| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים נדרים
מסכת נדרים פרק א
דף ד, ב פרק א הלכה ג גמרא כדיריים של קרבנות כעצים כשני גיזירי עצים. כאישים כשלהביות של אש. כמזבח כקרבנות המזבח. כהיכל כקרבנות ההיכל. כירושלים כקרבנות ירושלים. נדר באחד מכל משמשי מזבח כגון כף ומחתה ומזרק. ר' יודה אומר האומר כירושלים לא אמר כלום שלא נתכוון זה אלא לעצים ולאבנים שבה. כתורה הרי זה מותר. כקדושת תורה ככתוב בה הרי זה אסור. כקרבנו' הכתובין שבה. אית תניי תני כתורה וככתו' בה הרי זה מותר. ר' אבין בר כהנא אמר דר"ש היא. אמר רבי יוחנן דברי ר"ש נמצא שאין בידו חיטין ופטור על השאר. אמר רבי יוסי דברי הכל היא. כתורה כקדושת תורה. ככתוב בה כקדושת כתוביא:
דף ד, ב פרק א הלכה ד משנה האומר קרבן עולה ומנחה חטאת תודה ושלמים שאיני אוכל לך אסור ורבי יהודה מתיר הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור לא קרבן לא אוכל לך ר"מ אוסר האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך וידי עושה עמך ורגלי מהלכת לך אסור:
דף ד, ב פרק א הלכה ד גמרא כל עמא מודיי הקרבן מותר כקרבן אסור. מה פליגין קרבן. ר' יודה אומר האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר. ורבנין אמרין קרבן כאומר כקרבן והוא אסור. אמר להן רבי יודה אין אדם מודין לי באומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור. וכא האומר קרבן כאומר הקרבן והוא מותר. ורבנין מטילין אותו לחומרין האומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור וכא האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור. חליל החליל לחליל כחליל בין שאוכל לך בין שלא אוכל לך מותר. לחולין שאוכל לך אסור. חולין שאוכל לך מותר. ר' יסא בשם רבי יוחנן דברי ר"מ ממשמע לאו את שומע הין. לא קרבן מזה דל נא אכיל מן דילך הא מה דנא אכיל מן דידך לית הוא חולין אלא הוא קרבן. הילוכי עליך דיבורי עליך לא אמר כלום. למה שמתפיס את הנדר בדבר שאין בו ממש. נדר נדר מה נדר שנאמר להלן דבר שיש בו ממש.
|
