בראשית פרק לג, פסוק יד

יַעֲבָר-נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר-אָבֹא אֶל-אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה. 

• רש"י
  • יעבר נא אדני - אל תאריך ימי הליכתך עבור כפי דרכך ואף אם תתרחק
  • אתנהלה - אתנהל ה"א יתירה כמו ארדה אשמעה
  • לאטי - לאט שלי לשון נחת (ישעיהו ח) ההולכים לאט (ש"ב יח) לאט לי לנער, לאטי הלמ"ד מן היסוד ואינה משמשת אתנהל נחת שלי
  • לרגל המלאכה - לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המוטלת עלי להוליך
  • ולרגל הילדים - לפי רגליהם שהם יכולים לילך
  • עד אשר אבא אל אדני שעירה - הרחיב לו הדרך שלא היה דעתו ללכת אלא עד סוכות אמר אם דעתו לעשות לי רעה ימתין עד בואי אצלו והוא לא הלך (ב"ר) ואימתי ילך בימי המשיח שנאמר (עובדיה א) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, ומ"א יש לפ' זו רבים
  
  
• רמב"ן
  
  • עד אשר אבא אל אדוני שעירה - היה ליעקב בשובו אל ארצו דרך בארץ שעיר, והנה אמר לו עשו ואלכה לנגדך, שלא יפרד ממנו עד שובו אל אביו לעשות לו כבוד בבואו אל ארצו, ויעקב אמר אני אלך לאטי ואדני ישוב אל עיר ממשלתו, ואם אשוב דרך עירו יכבדני וילך עמי כאשר יחפוץ. ולא היה זה נדר ממנו שיבא אליו, שאין עשו צריך לו.
    ורבותינו אמרו (ע"ז כה:) עוד שלא היה בדעת יעקב לשוב דרך שעיר, ורצונו היה להתרחק ממנו כאשר יוכל, אבל הרחיב לו את הדרך. וגם זו עצת חכמה, ועוד להם מדרש אחר (ב"ר עח יד) שיקים דברו לימות המשיח, שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, יאמר כי המושיעים אשר בהר ציון יעלו לשפוט את הר עשו