ויהי ריב - לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין (ב"ר)
ויהי ריב - כתב רש"י לפי שהיו רועיו של לוט מרעין בהמתם בשדות אחרים, והיו רועיו של אברם מוכיחין אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל, והכתוב אמר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, ולא זכה בה עדיין אברם. ומדרש רבותינו הוא (ב"ר מא ה): ואני תמה, כי המתנה שנאמרה לאברם לזרעו היתה, שנאמר למעלה (יב ז) לזרעך אתן את הארץ הזאת, והיאך יירשנו לוט. אולי שמעו הרועים המתנה וטעו, והכתוב אומר כי גם ללוט גם לאברם איננה עתה. ולפי זה מה שאמר תחילה כי היה רכושם רב, לאמר כי מפני הרכוש הרב לא ישא אותם הארץ, והוצרכו רועי לוט להכניס מקניהם בשדות שיש להם בעלים, וזאת סבת המריבה: ועל דרך הפשט היתה המריבה על המרעה, כי לא נשא אותם הארץ, וכאשר היה מקנה אברם רועה באחו, היו רועי לוט באים בגבולם ורועים שם. והנה אברם ולוט היו גרים ותושבים בארץ, ופחד אברם פן ישמע הכנעני והפריזי יושב הארץ כובד מקניהם ויגרשום, או יכו אותם לפי חרב ויקחו להם מקניהם ורכושם, כי ישיבת הארץ עתה להם לא לאברם, וזה טעם והכנעני והפריזי, כי הזכיר שהיו עמים רבים יושבים בארץ ההיא, ולהם ולמקניהם אין מספר, ולא ישא אותם הארץ ואת אברם ולוט: וממלת אז יראה לי כי העמים היו בארץ בימים ההם יושבי אהל ומקנה, נאספים מקצתם אל עיר אחת ורועים שם שנה או שנתים, ונוסעים משם אל גבול אחר אשר לא רעו אותו, וכן יעשו תמיד כמנהג בני קדר, והכנעני והפריזי היו אז בארץ הנגב, ובשנה האחרת יבואו שם היבוסי והאמורי