דברים פרק לב, פסוק לו

כִּי-יָדִין יְהוָה עַמּוֹ,  {ר} וְעַל-עֲבָדָיו יִתְנֶחָם:  {ס}  כִּי יִרְאֶה כִּי-אָזְלַת יָד,  {ר} וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב.  {ס} 

• רש"י
  • כי ידין ה' עמו - כשישפוט אותם ביסורין הללו האמורים עליהם כמו כי בם ידין עמים (ייסר עמים) כי זה אינו משמש בלשון דהא לתת טעם לדברים של מעלה אלא לשון תחלת דבור כמו כי תבאו אל הארץ כשיבאו עליהם משפטים הללו ויתנחם הקב"ה על עבדיו לשוב ולרחם עליהם
  • יתנחם - לשון הפך מחשבה להיטיב או להרע
  • כי יראה כי אזלת יד - (כשיראה כי אזלת) יד האויב הולכת וחוזקת מאד עליהם ואפס בהם עצור ועזוב
  • עצור - נושע ע"י עוצר ומושל שיעצור בהם
  • עזוב - ע"י עוזב, עוצר הוא המושל העוצר בעם שלא ילכו מפוזרים בצאתם לצבא על האויב בלשון לע"ז מיינטי"ט (שטארק אופהאלטין)
  • עצור - הוא הנושע במעצור המושל
  • עזוב - מחוזק כמו ויעזבו את ירושלים עד החומה, איך לא עוזבה עיר תהלה
  • כי ידין ה' עמו - בלשון זה משמש כי ידין בלשון דהא ואין ידין לשון יסורין אלא כמו כי יריב את ריבם מיד עושקיהם כי יראה כי אזלת יד וגו'