מדרש תנחומא -> שמות

פרשת תצוה



סימן א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו

סימן א
ילמדנו רבינו, קטן לכמה נמול. כך שנו רבותינו, קטן נמול לשמונה. מה טעם. כשם שנמול יצחק אבינו. אמר רבי שמעון בר יוחאי, בא וראה, שאין חביב לפני האדם יותר מבנו, והוא מל אותו. וכל כך למה. אמר רב נחמן בר שמואל, כדי לעשות רצון בוראו. הוא רואה בנו שופך דם ממילתו, ומקבל עליו בשמחה. אמר רבי חנינא, ולא עוד אלא שהוא מוציא הוצאות ועושה אותו היום של שמחה, מה שלא נצטוה. הוא שהכתוב אומר, ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך (תהלי' עא יד). ולא עוד אלא אדם הולך ולוה וממשכן עצמו ומשמח אותו היום. אמר רבי יודן, אימתי הבן חביב על אביו, כשמתחיל להשיח. וכן הוא אומר, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים (ירמ' לא יט). מהו ילד שעשועים. כבן שלש כבן ארבע שהוא מתחיל להשיח ומשתעשע לאביו. ואמר רבי ביסנה, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, עשו לי כשם שעשיתי לכם. האכלתי אתכם במדבר, אף אתם היו מקריבין לפני, את הכבש אחד תעשה בבקר וגו' (במד' כח ד). וארחצך במים (יחז' טז ט), ואף אתם עשו לי כיור. ואסוכך שמן (שם), וכנגדו שמן המשחה. ואלבישך רקמה (שם שם י), וכנגדו מעשה רוקם. ואנעלך תחש (שם), וכנגדו עורות תחשים. ואחבשך בשש (שם), וכנגדו שש משזר. ואכסך משי (שם), אלו ענני הכבוד, שנאמר, לא ימיש עמוד הענן (שמו' יג כב), וכנגדן יריעות עזים. ואעדך עדי (יחז' טז יא), זו פורפירה, וכנגדן ארון וזרו. ואתן נזם (שם שם יב), וכנגדו חח ונזם. ועטרת תפארת בראשך (שם), וכנגדו כפורת על הארון וזר זהב. הנני ממטיר לכם לחם (שמות טז ד), וכנגדו לחם הפנים. וה' הולך לפניהם יומם וגו' (שם יג כא), וכנגדו צו את בני ישראל להעלות נר תמיד:

סימן ב
ואתה תצוה. זה שאמר הכתוב, תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף (איוב יד טו). אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, תקרא ואנכי אענה. כל מה שאתה גוזר, אני מקיימה, אלא למעשה ידיך תכסוף. יש אדם מתאוה למעשה ידיו. ואין תכסוף אלא לשון תאוה, שנאמר, ועתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספת וגו' (ברא' לא ל). הוי, למעשה ידיך תכסוף. שאתה מתאוה למעשה ידיך. אתה סובל את כל העולם, דכתיב, אני עשיתי ואני אשא אני אסבול (ישע' מו ד). ואתה מצוה את בני קהת להיות נושאין כבודך, שנאמר, ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם (במד' ז ט). הוי, למעשה ידיך תכסוף. אתה זן את כל העולם, ואתה מצוה אותן להקריב את קרבני לחמי (במד' כח ב). אתה מאיר לכל העולם, ואתה מצוה להעלות נר תמיד. אנו באורך נראה אור, ואתה אומר להדליק נרות. אמר רבי מאיר, אמר הקדוש ברוך הוא, חביב עלי נרות שאהרן מדליק, מן המאורות שקבעתי בשמים. למה. שבשעה שהקריבו הנשיאים חנוכת המזבח ולא הקריב שבט לוי, היה אהרן נפשו עגומה, אמר, כל הנשיאים הקריבו בחנוכת המזבח, ואני לא היה לי חלק בקרבנות. אמר ליה הקדוש ברוך הוא, חייך, כל השבטים הקריבו חנוכה אחת, ואתה לעצמך תעשה חנוכה, מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד יערוך אותו אהרן ובניו. זה שאמר הכתוב, תאות ענוים שמעת ה' (תהל' י יז). לכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה ואתה תצוה, וכתיב יערוך אותו אהרן ובניו, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, צו את בני שיהו מביאין שמן זית, כדי שיהא אהרן מדליק לפני:

סימן ג
ואתה תצוה את בני ישראל. מה מנורה שאינה לאכילה, טעונה שמן זית זך. מנחות שהן לאכילה, אינו דין שיהיו טעונין שמן זית זך. תלמוד לומר, זך כתית למאור, ולא זך כתית למנחות. אמר רבי חנינא סגן הכהנים, אני הייתי משמש בבית המקדש, ומעשה נסים היה במנורה. משהיו מדליקין אותה מראש השנה, לא היתה מתכבה עד שנה אחרת. ופעם אחת לא עשו הזיתים שמן, התחילו הכהנים לכבות. ואמר רבי חנינא סגן הכהנים, אני הייתי בבית המקדש ומצאתי מנורה דליקה יותר ממה שהיתה דליקה כל ימות השנה. ראה מעשה נסים. לכך נאמר, כתית למאור ולא למנחות. ולמה כן. אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, פעם אחת בשנה יהיו מדליקין את המנורה, לפיכך יהיו מדליקין שמן זית זך כתית. אבל למנחות שהיו מקריבין בכל יום, לא. לכך נאמר בה שמן זית זך כתית. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כיון שהיו מדליקין מן המנורה, כל חצר שהיתה בירושלים, היתה משתמשת לאורה. לכך נאמר, ויקחו אליך שמן זית זך כתית:

סימן ד
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך. אמרו ישראל, רבונו של עולם, באורך נראה אור, ואתה מצוה שנדליק לפניך נרות. אמר רבי יצחק, לבית מלא פנסא, אמר בעל הבית לעבדו, הדלק לנו בתוך החצר נרות. אמר לו, כל הבית מלא אורה ואתה אומר שאדליק בו נרות. אמר ליה, הדלק בשביל העבדים, שיהו מאירין להם. וכך הוא אומר, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במד' ח ב). אמר הקדוש ברוך הוא, לא שאני צריך לאור בשר ודם הזהרתי אתכם על הנרות, אלא שתדעו מה חבתכם לפני. תדע, שהרי כתיב, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן (שמות מ לה), והוא אומר שידליקו לפניו נרות. אלא בשביל חבתכם אמרתי לכם. ויקחו אליך. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, לא שאני צריך לנר, אלא ויקחו אליך, בשבילך, שאתה רואה להיכן אתה נכנס ויוצא. משל למה הדבר דומה. לפקח וסומא שהיו מהלכין בדרך, היה הפקח סומך את הסומא. לערב אמר הפקח לסומא, צא והדלק לנו הנר. אמר לו, עד עכשיו אתה מנהיגני באופל, ואפילו עצמי איני רואה, ואתה אומר לי הדלק את הנר. הפקח, זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו, עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ (זכר' ד י). והסומא, אלו ישראל שכתוב בהם, נגששה כעורים קיר וכאין עינים נגששה, כשלנו בצהרים כנשף באשמנים כמתים (ישע' נט י). והיאך הוא צריך לנו. אמר דוד, ה' אורי וישעי ממי אירא וגו' (תהל' כז א). אימתי אמר דוד פסוק זה. בגדוד עמלק. לפי שעשה עמם מלחמה בלילה והרגם, שנאמר, ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם (ש"א ל יז). ומי היה מאיר להם, זיקים וברקים. רבי אליעזר בן פדת אומר, מדבר במלחמות המצרים כשרצו אחר ישראל. ראה מה כתיב שם, ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (שמות יד כ). אמר רבי אושעיה, כשראו ישראל כך, אמרו, ה' אורי וישעי ממי אירא. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אם תדליקו לפני נרות, אני מאיר לכם מן המאור הגדול לעתיד לבא, שנאמר, והיה לך לאור עולם ואלהיך לתפארתך (ישעיה ס יט):

סימן ה
ואתה תצוה. זה שאמר הכתוב, הנך יפה רעיתי הנך יפה (שה"ש ד א). אמר רבי עקיבא, לא היה כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים. אמר רבי אליעזר בן עזריה, משל למה הדבר דומה. למלך שנטל סאה של חטים ונתנה לנחתום ואמר לו, הוצא ממנו כך וכך סולת, כך וכך סובין, כך וכך מורסן, וסלית לי מתוכה גלוסקה אחת יפה מנופה ומעולה. כך כל הכתובים קדש ושיר השירים קדש קדשים. ראה מה הקדוש ברוך הוא מקלס לישראל בתוכו. הנך יפה רעיתי, הנך יפה. הנך יפה במעשים, הנך יפה במעשי אבותיך. והנך יפה בבית, הנך יפה בשדה. בבית, במזוזה, וכתבתם על מזוזות ביתך (דבר' ה ט). בשדה, בתרומות ובמעשרות בלקט בשכחה ופאה. הנך יפה בבית, הנך יפה בגג, שנאמר, כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך (שם כב ח). הנך יפה בעולם הזה, הנך יפה בעולם הבא. הנך יפה רעיתי. אמר רבי שמעון בן פזי, הקדוש ברוך הוא מקלסה בלשון כפול, והיא מקלסתו בלשון פשוט. למה מקלסו הקדוש ברוך הוא בלשון כפול. שאם איננה עושה רצונו, יכול הוא להמירה באחרת. והיא מקלסתו בלשון פשוט, לפי שאינה יכולה להמירו באחר. הוי, הנך יפה דודי אף נעים (שיר השירים א טז). לפיכך, הנך יפה רעיתי. הנך יפה, במה. בעיניך יונים (שם שם טו), אלו סנהדרין שנמשלו כיונה. עיניך יונים. מה העינים הללו כל הגוף מהלך אחר העינים, אף ישראל כלם מהלכין אחר סנהדרין על כל מה שאומר להם, על הטמא טמא ועל הטהור טהור. הוי, עיניך יונים. דבר אחר, מה היונה הזו כל אחת ואחת מכרת חלונה ושובכה, כך ישראל כל אחד ואחד מן התלמידים מכיר את מקומו. דבר אחר, עיניך יונים, מה היונה הזו משהיא מכרת את בן זוגה אינה זזה ממנה, כך ישראל משהכירו להקדוש ברוך הוא שוב אינם זזים ממנו ואין מניחין אותו. דבר אחר, מה יונה זו כל העופות כשהן נשחטין הן מפרכסין, אבל היונה הזו פושטת צוארה, כך אין אומה בעולם נהרגת על קדושת שמו ומוסרת עצמה להריגה אלא ישראל, שנאמר, כי עליך הורגנו כל היום וגו' (תהל' מד כג). עיניך יונים. אמר רבי יצחק, אמר להם הקדוש ברוך הוא, דוגמא שלך דומה ליונה, מי שמבקש ליקח חטים מחברו, הוא אומר לו הראני דוגמתן, אף אתה דוגמא שלך דומה ליונה. כיצד. כשהיה נח בתבה, מה כתיב שם, וישלח את העורב ויצא יצא (ברא' ח ז), ואחר כך שלח את היונה, ותבא אליו היונה וגו' (שם שם יא). אמר הקדוש ברוך הוא, מה היונה הביאה אורה לעולם, אף אתם שנמשלתם כיונה, הביאו שמן זית והדליקו לפני את הנר, שנאמר, ואתה תצוה ויקחו אליך שמן:

סימן ו
ואתה תצוה וגו'. זה שאמר הכתוב, ראשך עליך ככרמל (שה"ש ז ו). הרש שבישראל שקול כאליהו, שנאמר, ואליהו עלה אל ראש הכרמל (מ"א יח מב). ודלת ראשך כארגמן (שה"ש ז ו), הדל שבישראל שקול כדניאל, דכתיב ביה, והלבישו לדניאל ארגונא וגו' (דני' ה כט). מלך אסור ברהטים (שה"ש ז ו). אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, כביכול אני אסור בשבועה עמכם. בזכות מה. בזכות שתי ריצות שרץ אברהם לפני, שנאמר, ואל הבקר רץ אברהם (ברא' יח ז), וירא וירץ לקראתם מפתח וגו' (שם שם ב). הוי, מלך אסור ברהטים. כדדרש רבי אבא בר כהנא, מלך אסור ברהטים, זה יעקב, שכתוב בו, ברהטים בשקתות המים (שם ל לח). מלך אסור ברהטים. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, מלך עשיתיך. מה מלך עמו עושין גזרתו, אף אתה גוזר עליהן והם עושים. שמן זית זך כתית למאור. למה לא שמן אגוזים ולא שמן צנונות ולא שמן דגים או שאר שמנים אלא שמן של זית, לפי שהזית סימן אור לעולם. ויקחו אליך, את הוי נעשה גזבר על הדבר. שנו רבותינו, שלשה זיתים ובהן שלשה שלשה שמנים. הזית הראשון מגרגרו בראש הזית, וכנסו לבית הבד, טוחנו בריחים ונותנו בכלים, טוענו בקורה ויוצא מהן ראשון. מפרקו וטוענו שניה ויוצא מהן שני. חזר טחן וטען, ויצא מהן שלישי. ראשון למנורה, ושני למנחות. הזית השני מגרגרו בראש הגג וכנסו לתוך בית הבד, טוחנו בריחים ונתנו בסילון, טוענו בקורה, היוצא מהן ראשון. פורקו וטוענו שניה, היוצא מהן שני. חזר וטחן וטען, היוצא מהם שלישי. הראשון למנורה, והשני למנחות. הזית השלישי, טוענו לתוך הבית עד שילקה ומעלהו ומנגבו בראש הגג וכותש ונותן לתוך הסל. זה ראשון. טען בקורה, זה שני. חזר וטען, זה שלישי. הראשון למנורה, והשאר למנחות. הראשון שבראשון, אין למעלה הימנו. השני שבראשון והראשון שבשני, שוין. השלישי שבראשון והשני שבשני והראשון שבשלישי, שוין. השלישי שבשני והשני שבשלישי, שוין. השלישי שבשלישי, אין למטה הימנו. שמן זית זך כתית למאור. בנוהג שבעולם, אדם אם יהיה לו שמן רע, הוא מדליק בנר, והיפה נותן בתבשיל. ובאהל מועד ובמקדש לא היו עושין כך, אלא זך כתית למאור, והשני למנחות. אמר דוד, כי אתה תאיר נרי (תהל' יח כט). אמר רבי ברכיה ברבי, תולדת האש מלמעלן אין כח בעין לראותו, שנאמר, ונוגה לאש ומן האש יוצא ברק (יחז' א יג), וברק אין כח בעין לראותו, והוא צריך לאורה. אמר רבי יוחנן, מה שיש בתוך עינך, אין אתה יכול לראות. העין הזו לבנה והשחור באמצע, מהיכן צריך לראות, לא מתוך הלובן. ואינו רואה אלא מתוך השחור. ועל אור עיניך אין אתה יכול לעמוד, ואתה מבקש לעמוד על דרכו של הקדוש ברוך הוא. כל כך למה. שלא יטעך יצרך לומר, שהוא צריך לאורך. אמר רבי אבין הלוי ברבי, את מוצא כל מי שמבקש לעשות לו חלונות, עושה אותן רחבות מבפנים וצרות מבחוץ. למה. שיהו שואבות האור. אבל חלונות שבמקדש לא היו כך, אלא רחבות מבחוץ וצרות מבפנים. למה. שיהא האור יוצא מן בית המקדש ומאיר לעולם. והאור יוצא מתוך ביתו ומאיר לעולם, והוא צריך לנרות. אלא לזכותינו בנרות. אמר דוד, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהלים צז יא):

סימן ז
באהל מועד מחוץ לפרוכת. שלא יטעה אותך יצרך לומר, שהוא צריך לאורה. לא היתה המנורה צריכה אלא להנתן לפנים מן הפרוכת אצל הארון, והיא נתונה מבחוץ מן הפרוכת, להודיעך שאינו צריך לאורה של בשר ודם. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם עושה לו מטה ושלחן, נותן את המנורה משמאלו. אבל בבית המקדש, המנורה נתונה מימינו של שלחן, שנאמר, ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת, ואת המנורה נכח השלחן (שמות כו לה), להודיעך שאינו צריך לאורה שלך, אלא לזכותך להאיר לך לעולם הבא כשיבא חשכה לאומות העולם, שנאמר, כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה (ישע' ס ב):

סימן ח
שמן זית זך כתית למאור. את מוצא מי שנתון בחשך, רואה מה שבאור, ומי שהוא נתון באור אינו רואה מה שבחשך. והקדוש ברוך הוא רואה מה שבחשך ומה שבאור, שנאמר, ידע מה בחשוכא וגו' (דני' ב כב). אמר רבי יהודה ברבי אלעזר, היום הזה נתון בתוך תיקו. ומנין. שכן כתיב, לשמש שם אהל בהם (תהל' יט ה). ובתקופת תמוז יוצא מתוך תיקו בשביל לבשל את הפירות, ואין העולם יכול לעמוד בו. למה. שאורו קשה. אמר הקדוש ברוך הוא, ובאור בריותי אין את יכול לעמוד, ואני צריך לנר. כיצד היו עושין את השמן. זיתים היו נכרין להם שהיו עושין פירות יפים, והיו נוטלין אותן וכותשין אותן. השמן הראשון שהיה יוצא, היו מפרישין למנורה, והשני למנחות. למה. לקיים, שמן זית זך כתית למאור. אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, אמור להם לישראל, בני, בעולם הזה הייתם זקוקים לאור בית המקדש ומדליקים נרות בתוכו. אבל לעולם הבא בזכות אותו הנר אני מביא לכם מלך המשיח, שהוא משול כנר, שנאמר, שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי (שם קלב יז). זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים (שם נ כג), רבי מנחם בר יוסי אומר, אלו שמדליקים נרות לרבים במבואות האפלין. אמר רבי שמעון בן לקיש, מפני מה זכה שאול למלכות. מפני שהיה זקנו מדליק נרות לרבים במבואות האפלין. כתוב אחד אומר, ונר הוליד את קיש (דה"א ח לג). וכתוב אחד אומר, וקיש אבי שאול ונר אבי אבנר בן אביאל (ש"א יד נא). הא כיצד. אביאל שמו. ועל שהדליק נרות לרבים במבואות האפלים, נקרא שמו נר. אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה אתם צריכין לנר. אבל לעתיד, והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך (ישעיה ס ג):

סימן ט
וזה הדבר אשר תעשה להם. זה שאמר הכתוב, כבוד חכמים ינחלו (משלי ג לה), נאה הכבוד לחכמים היגעין בתורה. אמרה תורה, עשר וכבוד הון עתק וצדקה (שם ח יח). את מוצא שלשים וששה דורות מאדם ועד יעבץ, ולא כתיב באחד מהן כבוד אלא ביעבץ, שנאמר, ויהי יעבץ נכבד מאחיו (דה"א ד ט). ולמה כתיב בו כבוד. שהיה תלמיד חכם מקהיל קהלות ודורש טעמי תורה ברבים, שנאמר, ומשפחת סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב (דה"א ב נה). אמר רבי יהודה בר שלום בשם רבי איבו, שני בני אדם ראו כבוד כו'. דבר אחר, כבוד חכמים ינחלו, זה יהושע, שירש כבוד ממשה רבינו, שאמר לו הקדוש ברוך הוא, כאשר הייתי עם משה אהיה עמך (יהושע א ה). למשה אמר לו הקדוש ברוך הוא, של נעליך מעל רגליך (שמו' ג ה). וליהושע, ויאמר שר צבא ה' אל יהושע של נעלך מעל רגלך (יהושע ה טו). משה כתוב בו, אז ישיר משה ובני ישראל (שמו' טו א). ויהושע, אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' (יהושע י יב). משה הוציאם ממצרים, ויהושע הכניסם לארץ. משה הרג לסיחון ועוג, ויהושע שלשים ואחד מלכים. משה העמיד גלגל חמה במלחמת עמלק, שנאמר, והיה כאשר ירים משה (שמ' יז יא). ואין ירים אלא לשון שהעמיד גלגל חמה, שנאמר, נתן תהום קולו רום ידיהו נשא (חבק' ג י). ויהושע כן, שנאמר, שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון (יהושע י יב). משה בנה מזבח, שנאמר, ויבן משה מזבח (שמו' יז טו). ויהושע כן, שנאמר, אז יבנה יהושע מזבח (יהושע ח ל). משה כתב את התורה, שנאמר, ויכתוב משה את התורה הזאת (דברי' לא ט). ויהושע כן, ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלהים (יהושע כד כו). הרי בכל. אבל אין אנו מוציאין שהיו שנותיו כשנות משה רבינו. שמשה כתוב בו, ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו (דבר' לד ז), ויהושע נגנז בן מאה ועשר. ולמה פחתו לו עשר שנים. בשביל שאמר לפני משה רבו עשרה דברים, שנאמר, ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם (במד' יא כח), לפיכך פחתו לו עשר שנים. מכאן את למד, שאין תלמיד רשאי לומר דבר לפני רבו. שכל המורה דבר לפני רבו, או אפילו אינו מורה אלא אומר לאחרים הלכה במקום שרבו מצוי, שנותיו מתקצרות (מכמה טעמים הצריכין להדרש בסדר אחרי מות סימן ו). דבר אחר, כבוד חכמים ינחלו, זה אהרן ובניו, שנתבררה הכהונה מידם:

סימן י
וזה הדבר אשר תעשה להם. זה שאמר הכתךוב, ואתה מרום לעולם ה' (תהל' צב ט). מה כתיב למעלה מן הפסוק, בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד (שם שם ח). מה כתיב אחריו, ואתה מרום לעולם ה'. שכל זמן שהקדוש ברוך הוא נפרע מן הרשעים, שמו מתגדל בעולם, שנאמר, ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים (שמות יב יב). אותה שעה, אני ה' (שם). וכן רחב אומרת, כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים וגו', ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת (יהושע ב י-יא). וכן כתיב, והאלילים כליל יחלף (ישעי' ב יח). אותה שעה, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (שם שם יז). וכן, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עובד' א כא). ובאותה שעה, והיתה לה' המלוכה (שם). וכתיב, והיה ה' למלך וגו' (זכריה יד ט). וכן, כדנא תאמרון להום, אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו, יאבדו מארעא ומתחות שמיא אלה, עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו (ירמיהו י יא). וכן, יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם (תהלים קד לה). אותה שעה, ברכי נפשי את ה' הללויה (שם). ואתה פותר את כלן כדעת הזה תילי תילים של פסוקים. ויהי בשלם סוכו וגו', שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה (שם עו ג-ד), נודע ביהודה אלהים (שם שם ב). הוי, כל זמן שנפרע מן הרשעים, שמו מתגדל בעולם. ואתה מרום לעולם ה' (שם צב ט). מלך בשר ודם כשהוא דן ומזכה, מקלסין אותו. וכשהוא מחייב, אין מקלסין אותו. אבל הקדוש ברוך הוא, בטובו, קלוסו עולה ברוך הטוב והמטיב. וברעה, קלוסו עולה ברוך דיין האמת. הוי, ואתה מרום. וכן דוד אומר, כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא (תהל' קטז יג). צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא (שם שם ג-ד). וכן, באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר (שם נו יא). וכן איוב אומר, ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך (איוב א כא). דבר אחר, ואתה מרום לעולם ה'. אמר דוד, רבון העולם, משאתה נותן רוממות לאדם, אינה זזה הימנו לעולם. נתתה לבית דוד את המלכות, אינה זזה ממנו לעולם, שנאמר, ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחז' לז כה). נתת לאהרן את הכהונה, אינה זזה ממנו לעולם, שנאמר, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (במד' כה יג). לפיכך הקדוש ברוך הוא מצוה ליתן לאהרן רוממות בכהונה גדולה. הוי, ואתה מרום לעולם ה'. ומה ראה שיגדל לאהרן ולבניו לקדש אותם. אמר רבי מני דשאב ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, בשעה שבקשו ישראל לעשות אותו מעשה, אמרו לאהרן, קום עשה לנו אלהים (שמו' לב א). עמד חור בן כלב וגער בהן, מיד עמדו עליו והרגוהו. ראה אהרן ונתיירא מעצמו, שנאמר, וירא אהרן ויבן מזבח לפניו (שם שם ה). הוי קורא בו, ויירא אהרן ויבן מזבח לפניו. תדע לך שהרגו לחור, שבשעה שעלה משה להר מה אמר להם, הנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אליהם (שם כד יד). כשירד, אי אתה מוצא שהזכיר לחור לא בחיים ולא במות. ומהו אומר, ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת וגו' (שם לב כא). הוי, שהרגו לחור. וירא אהרן ויבן מזבח (שם שם ה). מיד נטל שם טס נזם של זהב והשליכו לאור, שנאמר, ואשליכהו באש ויצא העגל הזה (שם שם כד). והיה אהרן מתירא שמא יש בלבו של הקדוש ברוך הוא עליו כלום. לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה, וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי, לרומם ולגדל לאהרן ולבניו בכהונה גדולה, לפי שגלוי וידוע לפניו שלא עשה אהרן אלא מיראה, ולפיכך הודיעם שאין בלבו של הקדוש ברוך הוא עליו כלום. ולקח פר אחד. פר, לכפר על העגל, שהוא פר. אילים שנים, כנגד שני בניו שעתידין למות. שכל בניו ראוין למות, שנאמר, ובאהרן התאנף ה' מאוד להשמידו (דבר' ט כ). אין להשמידו אלא לשון כלוי בנים, שנאמר, ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (עמוס ב ט). כיון שנתפלל משה עליו, דכתיב ואתפלל גם בעד אהרן (דברים ט כ), מתו שנים ונשתיירו שנים:

סימן יא
וזה הדבר אשר תעשה. זה שאמר הכתוב, כבוד חכמים ינחלו (משלי ג לה), אלו ישראל. וכסילים מרים קלון (שם), אלו עובדי עבודה זרה. ואימתי נחלו ישראל כבוד, בשעה שקבלו את התורה. אמר רבי יוחנן, ששים רבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקדוש ברוך הוא לסיני, שנאמר, רכב אלהים רבותים אלפי שנאן (תהל' סח יח), והיו נותנין עטרות בראש כל אחד ואחד מישראל. אמר רבי אבא בר כהנא, כשעמדו ישראל על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז), מיד חבבן הקדוש ברוך הוא ושלח לכל אחד ואחד מהן שני מלאכים, והיה אחד חוגר לו זיינו, ואחד נותן לו עטרה בראשו. אמר רבי סימון, פורפראות הלבישן, שנאמר, ואלבשך רקמה (יחז' טז י). רבי הונא דצפורין אמר, זונאיות חגר להם, שנאמר, ואחבשך בשש (שם). רבי שמעון בן יוחאי אומר, כלי זיין חגר להם ושם המפורש חקוק עליו. לפיכך, כבוד חכמים ינחלו, אלו ישראל שנחלו כל השבח הזה מסיני. וכסילים מרים קלון, אלו אומות העולם שנטלו אפופסים שלהן מסיני. מנין. אמר רבי יוחנן, שנאמר, והגוים חרוב יחרבו (ישע' ס יב). הוי קורא בו, חורב יחרבו, מחורב נחרבו. הוי, וכסילים מרים קלון. דבר אחר, כבוד חכמים ינחלו, זה דוד ושלמה בנו שבנו בית המקדש ונטלו כבוד. וכסילים מרים קלון, אלו האומות שהחריבוהו, הקדוש ברוך הוא עושה להן קלון. ראה מה כתיב, אדני בעיר צלמם תבזה (תהל' עג כ). ולמה בעיר. המשל אומר, מקום שהלסטים מקפח, שם הוא נתלה. לפיכך, אדני בעיר צלמם תבזה. הוי, וכסילים מרים קלון. כבוד חכמים ינחלו, זה משה ואהרן. וכסילים מרים קלון, אלו דתן ואבירם. למה. בשעה שירד להם המן לישראל, אמר להם משה, איש אל יותר ממנו עד בקר, ולא שמעו אל משה ויותירו אנשים ממנו (שמו' טז יט-כ). ומי היו אלו, דתן ואבירם. אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי, מהו וירם תולעים ויבאש (שם). היתה קלאנין של תולעים יוצאין מתוך אהליהם של דתן ואבירם ונכנסין לתוך אהליהם של ישראל. הוי, וכסילים מרים קלון. דבר אחר, כבוד חכמים ינחלו, זה שבט הלוי. וכסילים מרים קלון, זה קרח ועדתו. דבר אחר, כבוד חכמים ינחלו, זה אהרן ובניו, שנתבססה כהונה גדולה בידם על פי הדבר, שנאמר, וזה הדבר אשר תעשה להם:

סימן יב
וזה הדבר אשר תעשה להם. זה שאמר הכתוב, לעולם ה' דברך נצב בשמים (תהל' קיט פט). אמר רבי ברכיה הכהן ברבי, לעולם ה' תהא נוהג עמנו במדת רחמים. אימתי. בשעה שירד אברהם לתוך כבשן האש, היו מלאכי השרת מריבין זה עם זה, זה אומר אני יורד ומצילו, וזה אומר אני יורד ומצילו. מיכאל אומר אני יורד, וגבריאל אומר אני יורד. אמר להן הקדוש ברוך הוא למלאכים אין זו שלכם, אלא אני יורד בכבודי ומצילו, שנאמר, אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשי' טו ז). אמר להן הקדוש ברוך הוא למלאכים, לבני בניו אתם יורדים ומצילים. כשירדו חנניה מישאל ועזריה לתוך הכבשן, ירד המלאך והצילן, שנאמר, ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח מלאכיה ושזיב לעבדוהי די התרחיצו עלוהי (דניאל ג כח). באותה שעה אמרו מלאכי השרת, לעולם ה' דברך נצב בשמים, לדור ודור אמונתך (תהל' קיט פט-צ), לדורי דורות קיימת אמונתך שאמרת לנו שאנו יורדין ומצילין לבני בניו של אברהם. כוננת ארץ ותעמוד, למשפטיך עמדו היום (שם שם צ-צא), במשפט בראת את הכל, שנאמר, בראשית ברא אלהים (בראש' א א). דבר אחר, למשפטיך עמדו היום, אפלו היום במשפט הוא יוצא, שנאמר, בבקר בבקר משפטו יתן לאור (צפני' ג ה). למשפטיך עמדו היום. המה יאבדו ואתה תעמוד (תהלים קב כז), אתה הוא קיומו של עולם. דבר אחר, ואתה תעמוד, אתה תעמיד אחרים. דבר אחר, ואתה תעמוד, בדבריך. באיזה דבר שדברת לאהרן שתהא הכהונה מתבוססת בידו:

סימן יג
וזה הדבר אשר תעשה להם. להם את עושה, ואין את עושה לאחרים. לשבט הזה את עושה, ולא לאחר. לכהן לי, התחיל מלמדו היאך יהו מטהרין ואוכלין בקדשים, היאך יהו טובלין ואוכלין בתרומה היאך יהו מתקדשין ואוכלין בטהרות, סדר לו קדושות, טהרות. לקדש אותם לכהן לי. אמר רבי מנא ברבי בשם רבי אליעזר, כל מקום שנאמר לי, לעולמי עולמים. לקח פר, ולא מן הגזל. ואילים שנים, איל מיכן ואיל מיכן ופר באמצע, העמידם בגבעה. למה שלשה. כנגד שלשה הררי עולם, אברהם ויצחק ויעקב. פר, זה אברהם, שנאמר, ואל הבקר רץ אברהם (ברא' יח ז). ואילים שנים, יצחק ויעקב. ולחם מצות, בזכות לחם מצות אני מברך את הלחם. אמר רב הונא בר אבא, בשעה שהיו הקרבנות קריבין, היתה סאה ארכליס עושה סאה סולת, סאה קמח, סאה מורסן, סאה סובין, סאה קיבר, סאה גנינים. אבל עכשיו, אדם מוליך סאה של חטים לטחון, אינו מביא אלא כמו שהולך ויתר מעט. למה. שבטל לחם הפנים. ולחם מצות וחלות מצות. לחם מצות, בזכות שרה, לושי ועשי עוגות (שם שם ו). לחם מצות. ראה מה היו הקרבנות בשעה שהיו קרבין, כל מה שהיה מתקרב מן מינו, היה מברך את מינו. אמר רבי חייא בר אבא, אפילו עקרו של מזבח, לשום כפרתן של ישראל נעשה. מזבח, מ' מחילת עונותיהם, ז' זכרון טוב לישראל, ב' ברכה שמברכת את כל המינין, ח' חיים שהיא נותנת חיים. לחם מצות ולחם הפנים שהיו מקריבין, היו מברכין את הלחם. ובכורים שהיו מקריבין, היו מברכין את פירות הארץ. מעשה ברבי יונתן בן אלעזר שהיה יושב תחת תאנה אחת בימות הקיץ, והיתה התאנה מלאה תאנים יפות. יצא הטל והיו אותם התאנים שואבות דבש ומורידין, והיה הרוח מגבלו בעפר, ובא עז אחת והיתה מנטפת חלב לתוך הדבש ונתערב החלב והדבש. קרא לתלמידיו אמר להם, בואו ראו מעין דוגמא של עולם הבא. וכל כך למה. שהיו הקרבנות קריבין. מעשה בסופר אחד שהיה עולה לירושלים בכל שנה, הכירוהו בני ירושלים שהיה אדם גדול בתורה. אמרו לו, טול ממנו חמשים זהובים ושוב לך אצלנו. אמר להם, יש לי גפן אחת והיא חביבה עלי מכל מה שאתם נותנים, שהיא עושה לי שלש רפואות בכל שנה, ושש מאות חביות עושה לי בכל שנה. הראשונה היא עושה שלש מאות, והשניה עושה מאתים, והשלישית היא עושה מאה, ואני מוכרם בדמים הרבה. מה עשה. הניחם וירד לו. וכל השבח הזה בזכות נסוך היין שהיה קרב על גבי מזבח. בטל נסוך היין, ונמנעו כל טובות שבעולם, את מוצא כשגלו לבבל, מה עזרא אומר להם, עלו לארץ ישראל, ולא היו מבקשים. אמר להם עזרא, זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין לשבעה, שתו ואין לשכרה, לבוש ואין לחום לו, והמשתכר משתכר אל צרור נקוב (חגי א ו). זרעתם הרבה והבא מעט, משבטל לחם הפנים. אכול ואין לשבעה, משבטל נסוך המים. שתו ואין לשכרה, משבטל נסוך היין. לבוש ואין לחום לו, משבטלו בגדי כהונה. והמשתכר משתכר אל צרור נקוב, משבטלו תמידים של צבור. כל כך למה. שבטלו הקרבנות. אמר נביא, כי תאנה לא תפרח (חבקו' ג יז), משבטלו הבכורים. ואין יבול בגפנים (שם), משבטלו הנסכים. כחש מעשה זית (שם), משבטל שמן המאור. ושדמות לא עשה אוכל (שם), ושדי בהמות לא עשה אוכל, משבטלו הבכורות. גזר ממכלה צאן (שם), משבטלו התמידים. ואין בקר ברפתים (שם), משבטלו הפרים שהיו קריבין. אמר רבן שמעון בן גמליאל משום רבי יהושע, משחרב בית המקדש, אין לך יום שאין בו קללה, שנאמר, ואל זועם בכל יום (תהל' ז יב). אמר רבי זעירא, הראשון קיים. אמר רבי יהודה בר אלעאי, חצופה היא ארץ ישראל שהיא עושה פירות. בעולם הזה עשה שבע שנים שרופה על ידי עונות, שנאמר, והגביר ברית לרבים שבוע אחד וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה ועל כנף שקוצים משומם ועד כלה ונחרצת תתך על שומם (דני' ט כז). אבל לעולם הבא, הקדוש ברוך הוא מחזיר לה הברכות שהיה עושה, שנאמר, ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא (יחזקאל לו ח):

סימן יד
ועשית מזבח מקטר קטרת. מהו קטרת. ק' קדושה, ט' טהרה, ר' רחמים, ת' תקוה. אמה ארכו ואמה רחבו וגו' ואמתים קומתו. מה עסקו של מזבח הקטרת. כיון שעשו אותו מעשה, בקש הקדוש ברוך הוא לכלותן, עומד משה בקש עליהם רחמים, כמה שנאמר, ויחל משה את פני ה' (שמות לב יא). ונחבט בקרקע עד שנתרצה לו הקדוש ברוך הוא, שנאמר, וינחם ה' על הרעה (שם שם יד). אמר משה, רבונו של עולם, הרי כבר נתרצית. מי מודיע לבאי עולם שאתה נתרצית לישראל. אמר לו, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ויהיו מקריבין לי קרבנות בתוכו, ואני אקבל מהם. את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים (במד' כח ד), שני תמידים אלו בכל יום. ואם תאמר, יש לפני אכילה ושתיה, האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה (תהל' נ יג), אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה (שם שם יב), כי לי כל חיתו יער (שם שם י). אלא מכל קרבנותיהם איני רוצה אלא הריח וכאלו אכלתי ושתיתי, שנאמר, את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו (במד' כח ב). תדע לך, שמזבח העולה שהיה לקרבנות, היה נתון בחוץ. ומזבח הקטרת שהיה לריח, נתון בפנים. לפיכך נאמר למשה, ועשית מזבח מקטר קטרת:

סימן טו
ועשית מזבח מקטר קטרת. זה שאמר הכתךוב, שמן וקטרת ישמח לב (משלי כז ט), הכתוב הזה מדבר בהקדוש ברוך הוא ובישראל. כיצד. בשעה שהיה כהן גדול נוטל את הקטורת באותה מחתה ביום הכפורים ונכנס לפני ולפנים בבית קדש הקדשים, שכן כתיב, ולקח מלא המחתה גחלי אש (ויק' טז יב), מה כתיב שם, ונתן את הקטרת על האש לפני ה' וכסה ענן הקטרת (שם שם יג). מהו וכסה. לשון מחילה הוא, כענין שנאמר, כסית כל חטאתם סלה (תהל' פה ג). וכשהיה ענן הקטרת מתמר ועולה ופונה למעלה ונעשה כאשכול, היה יודע שנתכפרו עונות ישראל, שנאמר, אשכול הכפר דודי לי (שה"ש א יד). אם נעשה כאשכול ענן הקטרת והיה מתמר ועולה, היה יודע שנתכפר לישראל ושנתקבלו מעשיו. ואם לא כסה ענן הקטרת, היה יודע שהוא מת, שנאמר, וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על העדות ולא ימות (ויק' טז יג). נמצאת אומר, שכהן גדול וכל ישראל מרתיתים בשעה שכהן גדול נכנס לפני ולפנים, עד שהיה יוצא משם בשלום. כיון שהיה יוצא, היתה שמחה גדולה בישראל שנתקבל ברצון, שנאמר, שמן וקטרת ישמח לב (משלי כז ט). שמן, זה כהן גדול שנמשח בשמן המשחה. וקטרת, אלו ישראל, שהיו רואין ענן הקטרת שהיתה מתמר ועולה והיו שמחין. הוי, שמן וקטרת ישמח לב. ומדבר בהקדוש ברוך הוא, שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל, מכולכם אין לי אלא כהן גדול שנמשח בשמן המשחה, שנאמר, ויבדל אהרן להקדישו קדש הקדשים (דה"א כג יג), ואני שמח בו. וקטרת, אלו ישראל. אמר הקדוש ברוך הוא, מכל הקרבנות שאתם מקריבין, אין חביב עלי כקטרת. תדע, שכל הקרבנות כולן לצרכיהן של ישראל. כיצד. החטאת היתה באה על החטא, והאשם כן. העולה באה על הרהור הלב. השלמים אינן באין אלא לכפרה, שהן באין על מצות עשה. אבל הקטרת, אינה באה לא על החטא ולא על עון ולא על האשם, אלא על השמחה. הוי, שמן וקטרת ישמח לב. חביבה הקטרת לפני הקדוש ברוך הוא. תדע לך, שהרי דוד נתאוה להקטיר קטורת, שנאמר, עולות מחים אעלה לך עם קטרת אלים אעשה בקר וגו' (תהלים סו טו). וכן את מוצא, שלא נשתבחו קרבנות בעולם כקרבנות הנשיאים. ולמה. שהיו מקריבין קטורת תחלה בקרבנותיהם. שכן הוא אומר על כל אחד ואחד בקרבנו, כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת (במד' ז יד), ואחר כך פר אחד (שם שם טו), ולפיכך הקדוש ברוך הוא משבח קרבן של כל אחד ואחד מהן זה קרבן פלוני, זה קרבן פלוני, לומר, שערב לפניו והוא משבחן. וכן את מוצא באחז, שבטל את התורה וחתם בתי הספרים, שנאמר, צור תעודה חתום תודה בלמדי (ישעיה ח טז), ועבד עבודה זרה והרבה להכעיס. וכשמנה הקדוש ברוך הוא את כל מעשיו, אמר, אוותר לכל אלו, שנאמר, גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטרת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל, ויהי קצף ה' על יהודה וירושלים ויתנם לזעוה לשמה ולשרקה כאשר אתם רואים בעיניכם, והנה נפלו אבותינו בחרב ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי על זאת (דה"ב כט ז-ט). מהול על זאת, על הקטרת. ראה כמה חביב הקטרת, שעל ידי הקטרת נעצרה המגפה. בשעה שאמר משה לאהרן, קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם (במדב' יז יא-יב). מהו החל. אמר רבי יהודה בר סימון, היה המלאך נוטל על סדר מרקחות, ולא היה מניח לא מת בין החיים ולא חי בין המתים, אלא על סדר, כענין שנאמר, החל הנגף בעם. וכמה דאת אמר, מהחל חרמש בקמה (דבר' טז ט), כשם שהקוצר קוצר על הסדר. מיד ויקח אהרן כאשר דבר משה וגו'. מצא למלאך עומד ומחבל, עמד אהרן כנגדו ולא היה מניחו לחבל, אלא ויעמוד בין המתים (במד' יז יג). אמר לו לאהרן, הניחני ואעשה שליחותי. אמר לו אהרן, משה שלחני, והקדוש ברוך הוא שלחך, והרי הקדוש ברוך הוא ומשה באהל מועד נלך אצלם. לא השגיח המלאך, עד שעצרו אהרן במתניו והוליכו, שנאמר, וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה (שם שם טו). מהו והמגפה נעצרה. אמר רבי יצחק, שנטל למלאך ועצרו. לפיכך כשבא משה ליפטר מן העולם, אמר, ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מתנים (דבר' לג יא). ברך ה' חילו, יהא בריך יתיה חילא. ופועל ידיו תרצה, בקטרת שהיה בידו שכפר, שנאמר, ויתן את הקטרת ויכפר (במדב' יז יב). מחץ מתנים קמיו, שגפף את המלאך ועצרו. אמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש, כשראה אהרן למלאך מתריס כנגדו, נתן מחתה על פניו, שנאמר, ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך (דבר' לג י). להודיעך כמה קטרת חביבה. אמר רבי יצחק בן אליעזר, תדע לך, שנעשה המשכן וכל כליו ושחט את הקרבנות והקריבו וערך על המזבח וסדר את השלחן ואת המנורה ואת הכל, ולא ירדה שכינה עד שהקריבו את הקטורת. מנין. דכתיב, עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו (שה"ש ד טז). אמר הקדוש ברוך הוא, בעולם הזה על ידי קטורת הייתם מתכפרים. ואף לעתיד לבא כן, עולות מחים אעלה לך עם קטורת אילים אעשה בקר עם עתודים סלה (תהל' סו טו):

סימן א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך