| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים נדרים
מסכת נדרים פרק א
דף ג, א פרק א הלכה א גמרא שנדר אין זה כשר. מתניתא דר' יודה דתני בשם רבי יודה חסידים הראשונים מתאוין להביא קרבן חטאת לא היה המקום מספיק בידם חט והיו נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת ר"ש אומר חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר שנא' (במדבר ו) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. חט זה על נפשו שמנע עצמו מן היין. ואתייא דשמעון הצדיק כר"ש דתני אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד. פעם אחד עלה אלי אדם אחד מדרום וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים ואמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה. ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם. אמרתי לו רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך עלי להקדישך לשמים. והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל עליך הכתוב אומר (במדבר ו) איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר לה'. ר' מנא בעי למה לי כשמעון הצדיק אפילו כר"ש. לא אכל שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו לא אכל שמעון הצדיק חטאת דם מימיו. סבר שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפידה הם נודרין. מכיון שנודרין מתוך הקפדה סופו לתהות. מכיון שהוא תוהא נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה. וזה מתוך ישוב נדר ופיו ולבו שווין:
דף ג, א פרק א הלכה ב משנה האומר קונם קונח קונס הרי אילו כינויין לקרבן חרק חרך חרף הרי אילו כינוי לחרם נזיק נזיח פזיח הרי אילו כינויים לנזירות שבותה שקוקה נדר במוהי הרי אלו כינויים לשבועה:
דף ג, א פרק א הלכה ב גמרא עד כדון עצמו. מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם. נישמעינה מן הדא אמר לו השאיליני קרדומך. אמר קונם קורדו' יש לי קונם נכסיי עלי ויש לו קורדום נכסיו אסורין בידוע שאין לזה קורדו'. א"ר תחליפא קיסרייא
|
