| |
תלמוד ירושלמי  סדר נשים יבמות
מסכת יבמות פרק טז
דף פב, א פרק טז הלכה א גמרא רב שאיל לרבי חייה רובה ותמתין שלשה ותחלוץ מיד. מה נפשך אם בן קיימה הוא לא נגעה בה חליצה אם אינו בן קיימה הרי חליצתה בידה. אמר ליה לא שני שלשה חדשים אלא אצלה. הא אצל צרתה כמה תמתין ט' חדשים. ותחלוץ מיד. מה נפשך אם בן קיימא הוא לא נגע בה חליצה אם אין בן קיימא הוא הרי חליצה בידה. אתא רבי יהודה בשם רבי אלעזר בשם רבי חייא רובא שלא תהא צריכה כרוז לכהונה. חבריא בשם רבי יוחנן טעמון דרבנן כי ישבו בודאי ולא בספק. יצאת מליאה חוששת שהוא ספק אחד ספק זכר ספק נקיבה מדבר תורה להחמיר. רבי יהושע אומר אינה חוששת שהן שני ספיקות ספק זכר ספק נקיבה ספק בן קיימא ספק אינו בן קיימא שתי ספיקות מדברי תורה להקל:
דף פב, א פרק טז הלכה ב משנה שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו לזו עדים ולזו אין עדים את שיש לה עדים אסורה ואת שאין לה עדים מותרת לזו בנים ולזו אין בנים את שיש לה בנים מותרת וא שאין לה בנים אסורה נתייבמו מתו יבמין אסורו' להינשא רבי לעזר אמר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם:
דף פב, א פרק טז הלכה ב גמרא שתי יבמות לזו בנים ועדים ולזו אין כלום זו ניתרת בבניה וזו ניתרת בעדיה. מה טעמא דרבי לעזר משום שאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר. נישמעינה מן הדא האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאתה ואמרה מת בעלי תינשא ותיטול כתובה וצרתה אסורה. וסברין מימר חשודה היא לקלקל את עצמה כדי שתקלקל צרתה ולית ר' לעזר פליג הוי לית טעמא [אלא דלא מקלקלא נפשה] ולא משום שאינה חשודה לקלקל צרתה כל עיקר. וחש לומר שמא שילח לה גיטא ממדינת הים.
|
