ויפוזו זרועי ידיו - זו היא נתינת טבעת על ידו ל' זהב מופז, זאת היתה לו מידי הקב"ה שהוא אביר יעקב ומשם עלה להיות רועה אבן ישראל עקרן של ישראל ל' אבן הראשה ל' מלכות, ואונקלוס אף הוא כך תרגמו, ותשב, ותבת בהון נביאותיה החלומות אשר חלם להם, על דקיים אורייתא בסתרא תוספת הוא ולא מל' עברי שבמקרא, ושוי בתוקפא רוחצניה תרגום של באיתן קשתו, וכך לשון התרגום על העברי ותשב נבואתו בשביל שאיתנו של הקב"ה היתה לו לקשת ולמבטח בכן יתרמא דהב על דרעוהי לכך ויפוזו זרועי ידיו לשון פז
אבן ישראל - ל' נוטריקון אב ובן אבהן ובנין יעקב ובניו
מידי אביר יעקב - זאת היתה לו מאת הקב"ה שהוא אביר יעקב ומשם זכה להיות רועה אבן ישראל, עיקרן של ישראל, לשון האבן הראשה, לשון רש"י. מאל אביך, היתה זאת לך והוא יעזרך, ועם הקב"ה היה לבך כשלא שמעת לדברי אדונתך והוא יברכך, גם זה לשונו. ורבי אברהם אמר כי מ"ם מאל אביך נמשך לואת שדי והוא יברכך: ועל דרך האמת הברכה הזאת דומה לברכה אשר ברך למעלה את הנערים, כי אביר יעקב הוא אלהי אמת, ולא בא בכתוב אביר אברהם או יצחק וזולתם, רק אביר יעקב או אביר ישראל (ישעיה א כד), הוא יעקב. והנה מידי אביר יעקב, הגדולה והגבורה. משם מידי אביר יעקב, רועה אבן ישראל, היא האבן הראשה שהיתה לראש פינה (תהלים קיח כב) מאת ה', ונקרא אבן ישראל כמו שאמרו חכמים כנסת ישראל, היא האבן הראשה. וטעם אבן, שהוא בנין משלים הכל. וענין רועה, כי העוז בגבורה מתעלה בימינו של הקב"ה, כדכתיב (חבקוק ג ד) קרנים מידו לו ושם חביון עזו, כלומר ושם בימינו חביון העוז. וחביון הוא הכח המתעלה הנחבא במקום אצילותו, וזהו שנאמר (תהלים פ טז) וכנה אשר נטעה ימינך, מאל אביך, האלהים הרועה אותי מעודי, ואת שדי ויברכך. ודעת הברכה כי מידי אביר יעקב מחסד שרועה אבן ישראל ומאלהי אביו יפיק רצון ויבא עזרו, ועם שדי תהיה ברכתו. והנה הוא מבורך בשמים ובארץ. וזה טעם ברכות אביך גברו על ברכת הורי, כי הבנין שלם בו. כך העליתי הענין הזה ממדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (עיין ספר הבהיר קצג, קמח). והמשכיל יבין