תלמוד ירושלמי -> סדר נשים -> סוטה

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט
לדף הבאלדף הקודם     :עבור ל

מסכת סוטה פרק ט

דף מה, ב פרק ט הלכה יג גמרא  זה שמואל ודוד.  ר' בא בר כהנא בשם רב זה גד ונתן.  רבי ירמיה רבי שמואל בר יצחק בשם רב זה ירמיה וברוך.  מילתיה דר' יהושע בן לוי אמרה זה ירמיה וברוך דא"ר יהושע בן לוי (דברי הימים ב כו) ויהי לדרוש אלהים בימי זכריהו המבין ביראת אלהים מאן קם מבתריה ירמיה וברוך.  משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה מהן רוח הקודש אף על פי כן משתמשין היו בבת קול.  מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואמר נהרג גייס גוליקס ובטלו גזירותיו.  מעשה שיצאו נערים להלחם באנטוכיא ושמע יוחנן כהן גדול בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואומרת נצחו טלייא דאגחו קרבא באנטוכיא.  וכתבו אותה העת ונתנו בו זמן וכיוונו שבאותה שעה היתה.  מעשה שנכנסו זקנים אצל בת גדיא ביריחו ויצתה בת קול ואמרה להן יש ביניכם אדם אחד ראוי לרוח הקודש אלא שאין הדור כדיי ונתנו עיניהן בהילל הזקן.  וכשמת היו אומרים עליו הוי עניו חסיד תלמידתו של עזרא.  ושוב נכנסו זקנים לעליי' ביבנה ויצאת בת קול ואמרה להן יש ביניכם אחד ראוי לרוח הקודש אלא שאין הדור כדיי ונתנו עיניהם בשמואל הקטן.  ולמה נקרא שמו קטן לפי שהוא מקטין עצמו.  ויש אומרים לפי שמעט היה קטן משמואל הרמתי וכשמת היו אומרים עליו הוי עניו חסיד תלמידו של הלל הזקן.  ובשעת מיתתו אמר שמעון וישמעאל לחרבא ושאר כל עמא לביזה.  ועקין סגיאין יהויין.  ובלשון ארמית אמרן ולא ידעו מה אמר.  ועל רבי יהודה בן בבא התקינו שיהו אומרים הוי עניו חסיד אלא שנטרפה השעה.  תני אמר רבי יודה מה טיבו של שמיר הזה ביריה היא מששת ימי בראשית וכיון שהיו מראין אותו לאבנים היו מתפתחות לפניו כלווחין של פינקס ובו בנה שלמה בית העולמים.  הדא היא דכתיב (מלכים א ו) והבית בהבנותו אבן שלימה מסע נבנה ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו.  ר' נחמיה אומר מגוררות היו הדא היא דכתיב (מלכים א ז) כל אלה אבנים יקרות במידות גזית מגוררות במגירה מבית ומחוץ אמור מעתה מבפנים לא היה עושה להן כלום אלא מתקן מבחוץ ומכניס לפנים.  רבי אומר נראין דברי רבי יודה באבני בית המקדש.  ודברי רבי נחמיה באבני ביתו של שלמה.  ואין כל דבר יכול לעמוד בו אפילו נתון על גבי האבן או לתוך טס של מתכת מיד היה בוקע ויורד.  מה היו עשוין לו להעמידו היו כורכין אותו מוכין של צמר ונותנין אותו לתוך טני של אבר מלא סובין של שעורים.  הדא היא דכתיב (עמוס ה) המבליג שוד על עז.  ונופת צופים.  אמר רבי לעזר דבש הבא בצפייה.  א"ר יוסי בי רבי חנינה סולת צפה על גבי נפה לושה בדבש וחמאה.  אמר רבי יונתן יפה סיפסוף שאכלנו בנערותינו מפנקרסין שאכלנו בזקנותינו דביומוי אישתני עלמא.  א"ר חייה בר בא סאה ארבלית היתה מוצאה סאה סולת סאה קמח סאה קיבר סאה מורסן סאה סובין.  וכדון אפילו חדא על חדא לא קיימא.  ופסקו אנשי אמנה.  אמר רבי זעירא אנשי אמנה תורה.  כהדא חד רבי הוה קרי ליה לאחוה בצור והוון צווחין בפרגמטי' והוה אמר לית אנא מבטלה ענתי אין חמי למיתי.  מיתי הוא:

לדף הבאלדף הקודם     :עבור ל


   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך