בראשית פרק יט, פסוק ב

וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא-אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל-בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין. 

• רש"י
  • הנה נא אדני - הנה נא אתם אדונים לי אחר שעברתם עלי, ד"א הנה נא צריכים אתם לתת לב על הרשעים הללו שלא יכירו בכם וזו היא עצה נכונה
  • סורו נא - עקמו את הדרך לביתי דרך עקלתון שלא יכירו שאתם נכנסין שם לכך נא' סורו (ב"ר)
  • ולינו ורחצו רגליכם - וכי דרכן של בני אדם ללון תחלה ואח"כ לרחוץ, ועוד שהרי אברהם אמר להם תחלה ורחצו רגליכם אלא כך אמר לוט אם כשיבאו אנשי סדום ויראו שכבר רחצו רגליהם יעלילו עלי ויאמרו כבר עברו שני ימים או שלשה שבאו לביתך ולא הודעתנו לפיכך אמר מוטב שיתעכבו כאן באבק רגליהם שיהיו נראין כמו שבאו עכשיו לפיכך אמר לינו תחלה ואח"כ רחצו
  • ויאמרו לא - ולאברהם אמרו כן תעשה מכאן שמסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול (ב"ר)
  • כי ברחוב נלין - הרי כי משמש בל' אלא שאמרו לא נסור אל ביתך אלא ברחובה של עיר נלין
  
  
• רמב"ן
  
  • הנה נא אדוני - לשון רש"י, הנה נא אתם אדונים לי אחר שעברתם עלי. והנכון שהוא לשון תחינה, אדני, הנה נא בית עבדכם סורו נא אלי, ומלת "סורו" כמו סורה שבה פה (רות ד א), סורה אדני סורה אלי אל תירא (שופטים ד יח): וטעם והשכמתם והלכתם לדרככם. להגיד להם שלא יתעכבו בעיר אחר הבקר, כי ידע בענין אנשי העיר ורשעם, אבל היה חושב כי באור הבקר יעשוה. או שראה אותם כהולכי ארחות לא יתעכבו בעיר, ואמר: והשכמתם והלכתם לדרככם אם תרצו