| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים גיטין
מסכת גיטין פרק ד
דף כא, ב פרק ד הלכה ג משנה אין אלמנה נפרעת מניכסי יתומין אלא בשבועה נמנעו מלהשביע התקין רבן שמעון בן גמליאל שתהא גודרת ליתומין כל מה שירצו וגובה את כותבתה והעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם והלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם:
דף כא, ב פרק ד הלכה ג גמרא בראשונה היו נשבעות לשקר וקוברות את בניהם שנאמר (ירמיהו ב) לשוא הכיתי את בניכם. ועוד שאימת נדרים עליהן יותר מן השבועות. עברה ונשבעה רב הונא אמר אם נשבעה נשבעה. רב אמר לכלתיה אילולא דאנא וותרן אפילו קלוסיתיה דעל רישך דידי הוא. שמואל אמר זכת בכלים שעליהם. מתניתא מסייעא ליה לשמואל אין לו לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו. רב הונא אמר מפני מה התקינו זמן בגט מפני מעשה שאירע. מעשה באחד שהיה נשוי את בת אחותו וזינת עד שהיא אשת איש הלך והקדים זצנו בגט אמר מוטב שתידון כפנויה ואל תדון כאשת איש. אמר רב הונא קשיתא קומי רבי יעקב בר אחא כמאן דאמר מעשרות מן דבריהן. ברם כמאן דאמר מעשרות מן התורה. והילל מתקין על דבר תורה. אמר רבי יוסי וכי משעה שגלו לבבל כלום נפטרו אלא ממצות התלויות בארץ והשמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ. חזר רבי יוסי ואמר (דברים טו) זה דבר השמיטה שמוט בשעה שהשמיטה נוהגת בארץ מדבר תורה השמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ דבר תורה. בשעת שהשמיטה נוהגת בארץ מדבריהם השמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ מדבריהן <תמן תנינן אמרין אפילו כמאן דאמר מעשרות מדברי תורה השמט כספים נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ מדבריהן> תמן אמרין אפילו כמאן דאמר מעשרות מדברי תורה מודה בשמיטה שהיא מדבריהן. וזה דבר השמיטה שמוט. רבי אומר שני שמיטין שמיטה ויובל. בשעה
|
