בראשית פרק כד, פסוק י

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם--אֶל-עִיר נָחוֹר. 

• רש"י
  • מגמלי אדוניו - , (ב"ר) נכרין היו משאר גמלים שהיו יוצאין זמומין מפני הגזל שלא ירעו בשדות אחרים
  • וכל טוב אדוניו בידו - , (ב"ר) שטר מתנה כתב ליצחק על כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם
  • ארם נהרים - בין שתי נהרות יושבת
  
  
• רמב"ן
  
  • וכל טוב אדוניו בידו - לשון רש"י שטר מתנה, שכתב לו כל אשר לו כדי שיקפצו לשלוח לו בתם. וכן בבראשית רבה (נט יא) דייתיקי. ולדעת זו מה שכתוב (להלן כה ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, לומר שהחזיק אותו בנכסים בשעת פטירתו שלא יערערו בו, כמו שאמר וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי. ואם כן תהיה מלת הלקיחה מושכת "וכל טוב אדוניו בידו", לקח בידו, או, ויקח העבד עשרה גמלים וכל טוב אדוניו בידו וילך:
    ואחרים מפרשים כי העבד כאשר נשבע מיד הלך מעצמו ולקח עשרה גמלים מגמלי אדוניו, כי כל טוב אדוניו היה בידו, והוא פקיד ונגיד על הכל לקחת ממנו כאשר ירצה, כמו שאמר (לעיל פסוק ב) המושל בכל אשר לו:
    והנכון בעיני כי טעם הפסוק הזה כטעם הכתוב בחזאל (מ"ב ח ט) וילך חזאל לקראתו ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק משא ארבעים גמל, אף כאן אמר כי לקח כל טוב אדוניו בידו משא עשרה גמלים, והענין, כי כל הטוב והמעולה במינים ההם פירות ומגדנות מכל הנמצא בדמשק או בבית אדוניו, לקחו משא הגמלים והוליכו מנחה בידם. וכן (להלן מה כג) עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים. והמקראות יקצרו לשונם במובן