ויקרא פרק כה, פסוק מח

אַחֲרֵי נִמְכַּר, גְּאֻלָּה תִּהְיֶה-לּוֹ:  אֶחָד מֵאֶחָיו, יִגְאָלֶנּוּ. 

• רש"י
  • גאולה תהיה לו - מיד אל תניחהו שיטמע עד שנת היובל שהרי כל עצמו לא קנאו אלא לעובדו עד היובל שהרי ביובל יצא כמו שנא' למטה ויצא בשנת היובל ובנכרי שתחת ידך הכתוב מדבר ואעפ"כ לא תבא עליו (ב"ק קיג) בעקיפין מפני חלול השם אלא כשבא ליגאל ידקדק בחשבון לפי המגיע בכל שנה ושנה ינכה לו הנכרי מן דמיו אם היו עשרים שנה משנמכר עד היובל וקנאו בעשרים מנה נמצא שקנה הנכרי עבודת שנה במנה ואם שהה זה אצלו חמש שנים ובא ליגאל ינכה לו חמשה מנים ויתן לו העבד ט"ו מנים וזהו והיה כסף ממכרו במספר שנים
  
  
• רמב"ן
  
  • משפחת גר - זה גוי, כשהוא אומר לעקר, זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה, להיות לה שמש, ולא לאלהות, אלא לחטוב לה עצים ולשאוב לה מים, לשון רש"י, מתורת כהנים (פרק ח א). ואם כן יאמר "או לעקר ומשפחת גר". וקרא עבודת כוכבים "עקר", בעבור שאדם חייב לשרש אחריה ולעקרה:
    ואונקלוס תרגם לארמאי, והוא הנכון. והזכיר הכתוב, נמכר לגר התושב עמנו והנמכר לעקר משפחת הגר, שהוא הגוי עצמו, והוא מלשון, עקר שרשוהי (דניאל ד יב). ואמר "משפחת גר", שהגר והתושב שהשיגה ידו עמנו הוא סבב באח שמך עמו שימכר לעקר משפחתו. וצוה הכתוב שתהיה לו גאולה, והיא מצות עשה לכל ישראל שנגאל אותו, ואחר כך (בפסוק מט) צוה בקרובים, שהם קודמים:
    וטעם המצוה ברור, כדי שלא יטמע וילמד ממעשיהם, כי בשאר הנמכרים הגאולה בקרובים רשות. ולכך אמר כאן (פסוק נה) "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם", לומר אע"פ שאין הגר תושב והעקר חייבין במצות היובל, לא יקנו את עבדי להם לעבדים: