| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים כתובות
מסכת כתובות פרק א
דף ה, ב פרק א הלכה ד גמרא אם בשבעל מיד אם בשלא בעל אפילו לאחר מיכן עד כמה אלא כן אנן קיימין בסתם רבי מאיר אומר חזקה אדם מעמיד עצמו שלשים יום ורבנין אמר אפילו יום אחד אין אדם מעמיד את עצמו רבי ירמיה בעא מהו שיהא נאמן לומר על דר' מאיר העמדתי עצמי שלשים יום כדי לעשות את הוולד שתוקי נישמעינ' מן הדא היבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאחר שלשים יום מבקשין ממנו שיחלוץ לה ואמר רבי לעזר דרבי מאיר היא ואמר רבי לעזר לא שנו אלא אצלה הא אצל צרתה לא כמה דתימר תמן לא הכל ממנה לחוב לצרתה וכא לא הכל ממנו לחוב לבנו:
דף ה, ב פרק א הלכה ה משנה האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שהוא מתייחד עמה אחד אלמנת ישראל ואחד אלמנת כהנים כתובתן מנה בית דין של כהנים היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז ולא מיחו בידם חכמים:
דף ה, ב פרק א הלכה ה גמרא בראשונה גזרו שמד ביהודה שכן מסורת להם מאבותם שיהודה הרג את עשו דכתיב (בראשית מט) ידך בעורף אויביך והיו הולכין ומשעבדין בהן ואונסין את בנותיהן וגזרו שיהא איסטרטיוס בועל תחילה התקינו שיהא בעלה בא עליה עודה בבית אביה שמתוך שהיא יודעת שאימת בעלה עליה עוד היא נגררת מכל מקום אין סופה להיבעל מאיסטרטיוס אנוסה היא ואנוסה מותרת לביתה כהנות מה היו עושות מטמינות היו ויטמינו אף בנות ישראל קול יוצא ומלכותא שמעה ואילין ואילין מתערבבין מה סימן היה להן קול מגרוס בעיר משתה שם משתה שם אור הנר בברור חיל שבוע בן שבוע בן אע"פ שבטל השמד המנהג לא בטל כלתו של רבי הושעיה נכנסה מעוברת תני ולאלמנה מאתים תניאחד אלמנת ישראל ואחד אלמנת כהנים
|
