מסכת שבועות פרק ג

דף יא, ב פרק ג הלכה א משנה  שבועות שתים שהן ארבע שבועה שאוכל ולא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב דברי רבי עקיבה אמר לו לרבי עקיבה איכן מצינו לאוכל כל שהוא שהוא חייב שזה חייב אמר להן איכן מצינו במדבר ומביא קרבן שזה מדבר ומביא קרבן:

דף יב, א פרק ג הלכה א גמרא  ניחא שאוכל ושלא אוכל.  שאכלתי ושלא אכלתי מה נן קיימין אם בידוע שאכל ונשבע שלא אכל שבועות שקר הוא ואם סבור שאכל ונשבע שלא אכל.  רבי בא בר רב יהודה בשם רב בשוגג בקרבנה ובמזיד בקרבנה אבל סבור הייתי שאין בן שבועה מותר אלא במזיד בה ובשוגג בקרבנה.  ולא כן א"ר אבהו בשם רבי יוחנן מזיד בחלב ובשוגג בקרבן מתרין בו ולוקה ומביא קרבן.  לית יכיל דמר ר' לא בשם רבי לעזר כך משיב ר' ישמעאל לר' עקיבה מצינו דבר שחייבין בזדונו משום שבועת שקר ובהעלומו משום ביטוי.  ויתיביניה רבי עקיבה מצינו דבר שחייבין בזדונו משום שבועת שקר ומביא קרבן.  אלא כי נן קיימין בבריא לו שאכל ונשבע ונמצא שלא אכל.  לא באומר אין זו שבועה.  תמן באומר אין זו שבועה ברם הכא ביודע בה ששבועה היא אלא שהוא בטועה מחמת דבר אחר.  מה נן קיימין אם באומר שבועה שאוכל אכילת תורה אף ר' עקיבה מודה ואם באומר שבועה שלא אטעום אף רבנן מודו אלא כי נן קיימין כל שהוא

דף יב, ב פרק ג הלכה א גמרא  כל שהוא אכילה פתר לה כר' עקיבה דאמר כל שהוא אכילה.  מה מפקה מביניהן שבועה שאוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא על דעתיה דר' עקיבה חייב על דעתיה דרבנין פטור.  שלא אוכל ככר זה ואכלה חסר כל שהוא על דעתיה דרבי עקיבה פטור על דעתין דרבנין חייב.  אף בשבועת ביטוי כן שבועה אשתי נהנית לי אם אוכל ככר זו ואכלה חסר כלש הוא על דעתיה דרבי עקיבה אשתו אסורה על דעתיה דרבנין אשתו מותרת.  שלא אוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא על דעתיה דרבי עקיבה אשתו מותרת על דעתיה דרבנין אשתו אסורה.  אוף בנכסין כן שבועת נכסיי עלי אם אוכל ככר זו ואכל חסר כל שהוא על דעתיה דרבי עקיבה אסורין על דעתיה דרבנין נכסים מותרין.  שלא אוכל ככר זו ואכל חסר כל שהוא על דעתיה דר"ע נכסיו מותרין על דעתיה דרבנין אסורין.  והרי המגדף מביא קרבן.  חברייא אמרי בשם ריש לקיש בשיטתו השיבוהו.  בשוטתך שאתה אומר אין המגדף מעשה איכן מצינו במדבר ומביא קרבן שזה מדבר ומביא קרבן.  ר' בא קרתיגנאה בעי מחלפה שיטת ריש לקיש תמן מר לרבי עקיבה אין המגדף מעשה והכא מר מגדף מעשה כרבי עקיבה.  רבי לא בשם ריש לקיש תרין תניין אינון על דעתיה דרבי עקיבה חד אמר אין המגדף מעשה וחד אמר המגדף מעשה:

דף יב, ב פרק ג הלכה ב משנה  שבועה שלא אוכל ואכל ושתה אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל ושאל אשתה ואכל ושתה חייב שתים:

דף יב, ב פרק ג הלכה ב גמרא  שתייה בכלל אכילה ולא אכילה בכלל שתייה.  רבי יונה שמע כולהון מיכא.  על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם מה נן קיימין אם בדם שקרש התני דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה

דף יג, א פרק ג הלכה ב גמרא  אלא כן נן קיימין כל שהוא.  כל שהוא אכילה פתר לה כר' עקיבה דר"ע אמר כל שהוא אכילה.  והתני המחה הדם וגמעו או שהקפה חלב ואכלו אם יש בו כזית חייב.  מה עבד לה רבי יונה אינו אוכל ליטמא טומאת אוכלין ולא משקה ליטמא טומאת משקין.  חזר ר' יונה ופתר מתניתא ונתת הכסף בכל אשר תאוה נשפך מה נן קיימין אם בטועם טעם יין לתבשיל והלא הטעם לפגם אלא כן נן קיימין כל שהוא ורחמנא קרייה אכילה.  רבנן דקיסרין אמרין תיפתר באילין גמרייה ואורזדרייה שהכל טפילה לאכילה כאילה.  רבי יוסי שמע כולהון מיכא שבועה שלא אוכל ושתה אין חייב אלא אחת.  מארי חברייא קומי רבי יוסי ומר דבתרה שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה אין חייב אלא אחת.  אמר לון ר' יוסי אילו מי שאמר שבועה שלא אוכל ככר זו וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו ואכל שתיהן שמא אינו חייב שתים.  רבי חנינה בשם רבי פינחס שמע כולהון מיכא שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין ושתה משקין שאינן ראויין פטור הא אכל אוכלין ראויין ושתה משקין ראויין חייב.  רבי בא שמע כולהון מיכא אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת.  עד כדון בשאמר שבועה שלא אוכל ושותה.  וכרבי דאמר שבועה שלא אשתה.  ר' חיננא שמע כולהון מיכא לא אכלתי באוני אלא שתיתי.  עד כדון בשאמר שלא אוכל ושתה אמר שלא אשתה ואכל.  שתייה בכלל אכילה ולא אכילה בכלל שתייה:

דף יג, א פרק ג הלכה ג משנה  שבועה שלא אוכל ואכל פת חטים ופת שעורים ופת כוסמין אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל פת חטים ופת שעורים ופת כוסמין ואכל חייב על כל או"א שבועה שלא אשתה ושתה משקין הרבה אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש חייב על כל או"א:

דף יג, א פרק ג הלכה ג גמרא  שבועה שלא אוכל פת וכרכה בעלי קנים ועלי גפנים ואכל אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל פת וחרצנין וזגין וכרכה בחרצנין וזגין חייב על כל אחת ואחת

דף יג, ב פרק ג הלכה ג גמרא  ואם היה נזיר חייב שלש.  ר' יוחנן אמר בכולל אבל בפורט אין שבועות חלות על איסורין ר"ל אמר אפילו בכולל אין שבועות חלות על האיסורין:

דף יג, ב פרק ג הלכה ד משנה  שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראויין לאכיל' ושתה משקין שאינן ראוין לשתייה פטור שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ור"ש פוטר אמר קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום והוא שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים הרי אשתו אסורה:

דף יג, ב פרק ג הלכה ד גמרא  בדא רבי שמעון פוטר ר' שמעון כדעתיה דתנינן תמן כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב ר"ש אומר כל שהוא וחכ"א כזית.  אמר להן ר' שמעון אין אתם מודין באוכלין נמלה כל שהוא שחייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה אמר להן אף חיטה אחת כברייתה.

דף יד, א פרק ג הלכה ד גמרא  על דעתיה דר' יוחנן למה ר' שמעון פוטר א"ר זעירה רבי שמעון כדעתיה תני בשם רבי שמעון תענו את נפשותיכם ממותר לכם ולא מאיסור לכם.  ר' בא בר ממל בעי על דעת ר' יוחנן דאמר בכולל שבועות חלות על האיסורין ניתני שבועה שלא אוכל ואכל.  א"ר זירא כל יומוי דרבי בא בר ממל לא אשכחנן תותבה ומן דדמך אשכחנן תותבה.  מה נן קיימין אם באומר שבועה שלא אוכל בשר כל ימות השנה והפסח בתוכן.  שלא אוכל עשרת ימים הללו ויום הכיפורים בתוכן.  במיחל שבועה על האסורין.  א"ר יוסי ותשמע מינה היו לפניו זיתים של שחוטה ואחד של נבילה ומאר שבועה שאוכל עשרת זיתים אילו כיון שפטור על הנבילה פטור אף על השאר.  רבי בון בר חייה בעי ולמה לא מר שבועה

דף יד, ב פרק ג הלכה ד גמרא  שאוכל משחיטת פלוני אין בה חלב.  בשוחט צביים אין בה גיד הנשה.  בעופות אין בהן דם.  רבי חיננה בעי ולמה לא מר שבועה שאוכל מפלוני סתם.  בגין רבי שמעון.  ואי כרבי שמעון ניתני יום הכיפורים דתני ר"ש תענו את נפשותיכם מאסור לו ולא ממותר לו.  אלא שזה בקבוע וזה בעולה ויורד.  התיבון הרי טומאת מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד.  ותני תנא לא אתינן מיתני אלא דברים שהן חיוב כרת שבועות אין בהן כרת.  התיבון הרי מעילה אין בה כרת.  ותני לא אתינן מיתני אלא דברים שאין להן היתר אחר איסורן שבועות יש להן היתר אחר איסורן.  הדא אמרה שאין אבות מלאכות ביום הכיפורי'.  אילו מי שעשה כולם בהעלם אחד כלום חייב אלא אחת על כולן.  אילו מי שעשה כל אחת בפני עצמה שמא אינו חייב על כל אחת ואחת.  ע"ד דר' יוחנן דאמר שבועה שלא אוכל מצה אסור לוכל מצה בלילי הפסח.  שלא אוכל מצה בלילי הפסח

דף טו, א פרק ג הלכה ד גמרא  לוקה ואוכל מצה שלא אשב בצל אסור לישב בצל סוכה שלא אשב בצל סוכה לוקה ויושב בצל סוכה.  לא סוף דבר סתם אלא אפילו פלוני לא סוף דבר כולל אלא אפילו פורט לא סוף דבר לבא אלא אפילו לשעבר לא סוף דבר רבנן אלא אפילו רבי עקיבה לא סוף דבר נבילות וטריפות אלא אפילו עפר:

דף טו, א פרק ג הלכה ה משנה  אחד דברים של עצמו ואחד דברים של אחרים אחד דברים שיש להן ממש ואחד דברים שאין בהן ממש כיצד אמר שבועה שאתן לאיש פלוני ושלא אתן שנתתי ושלא נתתי שאישן ושלא אישן שישנתי ושלא ישנתי שאזרוק צרור לים ושלא אזרוק שזרקתי ושלא זרקתי ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבוא שנאמר להרע או להיטיב אמר לו רבי עקיבה אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה דברים שאין בהן הרעה והטבה מניין אמר לו מריבוי הכתוב אמר לו אם ריבוי הכתוב לכך רבוי הכתוב לכך:

דף טו, ב פרק ג הלכה ה גמרא  עילה היה רוצה להודות לו.  ר' בא בשם שמואל שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה ונמצא שלא נתן מאחד שאין בידו לבא אין בידו לשעבר.  התיב רבי יוסי הרי תפילין אין בהן לבא ויש בהן לשעבר אמר לו תפילין ממקום אחר באו.  להרע או לטהיב מה הטבה רשות אף הרעה הרשות יצא דבר שהוא של איסור ודבר שהוא של היתר.  לכל אשר יבטא פרט לקטן.  האדם בשבועה פרט לאנוס.  ונעלם ממנו פרט למזיד.  ונעלם ממנו ונעלמה ממנו שבועה.  או יכול ונעלם ממנו החפץ תלמוד לומר בשבועה ונעלם ממנו על העלם שבועה חייב ואינו חייב על העלם חפץ.  ותן העלם חפץ על העלם שבועה ויהא חייב.  ואין ביניהן העלם טומאה טומאה ועל העלם מקדש.  ויהא חייב שתים כרבי ישמעאל דאמר חייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש.  תמן כתיב ונעלם ממנו ונעלם ממנו שני פעמי' והכא כתיב ונעלם ממנו אחת יכול הנשבע להרע לאחרים יהא חייב תלמוד לומר להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות.  אוציא נשבע להרע לאחרים שיהא פטור בהוא דמישתבע דלא מיתן לחבריה מיכול.  חמתיה מפרפר ויהב ליה.  היך רבי ישמעאל דריש או נפש כי תשבע לבטא בשפתים כלל להרע או להטיב פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט והלא אין בפרט אלא דברים שיש בהן הרע והטבה.

דף טז, א פרק ג הלכה ה גמרא  אלא כיני להרע או להיטיב פרט לכל אשר יבטא כלל פרט וכלל והכל בכלל.  וריבה דברים שהן לשעבר.  אלא כיני או נפש כי תשבע לבטא כלל להרע או להיטיב פרט לכל אשר יבטא חזר וכלל כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דברים שיש בהן הרעה והטבה.  ודברים שאין בהן הרעה והטבה מנין.  אמר לו מריבוי הכתוב אמר לו אם רביה הכתוב לך רביה הכתוב לכך.  לית יכיל דמר רבי הילא בשם רבי לעזר כך משיב רבי ישמעאל את ר' עקיבה מצינו דברים שחייבין על זדונן משם שבועת שקר ובהעלימן משם שבועת ביטוי.  ויתיביניה מצינו דבר שחייבין בזדונו משום שבועת שקר ומביא קרבן.  א"ל ואית לך דברים שאין בהן הרעה והטובה ולי נן כתיבין.  א"ל אע"ג דאית ליה דברים שאין בהן הרעה והטבה.  לית אינון כתיבין אין בהן משום הרעה והטבה.  הא לשעבר לית:

דף טז, א פרק ג הלכה ו משנה  נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל פטור לקיים את המצוה ולא קיים פטור שהיה בדין שיהא חייב דברי ר' יהודה בן בתירה א"ר יהודה בן בתירה ומה אם הרשו' שאינו מושבע עליה מהר סיני והרי הוא חייב עליה מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני אינו דין שיהא חייב אמרו לו לא אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהין תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהין:

דף טז, א פרק ג הלכה ו גמרא  אמר ר' מני כיני מתניתא חייב דברי ר' יהודה בן בתירה מה מר רבי יהודה בן בתירה בשאר האיסורין.  שבוע' שאוכל נבילה ולא אכלה פטור.  אמר שבועה שלא אוכל ואכל אין תימר חייב ויתיביניה לא אם אמרת בשבועת הרשות שעשה בה לאו כהין והין כלאו.  תימר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהין.  אזהרה לשבועת הרשות מניין אמר ר' יוסי בי ר' בון לא יחל דברו לא יעשה דבריו חולין:

דף טז, א פרק ג הלכה ז משנה  שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת זו היא שבועת ביטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד:

דף טז, ב פרק ג הלכה ז גמרא  שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ואכלה ר' יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין פטור.  לא טעמא דאהן טעמא דרבי יוחנן משם שאינו ראוי לקבל התרייה.  טעמא דריש לקיש משום שהוא בלא תעשה שאין בו מעשה.  מה מפקה מביניהון שרפה והשליכה לים אין תימר משם שאינו ראוי לקבל התרייה פטור ואין תימר משום שהוא בלא תעשה הרי יש בה מעשה.  ר' פינחס בעי היה אסתניס מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר.  ר' יוסי בעי שבועה שבועה שבועה שלא אוכל ואכל מהו.  א"ר יוסי בי ר' בון נישמעינה מן הדא שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה חייב אחת מפני שהזכיר בה זו הא אם לא הזכיר בה זו חייב על כל אחת ואחת.  אבימי אחוי דחיפה אמר שמשית בנדרין שמשית בשבועות.  בעי חיפה מיבדקיניה היו לפניו חמש ככרין ואמר שבועה שאוכל ככר זו וחזר ואמר שתים אילו וחזר ואמר שלשה אילו וחזר ואמר ארבעה אילו וחזר אומר חמשה אילו ואכל הראשונה א"ל חייב על כל אחת ואחת.  א"ל אינו חייב אלא אחת מכיון שהזכיר עליה שבועה עשאה כנבילה מיכן ואילך כמיחל שבועו' על האיסורין ואין שבועות חלות על האיסורין.  חזר חיפה ובדקיה היו לפניו חמש ככרות ואמר שבועה שאוכל ה' ככרים אילו וחזר ואמר ארבע וחזר ואמר שלש וחזר ואמר ב' וחזר ואמר זו ואכל כולם א"ל אינו חייב אלא אחת.  א"ל חייב על כל אחת ואחת.  אילו מי שאמר שבועה שאוכל חמש ככרים ואכל ארבע שמא אינו פטור.  אמר ר' יוסי מסתברא

דף יז, א פרק ג הלכה ז גמרא  כאחוי דחיפה באחרייתא וכחיפה בקדמייתא:

דף יז, א פרק ג הלכה ח משנה  שבועת שוא חייבין על זדונה מכו' ועל שגגתה פטור ואי זו היא שבועת שוא נשבע לשנו' את הידוע לאדם אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב ועל האיש שהוא אשה ועל אשה שהיא איש נשבע על דבר שאי אפשר לו להיות אם לא ראיתי גמל פורח באויר אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד אמר לעדים בואו והעידוני שבועה שלא נעידך נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה שלא ליטול לולב שלא להניח תפילין זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור:

דף יז, א פרק ג הלכה ח גמרא  תמן תנינן אם לא ראיתי בדרך זה כעולי מצרים איפשר שלא עבר בה כעולי מצרים אלא כי נן קיימי בראייה אחת.  והא דיקליטיאנוס כד נחת תמן נחת עימיה ק"כ ריבוון.  אלא כי נן קיימין בראיה אחת אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד.  והא חיויא דשבור מלכא בלע גמלין בלע קרונין כד בעון מיקטלוניה אייתון פחלין דגמלין ומלון יתהון תבן ויהבון בהון גומרין ובלעון ומית.  אמר ר' יודה בר פזי חמית משך דחיוי עיביד על תמניא מסוסטלא.  א"ר שמואל בר יעקב אנא חמית משך דחיוי סליק קריבין דמלכותא.  שמואל אמר במרובע ואם במרובע ניתני אפילו קטן א"ר יודן אבוי דר' מתנייה כיני.  אלא דלי' אורחא דתנייא מיתפיס אלא מילה רובא.  דתנינן גמל פורח באויר ניתני עכבר פורח באויר.  תני רשב"ג אומר אין מרובע מששת ימי בראשית התיב ר' ברכיה והתנינן גוף הבהרת כגריס הקילקי מרובע.  מקום הגריס תשע עדשות מקום עדשה ארבעה שערות נמצאו שלשים ושש שערות.  אמר רבי יוסנא כל גרמה אמרה שאינו מרובע ולמה תניתה מרובע די ירבעינה הוא.

דף יז, ב פרק ג הלכה ח גמרא  והנגעה מלא היא קוטרין.  והא עניבה דפילא עגול הוא מלמטה.  ואית דבעי מימר לא מר רשב"ג אלא בבריות ותני כן מרובע באוכלין אין מרובע בבריות:  שבועה שאין אנו יודעין לך עדו' לוקין משם שבועת עדות שבועה שלא נעידך לוקין משום שבועת ביטוי.  שוא ושקר שניהן בדיבור אחד נאמר מה שאין אוזן יכולה לשמוע ולא פה לדבר.  מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים בדיבור אחד נאמר.  לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך שניהן בדיבור אחד נאמרו.  ערות אשת אחיך יבמה יבא עליה בדיבור אחד נאמרו.  לא תסוב נחלה וכל בת יורשת נחלה שניהן בדיבור אחד נאמרו מה שא"א לפה לדבר ולא לאוזן לשמוע.  וכן הוא אומר אחת דבר אלהים שתים זו שמענו ואומר הלא כה דברי כאש נאם ה'.  שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם שבועת שקר נשבע להחליף.  ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן כל הידוע לשנים זו היא שבועת שוא לשלשה זו היא שבועת שקר ר' לא בשם רבי לעזר אפילו ידוע לשנים ואחד בסוף העולם מכירו שבועת שוא היא.  מה מפקה מביניהון שינה בפני שנים והשליכו לים והתרו בו משום שבועת שוא על דעתיה דרבי יוחנן אין לוקה על דעתיה דר' לעזר לוקה.  התרו בו משום שבועת שקר על דעתיה דר' לעזר לוקה על דעתיה דר' יוחנן אינו לוקה.  ר' בא בשם ר' יהודה אפילו ביטא ומרגליתא.  ואהן אפילו.  אלא כגון ביטא ומרגליתא.  תני כשם שנידרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרין והתני שבועות הבאי אסורין ר' ירמיה בשם ר' פדת כאן במעמידין כאן בשאין מעמידין ואפילו תימא כאן וכאן במעמידין כאן במיחל שבועות על נכסיו שבועת נכסיי עליי נכסיו אסורין הא ללקות אינו לוקה.  כשם שנדרי זירוזין מותרין כך שבועות זירוזין מותרין.  עוד הוא במיחל שבועה על נכסי שבועה נכסיי עליי נכסיו אסורין הא ללקות אינו לוקה.  חזקיה אמר אהן דמשתבע על תרין דאינון תרין לוקה משום שבועת שוא.  רבי מנחם בשם ריש לקיש

דף יח, א פרק ג הלכה ח גמרא  אהן דחמי מיטרא נחית ואמר קירי פלי בריכסון לוקה משום שבועת שוא.  ר' חוניא ר' יעקב בר' בון בשם ר' שמואל בר נחמן כ"ד בולייות היו בדרום וכולם חרבו על שבועת שוא שהיא אמת דכתיב לשוא הכיתי את בניכם וגו':

דף יח, א פרק ג הלכה ט משנה  שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלינה הראשונה שבועות ביטוי והשנייה שבועות שוא אכלה עבר על שבועת שוא לא אכלה עבר על שבועת ביטוי:

דף יח, א פרק ג הלכה ט גמרא  שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלינה שבועה שלא אוכלינה אינו חייב אלא אחת.  דבר שאילו בנדרים אסור ובשבועות מותר לא אתייא אלא כמתניתא אחד דברים של עצמו ואחד דברים של אחרים אחד דברים שאין בהן ממש ואחד דברים שיש בהן ממש.  ומר ר' בא בשם שמואל שבועה שנתן פלוני לאיש פלוני מנה ונמצא שלא נתן מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר.  אשכח תני על תרויהון זה חומר לשעבר משלבא שהאומר לא אוכל לא אוכל אינו חייב אלא אחת.  לא אכלתי לא אכלתי <לא אכלתי> חייב על כל אחת ואחת.  שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי והשנייה שבועת שוא.  כיצד עושין לו אומרים לו שיאכל מוטב לעבור על שבועת שוא ולא על שבועת ביטוי.  שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שאוכלנה ראשונה שבועת ביטוי והשנייה שבוע' שוא כיצד עושין לו אומרים לו שלא יאכל מוטב לעבור על שבועת שוא לחוד ולא על שבועת שוא וביטוי שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום ואכלה רבי יוחנן אמר קיים את הראשונה וביטל לשנייה

דף יח, ב פרק ג הלכה ט גמרא  ריש לקיש אמר ביטל לראשונה ולא קיים לשנייה.  שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שאוכלינה היום ואכלה רבי יוחנן אמר ביטל את הראשונה וקיים לשנייה ריש לקיש אמר ביטל את הראשונה והשנייה אומרים לו שיקיימנה בככר אחרת בועה שאוכל ככר זו היום שבועה שאוכלינה היום ואכלה ר' יוחנן אמר קיים את שתיהן וריש לקיש אמר קיים לראשונה ושנייה אומרים לו שיקיימינה בככר אחרת.  שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום ואכלה על דעתיה דר' יוחנן חייב שתים על דעתיה דריש לקיש אינו חייב אלא אחת אוף רשב"ל מודה שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין:

דף יח, ב פרק ג הלכה י משנה  שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשירים ובפסולין בפני בית דין ושלא בפני ב"ד מפי עצמו וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשירים ובפסולים בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור אחד זה ואחד זה המושבע מפי אחרים חייב כיצד אמר לא אכלתי היום ולא הינחתי תפילין היום משביעך אני ואמר אמן חייב:

דף יח, ב פרק ג הלכה י גמרא  נפש נפש מה נפש שנאמר בשבועות העדות עשה את המושבע כנשבע אף שנאמר בשבועת הפקדון עשה המושבע כנשבע.  זה הכלל כל לא תעשה שיש בו מעשה לוקה ושאין בו מעשה אינו לוקה חוץ מן המימר והנשבע ומקלל את חבירו בשם.  רבי אבהו בשם ר' יוחנן לית כאן מימר.  מימר דיבור ומעשה נשבע לשקר מניין ר' יוחנן בשם ר' ינאי כי לא ינקה ה' מנקין הן הדיינין.  קילל את חבירו בשם מניין ריש לקיש בשם ר' הושעיה ליראה את השם וגו'.

דף יט, א פרק ג הלכה י גמרא  נשבע לשקר על דעתיה דריש לקיש מניין מינה.  מכיון שנשבע לשקר אין זה ירא.  קילל את חבירו בשם על דעתיה דר' יוחנן מניין מכיון שקילל אין זה ירא.  מה מפקה מביניהון נשבע לשקר וקילל לחבירו בשם על דעתיה דר' יוחנן חייב שתים על דעתיה דריש לקיש אינו חייב אלא אחת: