ויקרא פרק ב, פסוק א

וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה. 

• רש"י
  • ונפש כי תקריב - לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה מי דרכו להתנדב מנחה עני אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו
  • סלת יהיה קרבנו - האומר הרי עלי מנחה סתם מביא מנחת סלת (מנחות קד) שהיא הראשונה שבמנחות ונקמצת כשהיא סלת כמו שמפורש בענין, לפי שנאמרו כאן ה' מיני מנחות וכולן באות אפויות קודם קמיצה חוץ מזו לכך קרויה מנחת סלת
  • סלת - אין סלת אלא מן החטין (ת"כ) שנאמר (שמות כט) סלת חטין ואין מנחה פחותה מעשרון שנא' (ויקרא יד) ועשרון סלת למנחה עשרון לכל מנחה
  • ויצק עליה שמן - על כולה (ת"כ)
  • ונתן עליה לבונה - על מקצתה מניח קומץ לבונה עליה לצד אחד ומה ראית לומר כן שאין ריבוי אחר ריבוי בתורה אלא למעט ד"א שמן על כולה מפני שהוא נבלל עמה ונקמץ עמה כמ"ש מסלתה ומשמנה ולבונה על מקצתה שאינה נבללת עמה ולא נקמצת עמה שנאמר על כל לבונתה שלאחר שקמץ מלקט את הלבונה כולה מעליה ומקטירה (סוטה יז)
  • ויצק ונתן והביאה - מלמד שיציקה ובלילה כשירים בזר (ת"כ מנחות יח)
  
  
• רמב"ן
  
  • ויצק ונתן והביאה - מלמד שיציקה ובלילה כשרה בזר. הכהנים וקמץ. מקמיצה ואילך מצות כהונה, לשון רש"י.
    וצריך שנבאר שאין מצות כהונה מתחלת בקמיצה, שהרי הגשה קודמת לקמיצה והיא פסולה בזר, כמו שאמר (להלן פסוק ח) והקריבה אל הכהן והגישה אל המזבח, ואח"כ, והרים הכהן את אזכרתה (פסוק ט) שהוא הקומץ, הרי שהכהן הוא מגישה אל המזבח לקרן מערבית דרומית ואח"כ קומץ.
    וכך שנינו (קידושין לו.) הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות נוהגות באנשים ואין נוהגות בנשים, ואמרו הגשות, דכתיב זאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן (להלן ו ז), ולא בנות אהרן, א"כ ההגשה בבני אהרן היא:
    אבל מה שאמרו (מנחות ט.) מקמיצה ואילך מצות כהונה, כונתם כי מקמיצה זו הכתובה בפסוק הזה ואילך מצות כהונה, לא בדברים שהקדים הכתוב בכאן לקמיצה, שהרי בפרשה זו הזכיר יציקה ונתינת לבונה והבאה אל הכהן וקמיצה, ולא הוזכרה כאן הגשה אל המזבח. נמצא שכל האמורין כאן קודם קמיצה כשרין בזר, שהם יציקה ובלילה והבאה