דנייאל פרק יב, פסוק א

וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל, הָעֹמֵד עַל-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְהָיְתָה עֵת צָרָה, אֲשֶׁר לֹא-נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא; וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ, כָּל-הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר. 

• רש"י
  • ובעת ההיא יעמוד מיכאל - ישתתק כאלם שיראה הקב"ה דן בעצמו ואומר היאך אאבד אומה גדולה כזו בשביל ישראל
  • והיתה עת צרה - בפמליא של מעלה וקטיגוריא בתלמידי חכמים בזוזי ובזוזי דבזוזי כמו שאמרו רבותינו בהגדה בפ' אחרון של כתובות
  • ימלט עמך - תאבד מלכות ארם וימלטו ישראל
  • כל הנמצא כתוב בספר - הרי זה מקרא קצר כל הנמצא כתוב בספר זה על ידי החלומות הכתובים בו
  • עד דקטילת חיותא - ויקבלון מלכותא קדישי עליונין הכל יתקיים
  
  
• מצודת דוד
  • יעמוד מיכאל - לבקש רחמים על ישראל
  • העומד - הרגיל לעמוד תמיד ללמד סניגוריא על ישראל
  • והיתה - אז תהיה עת צרה על ישראל אשר לא נהיתה עליהם מעת היתה לגוי עד העת ההיא הכי הקרן הזעירה שהיא ממלכות ישמעאל יצר להם מאד כמ"ש ולקדישי עליונין יבלא וגו' (לעיל ו')
  • ובעת ההיא - כאשר יצר להם מאד ימלט עמך ורק כל הנמצא כתוב בספר ימלט ר"ל הצדיקים ויראי ה' שנאמר בהם ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' וגו' (מלאכי ג)