במדבר פרק כד, פסוק כא

וַיַּרְא, אֶת-הַקֵּינִי, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר:  אֵיתָן, מוֹשָׁבֶךָ, וְשִׂים בַּסֶּלַע, קִנֶּךָ. 

• רש"י
  • וירא את הקיני - לפי שהיה קיני תקוע אצל עמלק כענין שנאמר ויאמר שאול אל הקיני וגו' הזכירו אחר עמלק נסתכל בגדולתם של בני יתרו שנא' בהם תרעתים שמעתים סוכתים
  • איתן מושבך - תמה אני מהיכן זכית לכך הלא אתה עמי היית בעצת הבה נתחכמה לו ועתה נתישבת באיתן ומעוז של ישראל
  
  
• רמב"ן
  
  • וטעם וירא את הקיני - גם כן שראה את ארצם, כי עם עמלק היה יושב (ש"א טו ו). וישא משלו ויאמר להם בדרך עצה, איתן מושבך ושים בסלע קנך, כלומר שים מושבך במקום איתן ובסלע קנך שתסור ותרד מתוך עמלק פן תספה עמו, ותשים בסלע איתן מושבך עם ישראל כמו שאמר (שופטים א טז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה וגו'. ואמר כי אם יהיה לבער קין, כלומר ואל תפחד בבואך בישראל, כי אם תהיה לבער עמהם כי כאשר יגלו את ישראל יבערו את הארץ מיושב: עד מה אשור תשבך, לא ישבה אותך לעולם כי תגאל מידו עם ישראל, ואם תהיה עם עמלק תהי אחריתך עדי אובד עמהם. וכן עד מה ה' תאנף לנצח (תהלים עט ה). עד מה כבודי לכלימה (שם ד ג), כמו עד מתי. או שיבאו לגודל דבר, כגון מה אמולה לבתך (יחזקאל טז ל), מה אמך לביא (שם יט ב), כלומר עד מה יעלה ויגדל השבי אשר אשור תשבך, איננו נחשב לך כלום, כי לא תאבד כאשר היית אובד בעמלק. ולכן נשא משלו על אשור שיבא עת ארצו גם הוא, ואין מי שינצל מיום ה' הגדול והנורא על כל העמים, שיבואו צים מיד כתים והם הרומיים, וענו את אשור הנזכר, וענו עבר שהם ישראל, לומר שיענו המגלים והגולים, וגם הוא עם כתים, עדי אובד בסוף: