ישעיהו פרק ב, פסוק ד
וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. {פ}
רש"י
לאתים
- (קולטר"ש בלע"ז)
למזמרות
- (שרפ"ש בלע"ז) שזומרין בהן הכרמים
מצודת דוד
וכתתו
- ישברו כלי המלחמה לעשות מהם כלי עבודת אדמה כי לא יעשו עוד מלחמה ולא ילמדו אותה כי המשיח ישפוט בדברי ריבותם
ושפט
- ר"ל וכאשר יבקשו כן יהיה כי השופט והוא מלך המשיח הוא ישפוט בין האומות בדברי ריבותם והוא יברר המשפט לעמים רבים
מצודת ציון
והוכיח
- ענין ברור דברים
וכתתו
- ענין כתישה
לאתים
- הם כלי חפירה וכן את מחרשתו ואת אתו (שמואל א' יג)
למזמרות
- שם הכלי שכורתין בו הזמורות מלשון וכרמך לא תזמור (ויקרא כ"ה)