעפו. לקחו אותו אצלן, והיה סוער עליהם. הטילו אותו כלו, מיד שתק הים מזעפו, שנאמר, וישאו את יונה ויטילוהו וגו' (שם שם טו). וימן ה' דג גדול לבלוע את יונה ויהי יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות (שם ב א). ונכנס יונה לתוך פיו, כאדם שהוא נכנס לבית הכנסת גדולה. והיו שתי עיניו של דג כחלונות מפותחות מאירות ליונה. רבי מאיר אומר, מרגלית אחת תלויה במעיו של דג, והיתה מאירה ליונה כשמש הזה שהוא מאיר בגבורתו בצהרים, והיה רואה יונה כל מה שבים ושבתהומות, שנאמר, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהל' צז יא). אמר לו הדג ליונה, אי אתה יודע שבא זמני להאכל לתוך פיו של לויתן. אמר לו, הוליכני לשם ואני מציל אותך ואת נפשי. הוליכו אצל לויתן. אמר לו ללויתן, בשבילך באתי לראות מדורך בים. ולא עוד, אלא שאני עתיד לירד ליתן חבל בצוארך ולעלות אותך לסעודה גדולה של צדיקים. הראהו חותמו של אברהם אבינו, הביט לברית וראהו לויתן וברח מהלך שני ימים לפני יונה. אמר לו לדג, הריני הצלתיך מפיו של לויתן, הראני כל מה שבים ובתהומות. והראהו נהר גדול של מימי אוקינוס, שנאמר, תהום יסובבני (יונה ב ו). והראהו שבילי ים סוף שעברו ישראל בתוכם, שנאמר, סוף חבוש לראשי (שם). והראהו מקום שמשברי הים וגליו יוצאין, שנאמר, כל משבריך וגליך עלי עברו (שם שם ד). והראהו עמודי ארץ במכוניה, שנאמר, הארץ בריחיה בעדי לעולם (שם שם ז). והראהו שאול תחתית, שנאמר, ותעל משחת חיי, ה' אלהי (שם). והראהו גיהנם, דכתיב, מבטן שאול שועתי שמעת קולי (שם שם ג). והראהו תחת היכל ה', שנאמר, לקצבי הרים ירדתי (שם שם ז). מכאן אנו למדים, שירושלים על שבעה הרים עומדת. וראה שם אבן שתייה קבועה בתהומות. וראה שם בני קרח עומדין ומתפללין עליה. אמר לו ליונה, הרי אתה עומד תחת היכל ה', התפלל ואתה נענה. מיד אמר יונה לדג, עמוד במקום עומךך, שאני מבקש להתפלל תפלה. ועמד הדג. והתחיל יונה להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, נקראת מוריד ומעלה, הרי ירדתי, העלני. נקראת ממית ומחיה, הרי הגעת נפשי למות, החייני. ולא נענה. עד שיצא מפיו, אשר נדרתי אשלמה וגו' (שם שם י). אשר נדרתי לעלות את לויתן ולהעלו' לפניך, אשלם ביום ישועת ישראל, שנאמר, ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי (שם). מיד רמז הקדוש ברוך הוא והקיא את יונה ליבשה, שנאמר, ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה (שם שם יא). ויראו המלחים את כל הנסים והאותות והנפלאות הגדולים שעשה הקדוש ברוך הוא עם יונה, ועמדו והשליכו איש אלהיו, שנאמר, משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו (שם שם ט). וחזרו ליפו ועלו לירושלים ומלו את בשר ערלתם, שנאמר, וייראו האנשים יראה גדולה את ה' ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים (שם א טז). וכי זבחו זבח. אלא ברית מילה, שהוא כדם זבח. ונדרו כל איש מהם להביא את בניו ואת כל אשר לו לאלהי יונה, ונדרו ושלמו, ועליהם הוא אומר, את הגרים גרי הצדק:

סימן א ב ג ד ה ו ז ח



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך