|
תלמוד ירושלמי סדר נשים קידושין
מסכת קידושין פרק א
דף טו, ב פרק א הלכה ד גמרא דתימר בשלא יצא עמה וולד אבל אם יצא עמה וולד בין לדם טוהר בין לדם טמא אינה מונה אלא משעת יציאת הולד רב יהודה שלח לרבי אלעזר שומר שמסר לשומר א"ל הראשון חייב רבי יוחנן אמר הראשון חייב רשב"ל אמר השני חייב תמן תנינן השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר אמר רבי יוסה כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של זה אלא תחזור פרה לבעלים רבי אילא בשם רבי ינאי והוא שנתן לו רשות להשאיל אבל אם לא נתן רשות להשאיל לא בדא ותני רבי חייה כן אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר ולא השואל רשאי להשכיר ולא השוכר רשאי להשאיל ולא מי שהופקד אצלו רשאי להפקיד אצל אחר אלא אם כן נטלו רשות מן הבעלים וכולן ששינו שלא מדעת הבעלים חייבין ושואל אפילו לא שינה חייב אלא בגין דתנינן תמן מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם אתא מימר לך אפי' התנה עמו שהוא פטור חייב ביקש להשביע את השואל נשבע מן הדא כתב לה נדר ושבועה אין לי עלייך אינו יכול להשביעה אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה הדא אמרה שאם ביקש להשביע את השואל שהוא משביעו וההיא ילפה מן הדא שאם ביקש להשביע את האשה שהוא משביעה א"ר חנינה לא צריכה מילף חדא מן ההיא ומה צריכה מילף ההיא מן הדא כיי דמר ר' הילא בשם ר' ינאי והוא שנתן לו רשות לשואל והכא שנתן לה רשות שיהו בניה אפיטרופין א"ר יוסה צריך להעלות לו שכר כל זמן שהיא שכורה אצלו רבי זעירא שאל לרבי אבינא שאלוה הבעלים ומתה אמר ליה כן אנן קיימין אפי' אכלוה אמר רבי יוסי בי רבי בון שלהם אכלו רבי זעירא בעא קומי רבי יסא היך עבדין עובדא א"ל תריי כל קביל ארבעה לא עבדין עובדא בסוגייא אמר ליה תריי כל קביל תריי אינון ר' לעזר תלמידיה דרבי חייה רבא ר' יוחנן תלמידיה דרבי ינאי רב יהודה שלח שאל לרבי לעזר האחין שחלקו ואחר כך ייבם אחד מהן אמר ליה כניכסי כולם כניכסי המת עולא בר ישמעאל אמר מצוית דעתיה על דרבי לעזר ולא שנייא היא שחלקו ואחר כך ייבם אחד מהן היא שייבם אחד מהן
|