מדרש תנחומא -> שמות

פרשת תרומה



סימן א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

סימן א
ילמדנו רבינו, מותר תרומה מה היו עושין בה. כך שנו רבותינו, מותר תרומה רקועי זהב היו עושין מהן צפוי לבית קדש הקדשים. את מוצא שתי תרומות בחר בהן הקדוש ברוך הוא, אחד למשכן ואחד לכהנים. תרומת כהנים, על מנת שיהיו בני תורה. אמר רבי ינאי, כל כהן שאינו בן תורה, מותר לאכול על קברו תרומה. אמר רבי יצחק בשם רבי יוחנן, ראה מה כתיב, כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי (יחז' כב כו). למה. בין קדש לחול לא הבדילו ובין הטמא לטהור לא הודיעו (שם). כיון שאינו בן תורה, אינו יודע להבדיל בין קדש לחול ובין הטמא לטהור. ואומר, קדשי בזית ואת שבתותי חללת (שם שם ח). למה מבזה את הקדשים, שאינו יודע לשמור שבת. ראה כמה חביבה תרומת כהנים, שנתנה לכהנים בני תורה. אבל תרומת המשכן, קראה הקדוש ברוך הוא לשמו, שנאמר, ויקחו לי תרומה:

סימן ב
ויקחו לי תרומה. זה שאמר הכתוב, כי לקח טוב נתתי לכם (משלי ד ב). אמר רבי שמעון בן לקיש, שני פרקמטוטין עומדין זה עם זה, אחד בידו מטכסא ואחד בידו פלפלין. אמרו זה לזה, בוא ונחליף ביני ובינך. נטל זה את הפלפלין, וזה המטכסא. מה שביד זה אין ביד זה, ומה שביד זה אין ביד זה. אבל התורה אינה כן, זה שונה סדר זרעים וזה שונה סדר מועד, השנו זה לזה, נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים, יש פרקמטיא יפה מזו. הוי, כי לקח טוב נתתי לכם. מעשה בחבר אחד שהיה בספינה עם פרקמטוטין הרבה, היו אומרים לאותו חבר היכן פרקמטיא שלך. היה אומר להם, פרקמטיא שלי גדולה משלכם. בדקו בספינה לא מצאו לו כלום, התחילו שוחקים עליו. נפלו עליהם לסטים שללו ונטלו כל מה שנמצא בספינה. יצאו ליבשה ונכנסו למדינה, לא היה להם לא לחם לאכול ולא כסות ללבוש. מה עשה אותו חבר, נכנס לבית המדרש ישב ודרש. עמדו בני המדינה כשראו שהוא בן תורה מרובה, נהגו בו כבוד גדול ועשו לו פסיקתו כהוגן וכראוי בגדולה ובכבוד. התחילו גדולי הקהל לילך מימינו ומשמאלו וללוות אותו. כשראו הפרקמטוטין כך, באו אצלו ופייסו ממנו ואמרו לו, בבקשה ממך, עשה עמנו טובה ולמד עלינו זכות לפני בני העיר, שאתה יודע מה היינו ומה אבדנו בספינה. בבקשה ממך עשה עמנו חסד, דבר להם אפילו על הפרוסה שינתן לתוך פינו ונחיה ולא נמות ברעב. אמר להם, הלא אמרתי אליכם, שפרקמטיא שלי גדולה משלכם, שלכם אבד ושלי קיימת. הוי, כי לקח טוב נתתי לכם:

סימן ג
ויקחו לי תרומה. זה שאמר הכתוב, אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו (מלאכי א ב). וכתיב, ואת עשו שנאתי (שם שם ג). מעשה בטורנוסרופוס ששאל את רבי עקיבא, אמר לו, למה הקדוש ברוך הוא שונא אותנו, שכתב ואת עשו שנאתי. אמר לו, למחר אני משיבך. למחר אמר לו, רבי עקיבא, מה חלמת זה הלילה ומה ראית. אמר לו, בחלומי היה לי הלילה שני כלבים, אחד שמו רופוס ואחד שמו רופינא. מיד כעס. אמר לו, לא קראת שם כלביך אלא ושמי ועל שם אשתי, נתחייבת הריגה למלכות. אמר לו רבי עקיבא, ומה בינך לביניהם. אתה אוכל ושותה והן אוכלין ושותין, אתה פרה ורבה והן פרין ורבין, אתה מת והן מתים. ועל שקראתי שמם בשמך, כעסת. והקדוש ברוך הוא נוטה שמים ויוסד ארץ, ממית ומחיה, אתה נוטל עץ וקורא אותו אלהים כשמו, לא כל שכן שיהא שונא לכם. הוי, ואת עשו שנאתי. כי לקח טוב נתתי לכם (משלי ד ב). בנוהג שבעולם, אדם שהוא לוה מן אחרים ולקח סחורה יוצא לדרך, פעמים שהוא מפסיד. אבל סחורה של תורה אינו כן. למד אדם מכאן פרק אחד ומכאן פרק אחד, מכאן מסכת אחת ומכאן מסכת אחת, והוא משתכר בהם. הוי, כי לקח טוב נתתי לכם. דבר אחר, כי לקח טוב, למי שעושה פרקמטיא והוא משתכר, פעמים שעומד בידו פעמים אינו עומד, אבל התורה עומדת לו בעולם הזה ולעולם הבא. הוי, כי לקח טוב נתתי לכם. אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, התורה שלי ונטלתם אותה, קחו אותי עמה, שנאמר, ויקחו לי תרומה. אמר רבי שמעון בן לקיש, כך שנו רבותינו, חמשה לא יתרומו. ואם תרמו, אין תרומתן תרומה. אלו הן, חרש, שוטה וקטן, והתורם את שאינו שלו. ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו, אין תרומתו תרומה. אמר רבי שמעון בן לקיש, וכולן מן הפסוק הזה. חרש, דכתיב, דבר אל בני ישראל, יצא חרש שאינו שומע ולא מדבר. והשוטה, דכתיב, כל איש אשר ידבנו לבו, יצא שוטה שאין לבו נודבו. והקטן, דכתיב, מאת כל איש, יצא קטן שאינו איש. התורם את שאינו שלו, דכתיב, מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו, תקחו משלכם. ונכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשותו, דכתיב, דבר אל בני ישראל, יצא נכרי שאינו ישראל. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. כל דבר שאמר הקדוש ברוך הוא בתורה לי, ישנו בעולם הזה ולעולם הבא. כיצד. והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ (ויק' כה כג), בעולם הזה ולעולם הבא. כי לי כל בכור (במד' ג יג), בעולם הזה ולעולם הבא. והיו לי הלוים (שם ח יד), לעולם הזה ולעולם הבא. ישראל, דכתיב, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (שמות יט ו), בעולם הזה ולעולם הבא. ויקחו לי תרומה, בעולם הזה ולעולם הבא:

סימן ד
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. כל דבר שנאמר בה לי, יש בה ברכה. והתרומה יש בה ברכה. אמר רבי יוחנן, ראה מה כתיב, והם הביאו אליו עוד נדבה בבקר בבקר (שם לו ג). מהו בבקר בבקר. לשני בקרים הביאו את כל נדבות המשכן, שנשתלחה ברכה בנדבותיהם, שנאמר, ויקחו לי. אמר להם הקדוש ברוך הוא, לא בשביל שאמרתי לכם קחו לי תרומה תהיו מלגלגין בתרומה ותאמרו לא כהן הוא שהוא אוכלה, שאם אינו נותן לו אחד ממאה, יהא יודע שאינו גוזל אותו השבט אלא לי, שכן כתיב ויקחו לי תרומה, וכתיב תקחו את תרומתי. ויקחו לי תרומה. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, איני מטריח על האומות, אלא עליכם בלבד. ראה מה כתיב, הנה עפלה לא ישרה נפשו בו, וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד). הנה עפלה לא ישרה נפשו בו, זה נבוכדנצר. כיצד. המליך אותו הקדוש ברוך הוא על כל העולם ולא היה שמח בחלקו, שנאמר, לא ישרה נפשו בו (שם). והיה מביט בעצמו ומתבייש בפני הבריות ואומר אני מלך, ולא ישרה נפשו בו. למה. שהיה קטן כבד, לכך נקרא שמו נבוכדנצר. וצדיק באמונתו יחיה. לעולם הבא, הקדוש ברוך הוא דן את כל בני האדם כל אחד ואחד עם בני אמונתו, וצדיק עם אמונתו יחיה. אומר להם הקדוש ברוך הוא, כל אחד ואחד מכם מן אמונים, ואני גאלתי אתכם ממצרים ואין אתם מפרישין לי תרומה. לכך כתיב, ויקחו לי תרומה:

סימן ה
וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב. אמר להו הקדוש ברוך הוא, אין אתם מביאין משלכם, אלא מביזת הים שנתתי לכם, שנאמר, כנפי יונה נחפה בכסף (תהלי' סח יד). ותכלת וארגמן. תכלת, שצובעין אותו בדם, זכר לאות שכבר התקינו אבות העולם. תולעת, שנאמר, אל תיראי תולעת יעקב (ישע' מא יד). ועורות אלים, בזכות יעקב, שנאמר, ואת עורות גדיי העזים (ברא' כז טז). אמר הקדוש ברוך הוא, השמים ושמי השמים לא יכלכלו אותי, ואשרה שכינתי בתוך עורות גדיי עזים. דבר אחר, ותכלת וארגמן, ועורות אלים, ושמן למאור וגו'. אמר רבי יהודה בר רבי סימון, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, לא תהיו סבורים שאתם גומלים עלי. שלשה עשר דברים שהפרשתם לי, כנגד שלשה עשר דברים שעשיתי לכם במצרים. ואלו הן, ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש, ואחבשך בשש, ואכסך משי, ואעדך עדי, ואתנה צמידים על ידך ורביד על גרונך, ואתן נזם על אפך, ועגילים על אזנך, ועטרת תפארת בראשך (יחז' טז י-יב), ולחמי אשר נתתי לך סולת שמן ודבש האכלתיך (שם שם יט). הוי, כנגד שלשה עשר דברים שהפרשתם לי, ואני מעלה עליכם שאתם גומלים עלי. אמר דוד, אשירה לה' כי גמל עלי (תהל' יג ו). ולעולם הבא אני פורע לכם כנגד שלשה עשר דברים אלו, וברא ה' על כל מכון הר ציון, ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה, וסוכה תהיה לצל יומם מחרב ומחסה ולמסתור מזרם וממטר (ישע' ד ה-ו). אתם פורעים לי, ואני מעלה עליכם כגומלים עלי. וכתיב בתריה, אשירה נא לידידי (שם ה א). הוי, אשירה לה' כי גמל עלי:

סימן ו
וזאת התרומה וגו', וערת אלים מאדמים ועורות תחשים. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר, חיה טהורה גדולה היתה במדבר וקרן אחת היה לה במצחה, ובעורה ששה גוונים, ונטלו אותה ועשו ממנה יריעות. ורבי נחמיה אומר, מעשה נסים היתה, ולשעה שנבראת, בו בשעה נגנזה. ועורות תחשים, למה. דכתיב, אורך היריעה האחת שלשים באמה. מי מביא לך יריעה של שלשים אמה. אלא מעשה נס, לשעה שנבראת נגנזה:

סימן ז
וזאת התרומה אשר תקחו וגו'. זהב, כנגד מלכות בבל, דכתיב ביה, אנת הוא ראשה די דהבא (דני' ב לח). כסף, כנגד מלכות מדי, דכתיב, ועשרת אלפים ככר כסף (אסתר ג ט). נחושת, כנגד מלכות יון, שהיא פחותה מכולם. ועורות אלים מאדמים, כנגד מלכות אדום, שנאמר, ויצא הראשון אדמוני (ברא' כה כה). אמר הקדוש ברוך הוא, אף על פי שאתם רואין ארבע מלכיות מתגאות ובאות עליכם, אני מצמיח לכם ישועה מתוך שעבוד. מה כתיב אחריו, שמן למאור, זה מלך המשיח, שנאמר, שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי (תהל' קלב יז). ודניאל היה רואה ארבע מלכיות אלו ומתירא, וכתיב, אתכרית רוחי אנה דניאל בגו נדנה וחזוי ראשי יבהלני (דני' ז טו). ומה דניאל רואה. כיון שראה נבוכדנצר את החלום, ובא דניאל ופתר ואמר לו, הצלם שראית, אנת הוא רישא די דהבא (שם ב לח). חדוהי ודרעוהי די כסף (שם שם לב), זו מלכות מדי, ובתרך תקום מלכו אחרי ארע מינך (שם שם לט). מעוהי וירכתה די נחש (שם לב), זו מלכות יון, ומלכו תליתאה אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא (שם שם לט). שקוהי די פרזל (שם שם לג), זו מלכות רביעית היא מלכות אדום, ומלכו רביעאה תהוא תקיפא כפרזלא (שם שם מ), יהא מושל בכל הארץ כברזל שהוא מהדק כולה. ולמה מושלה כברזל וכחרס. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, המלכות הזו עתידה להשתמש במטבע של חרס. דבר אחר, למה נמשלה כברזל וכחרס. שהיא עתידה להשתמש בברזל ובחרס. מה הברזל קשה, כך המלכות קשה. מה החרס נוח להשתבר, כך היא משתברת בפתע, ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמול ולא ימצא במכתתו חרש לחתות אש מיקוד ולחשוף מים מגבא (ישע' לד יד). דבר אחר, למה נמשלה בבל כחרס. שהיא עתידה להשתמש בכלי חרס. והוא היה רואה את מלך המשיח, שכן דניאל אומר, חזה הוית עד די התגזרת אבן די לא בידין ומחת לצלמא על רגלוהי די פרזלא וחספא והדקת המון (דני' ב לד). אמר רבי שמעון בן לקיש, זה מלך המשיח. ומחת לצלמא, לכל מלכות שהם עובדות לצלם בצלמות. ובזכות מה הוא מושל מלך המשיח באבן. בזכות התורה שישראל יגעים בה, שנאמר, לוחות אבן כתובים באצבע אלהים (שמו' לא יח). דבר אחר, בזכות יעקב, שכתוב בו, משם רועה אבן ישראל (ברא' מט כד). דבר אחר, למה כאבן. לשבר את לב האבן, שנאמר, והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחז' לו כו). ומחת לצלמא, שהוא מכלה את כל האומות, שנאמר, והכה ארץ בשבט פיו וגו' (ישעי' יא ד). ובאותה שעה ישראל יושבים בהשקט ובטח בעולם, שנאמר, וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח (יחזקאל כח כו):

סימן ח
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אימתי נאמר למשה הפרשה הזו של משכן, ביום הכפורים עצמו, אף על פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל. אמר רבי יהודה ברבי שלום, אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר, נעו מעגלותיה לא תדע (משלי ה ו), מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשיותיה. הוי, ביום הכפורים נאמר למשה ועשו לי מקדש. מנין. שכן עלה משה בששה בסיון, ועשה ארבעים יום וארבעים לילה, ועוד עשה ארבעים, ועוד עשה ארבעים, הרי מאה ועשרים. ואתה מוצא, שביום הכפורים נתכפר להם, ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם על מעשה העגל. ולכך נקרא משכן העדות, שהוא עדות לכל באי העולם, שהקדוש ברוך הוא שוכן במקדשכם. אמר הקדוש ברוך הוא, יבא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו את העגל, שכתוב בו, ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' (שמו' לב ג). ולכן מתכפרין בזהב, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב. אמר הקדוש ברוך הוא, כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך (ירמיה ל יז):

סימן ט
ועשית יריעות עזים. זה שאמר הכתוב, אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו (מלאכי א ב). הפסוק הזה אמרו מלאכי בשעה שהיה מוכיח את ישראל. אמר להם, היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים אותי (שם ג ח). והם משיבים ואומרים לו, במה קבענוך (שם). [אמרו זכרונם לברכה, דורו של מלאכי היה מוכיחן, והן משיבין אותו, מהו קבענוך. אמר רבי לוי, לשון ערבי הוא. ערבי כשהוא משיח עם חברו ואומר לו מה אתה גוזלני, אומר לו מה אתה קובעני. הוי, במה קבענוך. אמר להם, המעשר והתרומה, שאין אתם מוציאין מעשרותיכם ותרומותיכם כראוי. חזר ואמר להם, אהבתי אתכם. אמרו לו, במה אהבתנו. אמר להם, הלא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב. שהוא אוכל בעולם הזה ונוחל לעולם הבא, בנוהג שבעולם, אדם שיש לו שני בנים, אחד בכור ואחד פשוט, מי נוטל שני חלקים, הבכור. ועשו יצא תחלה, שנאמר, ויצא הראשון אדמוני (ברא' כה כה). הוא היה ראוי ליטול שני חלקים, ולא עשיתי כן, אלא יעקב נטל שני הבא]. לעולם ונוחל הזה חלקים וכן עשו אמר ליעקב, נסעה ונלכה ואלכה לנגדך (שם לג יב). אמר לו עשו, נהלך שנינו ביחד. אמר לו יעקב, טול עולמך ועבור, שנאמר, יעבור נא אדוני לפני עבדו, עד אשר אבוא אל אדוני שעירה (שם שם יד). אמר רבי יעקב בר רבי, חזרתי על כל המקרא ולא מצאתי שהלך יעקב לשעיר. ואימתי הוא הולך. לעולם הבא, שנאמר, ועלו מושיעים בהר ציון וגו' (עובד' א כא). לפיכך ואוהב את יעקב, שהוא שותף עם עשו ואוכל בעולם הזה. אבל לעולם הבא, ישאהו על אברתו, ה' בדד ינחנו וגו' (דבר' לב יא-יב). וכן אמר שלמה, יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך (מש' ה יז). אהבתי אתכם. אמר הקדוש ברוך הוא, ראו כמה חבבתי אתכם. מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ומן הרקיע הראשון לשני מהלך חמש מאות שנה, ועביו של כל רקיע ורקיע מהלך חמש מאות שנה. נמצאו כולם מהלך שבעת אלפים שנה. וטלפי החיות מהלך חמש מאות שנה וחמש עשרה שנה. אין צריך לשער למעלה מטלפי החיות. והכסא למעלה מכולם. וראו כמה חבבתי אתכם שהנחתי את הכל ואמרתי לכם, ועשית יריעות עזים, עשו לי יריעות עזים ואבא לשכון אצליכם. לאהל. אני עשיתי לכם עננים שיהו מגינים עליכם כאהל דכתיב פרש ענן למסך (תהל' קה לט), ואף אתם עשו מסך לפתח האהל. אמר רבי יהושע בן לוי, אלו היו האומות יודעים מה היה המשכן והמקדש יפים להם, באהליות וקסטריות היו מקיפין אותן לשומרן. למה. שעד שלא הוקם המשכן, היה הדבור יוצא ונכנס לתוך בתיהם של אמות העולם והן נתרזין. מנין. שכך כתיב, כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי (דבר' ה כג). אתה היית שומע קולו וחיית, אבל האומות שומעים ונתרזים בתוך אהליהם ומתים. ולא תאמר במשכן, אלא אף בבית המקדש היה יפה להם. מנין. שכן שלמה היה מסדר בתפלתו ואומר, וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך, כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה, אתה תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי (מ"א ח מא-מג). אבל ישראל כשהוא מתפלל לפניך בבית הזה, ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי אתה ידעת לבדך את לבב כל בני האדם (שם שם לט). אם הוא תובע בנים, ואתה יודע שיהיו מכעיסין לפניך, אל תתן לו. וכן אם תבע נכסים ואתה יודע שעתיד לבעט בהן, אל תתן לו. אבל נכרי, ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, למען ידעון וגו'. אבל ישראל מכירין שמך וכבודך, ואתה צופה מראש מה יהיה בסוף, כי אתה ה' כאשר חפצת עשית. ולא תאמר בית המקדש היה יפה להם, אלא אפילו ישראל, שאלולי הם, לא היה מטר יורד לעולם ולא השמש זורחת, שבזכותן הקדוש ברוך הוא מזריח בעולם הזה. ולעתיד לבא אומות העולם רואים היאך הקדוש ברוך הוא מתדבק עם ישראל, והם באים להדבק בהם, שנאמר, נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם (זכר' ח כג). אמר רבי שמואל בר נחמן, עד שלא נבנה בית המקדש, היה העולם עומד על תרונוס של שתי רגלים. משנבנה, נתבסס העולם ועמד בישובו. מנין. שכן הקדוש ברוך הוא אומר לגד הנביא שיאמר לדוד, לך ואמרת אל עבדי אל דוד כה אמר ה', האתה תבנה לי בית לשבתי (ש"ב ז ה). וכתוב אחד אומר, לא אתה תבנה הבית כי אם בנך היוצא מחלציך הוא יבנה הבית לשמי (מ"א ח יט). ואלו אתה בונה שנאמר, ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו (ש"ב ז י). ונטעתים אין כתיב כאן אלא ונטעתיו לעולם, שהעולם יהיה מתבסס. עד שלא נעשה בית המקדש, היה העולם עומד על תרונוס של שתי רגלים. משנבנה בית המקדש, נתבסס העולם. ולא תאמר שבבית המקדש נתבסס העולם, אלא אף המשכן היה יפה לאומות העולם. למה. שעד שלא הוקם המשכן, היו אומות העולם שומעין קול הדבור ונתרזין לתוך אהליהם. לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, עשו לי משכן שאהיה מדבר עמך בתוכו, ולא עוד אלא שאני מתאוה לשכון אצל בני. כיון ששמעו מלאכי השרת כך, התחילו אומרים, רבונו של עולם, למה אתה מניח לעליונים ויורד לתחתונים, ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (תהל' ח ב), כך הוא שבחך שתהא בשמים. אמר להן הקדוש ברוך הוא, חייכם, שאני עושה כמו שאמרתם לי. אמר חבקוק, אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן סלה, כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ (חבקוק ג ג). בתחלה כסה שמים הודו, ואחר כך ותהלתו מלאה הארץ. אמר להם דוד, שוחק הוא עליכם, הודו נותן על הארץ, שנאמר, יהללו את שם ה', כי נשגב שמו לבדו, הודו על ארץ (תהל' קמח יג), ואחר כך על שמים. אמר להם הקדוש ברוך הוא, ומה אתם תמהים על זו, ראו מה אני מחבב את התחתונים, שאני יורד ושוכן בתוך יריעות עזים, שנאמר, ועשית יריעות עזים. רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אומר, חיה טהורה גדולה היתה במדבר וממנו עשו יריעות. ורבי נחמיה אמר, מעשה נסים היתה ולשעה נבראת ונגנזה. תדע לך, שכתוב ועשית יריעות עזים ארך היריעה האחת שלשים, מהיכן אתה מביא יריעות של שלשים אמה. מכאן את למד כדברי רבי נחמיה. ולא תאמר ביריעה, אלא אפילו בקרשים היה מעשה נסים. ומהיכן היו הקרשים. יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים. אמר לבניו, בני, עתידים אתם להגאל מכאן, והקדוש ברוך הוא עתיד לומר לכם משאתם נגאלין, שתעשו לו את המשכן, אלא עמדו ונטעו ארזים מעכשיו, שבשעה שיאמר לכם לעשות לו את המשכן, יהיו הארזים מתוקנים לכם. מיד עמדו ונטעו ועשו כן. אמרו רבותינו זכרונם לברכה, והבריח התיכון בתוך הקרשים, ירד מיד יעקב אבינו למצרים, שהיה קשה שישמש מן הקצה אל הקצה. ולא עוד אלא שאותן הארזים היו אומרים שירה לפני הקדוש ברוך הוא. היאך שירה אומרים. שנאמר, אז ירננו עצי היער מלפני ה' (דה"א טז לג). ואין אז אלא שירה, שנאמר, אז ישיר משה (שמו' טו א). ואימתי. כשנעשה מהן המשכן. כשאמר הקדוש ברוך הוא למשה על המשכן, אמר לו, ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים. ועשית קרשים לא נאמר, אלא ועשית הקרשים, אותן שהתקין להן יעקב אביהם. עומדין, אותן שהועמדו קודם לכן. אמר רבי שמואל בר נחמן, עשרים וארבעה מיני ארזים היו, ומכלם לא נבחר אלא שבעה, שנאמר, אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן, אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור יחדו (ישעיה מא יט). ברוש, אלטין. תדהר, איספו נרמוז. תאשור, פקטנין. ונקרא תאשור, שהוא מאושר מכל מיני ארזים. ומכלם לא נבחר אלא השטה בלבד, שנאמר, עצי שטים. למה קורא אותם עצי שטים, כדי לרפאות מה שעתידין לעשות בשטים, שנאמר, וישב ישראל בשטים (במד' כה א). ולא תאמר בארון שעשה משה, אלא אפילו כל ארון שישראל עושין, צריכין ליתן ארז של שטה בו. דבר אחר, חטאו בשטים, ולקו בשטים, ומתרפאין בשטים. חטאו בשטים, שנאמר, וישב ישראל בשטים. לקו בשטים, שנאמר, ויהיו המתים במגפה (שם שם ט). ומתרפאין בשטים, שנאמר, עצי שטים. אתה מוצא שלא זזו משם עד שעמד פנחס והשיב את החמה, שנאמר, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו' (שם שם יא). אמר הקדוש ברוך הוא, לעולם הבא אני מרפא את השטים, שנאמר, והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים (יואל ד יח):

סימן י
ועשית את המזבח עצי שטים. אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, אמור להם שיעשו מזבח העולה, שיהא מכפר על עונותיהם של בני, שכך התניתי עם אברהם אביהם, שאם יחטאו בניו, על ידי קרבנות אני מכפר להם, שנאמר, ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת ועז משולש (בראשי' טו ט). מהו מזבח. מ' מחילה, ז' זכות, ב' ברכה, ח' חיים. העולה, בזכותה אתם מתעלין. וכן שלמה אומר, מי זאת עולה מן המדבר (שה"ש ג ו). עצי שטים, בזכות אברהם, שנאמר, והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו (ברא' יח ח). שטים, הם עשו שטות והכעיסוני בעגל, יבואו עצי שטים ויכפרו על שטותן. דבר אחר, שטים, ש' שלום, ט' טובה, י' ישועה, מ' מחילה. חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו. הם קבלו את הלוחות שכתוב בהן עשרת דברות, חמשה על הלוח הזה וחמשה על הלוח הזה. ושלש אמות קומתו, כנגד שלשה גואלין, שנאמר, ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים (מיכה ו ד). ויעש קרנותיו על ארבע פנותיו, לכפר על אומה שרוממתיה בארבע קרנות מסיני. קרן שלהן, שנאמר, וירם קרן לעמו (תהל' קמח יד). קרן תורה, קרנים מידו לו ושם חביון עוזו (חבק' ג ד). וקרן כהונה, שנאמר, ותרם כראים קרני (תהלים צב יא). וקרן מלכות, שנאמר, ומשה לא ידע כי קרן עור פניו (שמות לד כט). וכתיב, ויהי בישרון מלך וגו' (דברים לג ד):

סימן יא
וצפית אותו נחשת. אמר רבי יהודה בר שלום. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים, אמרת לי לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחושת, ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח (ויק' ו ו), אין האש מעברת אותו צפוי ושורפת את העץ. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה, המדות האלו הן אצלכם, שמא אצלי. הסתכל במלאכים שהן אש לוהט, וכמה אוצרות שלג וברד יש לי, שנאמר, הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה (איוב לח כב). וכן הוא אומר, המקרה במים עליותיו (תהל' קד ג). ואין המים מכבים את האש, ולא האש שורפת המים. וכן החיות של אש והרקיע שעל ראשן מן המים, שנאמר, ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות (יחז' א יג). וכתיב, ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה (שם שם כב). והן עומדות טעונות כל אותו אונקוס של מים, שעוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ואף הן אונקוס גדול של אש והן עומדות מן רקיע לרקיע, ובין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. אמר רבי ברכיה בשם רבי חלבו בשם רבי אבא, אף טלפי החיות מהלך ארבע מאות שנה, וכלם טעונות אש ברקיע שכלו מים, ואין האש שורפת המים, ולא המים מכבין את האש. למה. עושה שלום במרומיו. ומפני שאמרתי לך אש תמיד תוקד על המזבח (ויק' ו ו), אתה מתירא שלא ישרפו העצים. מתים נכנסים לפני ויוצאין חיים, זה מטה אהרן, שנאמר, ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים (במד' יז כג). ארזים ששלח חירם מלך צור לשלמה למלאכת בית המקדש, הריחו בחייו של עולם והרטיבו. אמר רבי לוי, כשהכניס שלמה את הארון לבית המקדש, הרטיבו כל העצים והארזים שהיו שם ועשו פירות, שנאמר, שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו (תהלים צב יד). והיו הולכין ועושין פירות, ומהם היתה פרנסה גדולה לפרחי כהונה, עד שעמד מנשה והכניס את הצלם בבית קדש הקדשים, ונסתלקה השכינה, ויבשו הפירות, שנאמר, ופרח לבנון אומלל (נחום א ד). וכאן הקדוש ברוך הוא אומר למשה, בדים שעשית לארון, עתידין להאריך אחר שמונים וארבע שנה, שנאמר, ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים מן הקדש (מ"א ח ח). מתים נכנסין לפני יוצאין חיים, ואת מתירא שלא ישרפו העצים שבמזבח. הן עשוין לכבודי. מי צוה האש לשרוף. למד ממך. כשהיית נכנס לתוך מחיצות של אש ומהלך בין הגדודים, היה לך לשרף. ועוד, שהיית בא אצלי, שנאמר, ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים (שמו' כ יח). ואני אש אוכלת, שנאמר, כי ה' אלהיך אש אוכלה (דברי' ד כד), ראוי שיהא נכוית, ולמה כן. שהיית עולה לכבודי. ואף מזבח העולה אף על פי שכתוב בו אש תמיד תוקד על המזבח (ויק' ו ו), לא הנחשת עתיד לבער ולא העצים נשרפין. ואם תאמר, שהיה צפוי הנחשת עבה. אמר רבי נחמיה עובי דינר היה מצופה. אמר רבי פנחס בן חמא, את סבור שמא האש יורדת מלמעלן לשעה היתה לפיכך לא היה נזוק. אש המזבח יתירה שלא היתה זזה הימנו לא ביום ולא בלילה, שנאמר, אש תמיד תוקד על המזבח (שם). ולמה היה צפויו נחשת. לכפר על מצח הנחשת, שנאמר, וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה (ישעי' מח ד). את מוצא מזבח שעשה משה, היה חביב לפני הקדוש ברוך הוא יותר ממזבח העולה שעשה שלמה. תדע לך, שבשעה שבנה שלמה בית המקדש, בנה מזבח העולה, שנאמר, [ אז יעלה שלמה, אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא (מ"א ג ד)]. ולפי שהיה יודע שמזבח הנחשת שעשה משה היה חביב לפני הקדוש ברוך הוא, הוציא שם המזבח שבנה מזבח הנחשת, שנאמר, ויעש את מזבח הנחשת עשרים אמה (דה"ב ד א). ראה מה חביב היה מזבח הנחשת שעשה משה. אמר הקדוש ברוך הוא, בזכות המזבח שהאש בוערת בו ביום ובלילה אני נפרע מן מלכות אדום באש ותהא נשרפת ביום ובלילה, שנאמר, לילה ויומם לא תכבה, לעולם יעלה עשנה, מדור לדור תחרב, לנצח נצחים אין עובר בה (ישעיה לד י):

סימן א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך