מסכת תענית פרק ד
דף יז, ב פרק ד הלכה א משנה בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהן ארבעה פעמים ביום בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביוהכ"פ:
דף יז, ב פרק ד הלכה א גמרא את ש"מ תלת את ש"מ שמתענין במעמדות ושמתפללים ארבע ואין נשיאת כפים בלילה אלא ביום. וישא את כפיי ואל יתפלל. מצאנו תפילה בלא נשיאת כפים ולא מצאנו נשיאת כפים בלא תפילה. תני זו דברי ר"מ. ר' זעירה בשם ר' יוחנן בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כרבי מאיר ר' יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן
דף יח, א פרק ד הלכה א גמרא אף במגילת אסתר נהגו הכל כרבי מאיר. רבי זעירה ר' חייה ריב"ל בשם בר פדיה מפני מה סמך הכתוב פ' נזיר לנשיאת כפים ללמדך כשם שהנזיר אסור ביין כך נשיאת כפים אסורה ביין. אי מה הנזיר אסור בחרצנים ובזוגין אף נשיאת כפים אסורה בחרצנים ובזוגין. ר' יונה אמר איתפלגון ישוע בר גזורה ור' זעירה חד ילף לה מן הנזיר וחד ילף לה מן השירות ולא ידעין מאן ילף לה מן הנזיר ומאן ילף לה מן השירות. מאן דיליף מן הנזיר אי מה הנזיר אסור בחרצנים ובזוגים אף נשיאות כפים אסור בחרצנים ובזוגין ומאן דיליף לה מן השירות אי מה השירות אסור בבעלי מומין אף נשיאות כפים אסור בבעלי מומין. והא תני אם היה דש בעירו מותר. כהדא ר' נפתלי הוות אצבעתיה עקומה אתא שאל לר' מנא א"ל מכיון שאתה דורש בעירך מותר. רב חונה מעבר זלדקן והא תני אם היה דש בעירו מותר א"ר מנא ריגלא הוות בגין שלא יהו אומרין ראינו קטן נושא את כפיו. א"ר יוסה זאת אומרת שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהן מברכין. א"ר חגיי כלום אמרו אין מסתכלין לא מפני הסיע דעת משה דאנא מסתכלנא ולא מסעה דעתי. מניין לנשיאות כפים (במדבר ו) כה תברכו את בני ישראל. עד כאן בשחרית במוסף (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו אל העם. המקרא הזה מסורס הוא והלא לא צריך לומר אלא (שם) וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים ואח"כ וישא אהרן את ידיו וגו' אלא מלמד שבירידתו למזבח היה נושא את כפיו ומברך את העם ויברכם בעמידה. יכול שלא בעמידה ת"ל (דברים כא) כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשמו. מקיש ברכו לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה וכן הוא אומר (דברי הימים ב ל) ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את העם וגו'. בדורו של חזקיה שהיו יגיעים בתורה הכתוב מדבר אבל בדורות אחרים שהיו עובדים עכו"ם מהו אומר (ישעיהו א) ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם. ויברכם ברכה תומה אבל לא שמענו אי זו היא עד שבא הכתוב ופירשה (במדבר ו) יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניך אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ומניין לנעילה א"ר לוי (ישעיהו א) גם כי תרבו תפלה אינני שומע מיכן שכל המרבה בתפילה נענה. מחלפה שיטתיה דר' לוי תמן א"ר אבא בריה דר' פפי ר' יהושע דסיכני בשם ר' לוי (משלי יד) בכל עצב יהי' מותר ודבר שפתים אך למחסור חנה ע"י שריבה בתפילתה קיצרה בימיו של שמואל שאמר' (שמואל א א) וישב שם עד עולם.
דף יח, ב פרק ד הלכה א גמרא והלא אין עולם של לוי אלא חמשים שנה דכתיב (במדבר ח) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה וחיי דילון חמשין ותרתיי א"ר יוסי בי ר' בון ושתים שגמלתו וכא הוא אמר הכין. כאן ביחיד כאן בציבור. ר' חייה בשם ר' יוחנן ר"ש בן חלפותה בשם ר"מ והיה כי הרבתה להתפלל מיכן שכל המרבה להתפלל נענה. עד אימתי הוא נעילה רבנן דקיסרין אמרין איתפלגון רב ור' יוחנן רב אמר בנעילת שערי שמים ר"י אמר בנעילת שערי היכל. א"ר יודן ענתונדריא מתניתא מסייעא לרבי יוחנן בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהם ד' פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה בנעילת שערים אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום אחוה דאימיה דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא א"ל כד תיחמי שומשא בריש דיקלא את יהב לי גולתי דנוצלי נעילת שערים מחלפה שיטתיה דרב תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים וכא הוא אומר בנעילת שערי היכל א"ר מתניה על ידי דהוה מאריך בצלותיה סגין הוה מגיע סמוך לנעילת שערי שמים נעילה מהו שתפטור את של ערב ר' בא רב חונה בשם רב נעילה פוטרת של ערב א"ר בא לרב חונה ואיכן הוא מזכיר של אבדלה א"ר יונה לר' בא והיאך יהו שבע פוטרות שמונה עשרה אמר ליה ולא כבר איתתבת א"ל ובגין דאיתתבת תיבטל אמר ר' יוסה מה דקשי ר' בא קשי יאות מה דקשי ר' יונה לא קשי יאות קל היקילו עליו מפני תעניתו שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה ר' בא בר ממל אמר לחברייא מריי מן כולכון שמעית שאין נעילה פוטרת של ערב ר' סימון בשם ר' לוי אין נעילה פוטרת של ערב א"ר יוסי בי ר' בון ותני ר' חייה כן בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה במוצאי שבת ובמוצאי יה"כ ובמוצאי תענית ציבור ר' יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי יום הכיפורים שחל להיות בשבת אע"פ שאין נעילה בשבת מזכיר של שבת בנעילה ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי שבת שחל להיות בחנוכה אף על פי שאין מוסף בחנוכה מזכיר של חנוכה במוסף אוספין עלה ראש חדש שחל להיות בתענית אף ע"פ שאין נעילה בראש חדש מזכיר של ראש חדש בנעילה ראש חדש ותענית איכן הוא מזכיר של ראש חדש ר' זעירה אמר בהודייה ר' בא בר ממל אמר בעבודה ר' אבינה אומרה ברכה רביעית אמר ר' בא מה מצאנו בכל מקום אומרה ברכה רביעית אף כאן ברכה רביעית
דף יט, א פרק ד הלכה א גמרא ונפק עובדא כהדא דר' בא במה קורין ר' יוסי אומר קורין ברכות וקללות אמר לון ר' מנא בגין מדעתון די תעניתא רביעין על מעיהון ולא ידעין די תעניתא א"ל להודיעך שקורין ברכות וקללות ר' יודן קפודקייא אמר קומי ר' יוסה בשם ר' יודה בר פזי קורין בר"ה קם רבי יוסה עם ר' יודה בר פפי א"ל אתה שמעת מן אבוך הדא מילתא אמר ליה אבא לא אמר כן אלא בעייני טב על ידי דאינון ידעין דהוא ריש ירחא קורין בראש חדש ושאר כל המקומות קורין ברכות וקללות. ירמיה ספרא שאיל לרב ירמיה ר"ח שחל להיות בשבת במה קורין א"ל קורין בר"ח. א"ר חלבו קומי ר' אימי מתניתה אמרה כן לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים. יצחק סחורה שאל לר' יצחק ר"ח שחל להיות בחנוכה במה קורין א"ל קורין בראש חדש ואחד בחנוכה. ר' פינחס ר' סימון ר' אבא בר זמינא מטי בה בשם ר' אבודמא דחיפה קורין שלשה בחנוכה ואחד בראש חדש להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח. בר שלמיא ספרא שאל לר' מנא הגע עצמך שחל ראש חדש של חנוכה להיות בשבת ולא שבעה קרויין אינון אית לך מימר שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חדש א"ל והדא שאילתיה דספק. ר' מפקר לאבדן אמוריה אכריז קומיהון מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קאים. ר' חייא בר בא מפקד לאמוריה אכריז קומיהון מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים. א"ר חנינה משכני ר' ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדקי אחד ואמר לי כאן נתפלל אבא של לילי שבת בע"ש. א"ר אימי ר' יוחנן פליג. ולא הוה צריך מתפלג' למה שכן מוסיפין מחול על הקודש ועוד דסלקון חמרייא מן ערב לציפורין ואמרון כבר שבת ר"ח בן דוסא בעירו. והיידא אמר דא"ר חנינה משכני רבי ישמעאל בי ר' יוסי אצל פונדקי אחד ואמר לי כאן נתפלל אבא של ממוצאי שבת בשבת ואפילו עלה לא הוה צריך מתפלגה דרבי מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומיהון מאן דיצלי יצלי דרמשא עד יומא קיים ר' חייא בר בא מפקד לאמוריה אכריז קומיהון מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים. דבית ר' ינאי אמרין עלון אדם למיטתו אין מטריחין עליו שירד. אמר רבי זעירה כל זמן דהוינא עבד כן הוינא מתפחד בלילייא. לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומיהון מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים ר' חייה בר בא מפקד לאמוריה אכריז קומיהון מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים. אמר רבי יעקב בר אחא תניי תמן תפלת הערב מהו רבן גמליאל אומר חובה רבי יהושע אומר רשות. אמר רבי חיננא
דף יט, ב פרק ד הלכה א גמרא אתיין אילין פלגיותא כהינין פלוגיותא מ"ד חובה אין נעילה פוטרת של ערב מ"ד רשות נעילה פוטרת של ערב. מעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע תפלת הערב מה היא אמר לו רשות ובא ושאל את ר"ג תפלת הערב מה היא אמר לו חובה אמר לו והלא רבי יהושע אמר לי רשות. אמר לו למחר כשאיכנס לבית הוועד עמוד ושאל את ההלכה הזאת ועמד אותו התלמיד ושאל את ר"ג תפלת הערב מה היא אמר לו חובה אמר לו והא ר' יהושע אומר רשות אמר לו ר"ג לר' יהושע את הוא שאומר רשות אמר לו לאו. אמר לו עמוד על רגליך ויעידוך והיה ר"ג יושב ודורש ור' יהושע עומד על רגליו עד שריננו בו כל העם. אמרו לר' חוצפית המתורגמן הפטר את העם אמרו לרבי זינון החזן אמור התחילו. ואמרו התחיל ועמדו כל העם על רגליהם אמרו לו וכי על מי לא עברה רעתך תמיד. מיד הלכו ומינו את ר"א בן עזריה בישיבה בן שש עשרה שנה היה ונמלא כל ראשו שיבות והיה ר"ע יושב ומצטער ואמר לא שהוא בן תורה יותר ממנו אלא שהוא בן גדולים יותר ממנו אשרי אדם שזכו לו אבותיו אשרי אדם שיש לו יתד להיתלות בהו. מה היתה יתידותו של רבי אלעזר בן עזריה שהוא עשירי לעזרא. כמה ספסלים היו שם ר' יעקב בר סיסי אמר שמונים ספסלים של תלמידי חכמים היו שם חוץ מן העומדים מאחורי הגדר אמר רבי יוסי בי ר' בון שלש מאות ספסלין של תלמידי חכמים היו שם חוץ מן העומדים מאחורי הגדר כהיא דתנינן תמן ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה. תמן תנינן זה מדרש דרש ר"א בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה וכי כרם היה שם אלא אלו תלמידי חכמים שהיו עשויים שורות שורות ככרם מיד הלך לו ר"ג אצל כל אחד ואחד בתוך ביתו לפייסו. אתא גבי ר' יהושע ואשכחי' דהוה עביד מחטין א"ל מן אילין את חיי א"ל ועד כדון את בעי מידע אי לו לדור שאת פרנסו אמר לו נעניתי לך. שלחין גבי ר' לעזר בן עזריה חד קצר ואיתד אמרי ר"ע הוה א"ל מי שהוא מזה יזה מי שאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימיך מימי מערה ואפרך אפר מקלה. אמר להן נתרציתם אני ואתם נשכים לפתחו של רבן גמליאל אעפ"כ לא הורידו אותו מגדולתו אלא מינו אותו אב ב"ד:
דף יט, ב פרק ד הלכה ב משנה אלו הן המעמדות (במדבר כח) צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו אלא שהתקינו הנביאים הראשונים ארבעה ועשרים משמרות ועל כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלם של כהנים ושל לוים ושל ישראל הגיע זמן המשמר כהניו ולוייו עולין לירושלם וישראל שבאותו המשמר מתכנסין בעריהן וקוראין במעשה בראשית:
דף יט, ב פרק ד הלכה ב גמרא לא צורכה דילא אלו הן המעמדות מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית. בא להתחיל מתחילת הפרשה. אמר רבי יונה אילין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל אינון. אם יהיו כל ישראל עולין לירושלים. לית כתיב אלא (שמות לד) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך.
דף כ, א פרק ד הלכה ב גמרא אם יהיו כל ישראל יושבין ובטילין והא כתיב (דברים יא) ואספת דגנך מי אוסף להם את הדגן. אלא שהתקינו הנביאים הראשונים כ"ד משמרות ועל כל משמר ומשמר היה עמוד בירושלים של כהנים ושל לוים ושל ישראל. תני ארבעה ועשרים אלף עמוד מירושלם וחצי עמוד מיריחו אף יריחו היתה יכולה להוציא עמוד שלם אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלם היתה מוציאה חצי עמוד. הכהנים לעבודה והלוים לדוכן וישראל מוכיחין על עצמן שהן שלוחיהן של כל ישראל. תני ר"ש הכהנים והלוים וישראל ושיר מעכבין את הקרבן ר' אבון בשם ר' לעזר טעמא דר"ש (דברי הימים ב כט) וכל הקהל משתחוים אלו ישראל והשיר משורר אלו הלוים וחצוצרות מחצצרים אלו הכהנים עד לכלות העולה הכל מעכבין את הקרבן. ר' תנחומא בשם ר' לעזר שמע לה מן הדא (במדבר ח) ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל אלו הלוים לעבד את עבדת בני ישראל אלו הכהנים לכפר על בני ישראל זה השיר ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש אלו ישראל. מניין שהשיר קרוי כפרה חיננא אבוי דבר נטה בשם ר' בניה לכפר על בני ישראל. זה השיר. מנין שהשיר מעכב ר' יעקב בר אחא ר' בולאטה בשם רבי חיננא לכפר על בני ישראל זה השיר. רבי יעקב בר אחא רבי חייה בשם ר"י שמונה משמרות כהונה העמד משה ד' משל אלעזר וד' משל איתמר עד שעמד דוד ושמואל הרואה והוספיה עליהם עוד שמונה ד' משל אלעזר וד' משל איתמר ובקשו להוסיף עוד שמונה ולעשותן כ"ד ומצאו משל אלעזר ולא מצאו משל איתמר הה"ד (דברי הימים א כד) וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר וגו'. ר' יעקב בר אחא ר' חונה רבה דציפורין בשם ר"י בית אב אחד בית אב אחד אחוז לאלעזר שניתוסף לו בתי אבות אחרים ואחוז אחוז לאיתמר מה שתפס תפס. ר' זעיר' בשם רב הונה להזיר י"ז שחזר המחזיר לאלעזר. לעשותן כ"ג אין את יכול דכתיב (דברי הימים א ט) המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם באמנותם אימנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו. אמר רבי אבהו חישבתים שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו. ד' משמרות עלו מן הגולה ידעיה חרים פשחור ואימר והתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפי' יהויריב עולה מן הגולה שלא ידחה את המשמר שלפניו אלא ייעשה טפילה לו. ועמדו הנביאים שביניהן ועשו כ"ד גורלות והטילום בקלפי ובא ידעי' ונטל ה' והוא הרי ו' ובא חרים ונטל ה' והוא הרי ו' ובא פשחור ונטל ה' והוא הרי ו' ובא אימר ונטל ה' והוא הרי ו'. והתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפילו יהוריב עולה מן הגולה שלא ידחה את המשמר שלפניו אלא ייעשה טפילה לו. ועמדו ראשי משמרות ועשו עצמן בתי אבות ויש משמר שהיה בו ה' ו' ז' ח' ט' משמר שהיה בו חמשה שלשה מקריבין שלשה ימים ושנים מקריבין ארבעה ימים. משמר שהיה בו ו' ה' מקריבין חמשה ימים ואחד מקריב שני ימים. משמר שהיה בו שבעה כל אחד ואחד מקריב את יומו משמר שהיה בו ח' ו' מקריבין ו' ימים וב' מקריבין יום אחד. משמר שהיה בו ט' ה' מקריבין ה' ימים וד' מקריבין ב' ימים.
דף כ, ב פרק ד הלכה ב גמרא ויש מהן שקבעו עצמן לעולם משמר שהיה בשבת היה בשבת לעולם במוצאי שבת היה במוצאי שבת לעולם ויש מהן שהיו מקריבין על כל משמר ומשמר ויש מהן שהיו מגרילין על כל שבועה ושבוע. ר' הוה ממני תרין מינויין אין הוון כדיי היו מתקיימין ואין לא הוון מסתלקין מדדמך פקיד לבריה אמר לא תעביד כן אלא מני כולהון כהדא ומני לרבי חמי בר חנינה בראשה. ולמה לא מניתיה הוא אמר רבי דרוס' בגין דצווחין עלויי בציפורין ציפוראיי. ובגין צווחה עבדין אמר רבי לעזר בי רבי יוסה על שהושיבו טעם ברבים. רבי הוה יתיב מתני' (יחזקאל ז) וזכרי פליטיכם אותי (שם) והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם הומות. אמר ליה הומות אמר ליה הן קריתה אמר ליה קדם רב המנונא דבבל. אמר ליה כד תיחות לתמן אמור ליה דמנייתך חכים וידע דלא מיתמני ביומיי. מן דדמך בעא בריה ממניתיה ולא קביל עליה ממתמנייא אמר לית אנא מקבל עלן מתמנייא עד זמן דתמני רבי פס דרומא קמיי. והוה תמן חד סב אמר אין חנינה קדמיי אנא תיניין אין רבי פס דרומייא קדמיי אנא תיניין וקביל עלוי ר' חנינא מיתמנייא תלתאי. אמר רבי חנינא זכית מארכה יומין אין בגין הדא מילתא לית אנא ידע אין בגין דהויית סליק מן טיבריה לציפורין והוינא עקים איסרטין מיעול מישאול בשלמיה דר' שמעון בן חלפותא בעין תינה לית אנא ידע. שמואל ואילין דבית שילא הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום והוון אילין דבית שילה עלין קדמייה ויתבין קדמייה פלגון עיקר לשמואל ואייתיבוניה קדמיי. עאל רב לתמן ופלג ליה שמואל איקר ואותביניה קדמיי אמרין אילין דבית שילה אנן תיניינין אנן וקבל עלויי שמואל מיתב תליתא. שלשה ספרים מצאו בעזרה ספר מעוני וספר זעטוטי וספר היא באחד מצאו כתוב מעון אלהי קדש ובשנים כתיב (דברים לג) מענה אלהי קדם וקיימו שנים וביטלו אחד. באחד מצאו כתוב וישלח את זעטוטי בני ישראל ובשנים כתוב (שמות כד) וישלח את נערי בני ישראל וקיימו שנים וביטלו אחד. באחד מצאו כתוב תשע היא ובשנים כתיב אחד עשר היא וקיימו שנים ובטלו אחד. אמר רבי לוי מגילת יוחסין מצאו בירושלם וכתוב בה הלל מן דדוד בן יצף מן דאסף בן ציצית הכסת מן דאבנן בן קוביסין מן דאחאב בן כלבא שבוע מן דכלב רבי יניי מן דעלי מן יהוד מן ציפורין רבי חייה רבה מבני שפטיה בן אביטל רבי יוסי בי רבי חלפתא מבני יונדב בן רכב רבי נחמיה מן נחמיה התרשתא. תני סדר הסב בזמן שהן שתי מיטות הגדול שבהן עולה מיסב בראש העליונה והשני לו למטה ממנו. בזמן שהן שלש מיטות הגדול שבהן עולה ומיסב בראש האמצעית והשני לו למעלה והשלישי לו למטה הימנו וכן מסדירין והולכין. אמר רבי שמואל בר רב יצחק
דף כא, א פרק ד הלכה ב גמרא אבות דרך הסב הן קבורין רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא לעולם אין העולם עומד אלא על הקרבנות. תמן תנינן שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ושלשתן בפסוק אחד (ישעיהו נא) ואשים דברי בפיך זו תורה ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים ללמדך שכל מי שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים זכה לישב בצילו של הקב"ה. הדא היא דכתיב (תהילים לו) מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. (ישעיהו נא) לנטע שמים וליסד ארץ אלו הקרבנות (שם) ולאמר לציון עמי אתה אלו ישראל. א"ר חיננא בר פפא חוזרני על כל המקרא ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה ולאמר לציון עמי אתה: תמן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת והשלום ושלשתן דבר אחד הן נעשה הדין נעשה אמת נעשה שלום א"ר מנא ושלשתן בפסוק אחד (זכריה ח) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם:
דף כא, א פרק ד הלכה ג משנה ביום הראשון קוראין בראשית יהי רקיע בשני יהי רקיע יקוו המים בשלישי יקוו המים יהי מאורות ברביעי יהי מאורות ישרצו המים בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ בששי ותוצא הארץ ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. פרשה גדולה קורין אותה בשנים וקטנה ביחיד בשחרית ובמוסף ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע ע"ש במנחה לא היו נכנסין מפני כבוד השבת כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית קרבן מוסף אין בו נעילה וקרבן עצים אין בו מנחה דברי רבי עקיבה אמר לו בן עזאי כך היה ר' יהושע שונה קרבן מוסף אין בו מנחה וקרבן עצים אין בו נעילה חזר רבי עקיבה להיות שונה כדברי בן עזאי:
דף כא, ב פרק ד הלכה ג גמרא רב חונה אמר ג' קרויות שבתורה לא יפחתו מי' פסוקים חזקיה אמר כנגד עשרת הדברות. והא תנינן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע והא לית בהון אלא תמנייא. ר' אידי אמר איתפלגון כהנא ואסא חד אמר חוזר וחורנה אמר חותך מאן דאמר חוזר חוזר שני פסוקים מאן דאמר חותך ויהי ערב ויהי בקר פסוק בפני עצמו. והתנינן בשני יהי רקיע יקוו המים חד אמר חוזר וחורנה אמר חותך מאן דאמר חוזר חוזר שני פסוקין מ"ד חותך אפי' חותך לית ביה. התיב רבי פליפה בר פריטה קומי ר' זעירא והרי פרשת עמלק א"ל שניי' היא שהוא סדרו של יום התיב ר' לעזר בר מרום קומי ר' יונה והא תני המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים. תני אנשי משמר היו מתענים בכל יום בשני היו מתענין על מפרשי ימים (בראשית א) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים בשלישי היו מתענין על יוצאי דרכים (שם) ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים ברביעי היו מתענין על התינוקות שלא תעלה אסכרה לתוך פיהם (שם) ויאמר אלהים יהי מאורות מארת כתיב בחמישי היו מתענין על המעוברות שלא יפלו ועל המיניקות שלא ימותו בניהן (שם) ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה. תני לא היו מתענין לא בערב שבת ולא במוצאי שבת מפני כבוד שבת. תני סנהדרין גדולה היתה מתענה עמהן. וסנהדרין יכולה להתענות בכל יום מחלקין היו עצמן על בתי אבות ואין מתענין על שני דברים כאחת מן הדא (עזרא ח) ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת. אמר רבי תנחומא לא מן הדא אלא מן הדא (דנייאל ב) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזה דנה. ר' חגיי בשם רבי זעירה שאם היו שני דברים כגון עצירת גשמים וגוביי מתריעין עליהן ר' חגיי כד דהוה נפק לתענית' הוה אמר קומיהון אחונן אף על גב דאית בליבינן עקין סגין אלא להן דאתינו. מתניתא דרבי מאיר דרבי מאיר אמר
דף כב, א פרק ד הלכה ג גמרא מתפללין וקורין מתפללין וקורין ברם כרבנן מתפללין וקורין מתפללין והולכין להן. הא מוסף יש בו. מתניתא דרבי מאיר דרבי מאיר אמר מתפללין וקורין. אית תניי תני ומחלף. רבי אחא בשם רבי יסא כמתניתן אמר רבי סימון סוכרא דקימא טרד אמר רבי מנא מפני סעודות ראש חדש רבי לעזר על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו קרייא מסייע לר' יוחנן (שמואל א כ) ויהי ממחרת החדש השני אין תימר תרין ירחין הוון והא כתיב מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם. א"ר חייה בר בא ר' יוחנן מפקד לכנישתא דכופרא סכון מיעל עד דו איממא ואתון אמרין זמנו ועיבורו:
דף כב, א פרק ד הלכה ד משנה זמן עצי כהנים והעם בתשעה באחד בניסן בני ארח בן יהודה בעשרים בתמוד בני דוד בן יהודה בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה בשבעה בו בני יונדב בן רכב בעשרה בו בני סנאה בן בנימין בחמשה עשר בו בני זתוא בן יהודה ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה שבטי בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה בעשרים באלול בני עדין בן יהודה באחד בטבת שבו בני פרעוש שנייה באחד בטבת לא היה מעמד שהיה בו הלל קרבן מוסף וקרבן עצים:
דף כב, א פרק ד הלכה ד גמרא מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה לא מצאו עצים בלישכה ועמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן ומסרום לציבור וקרבו מהן קרבנות ציבור והתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפילו לשכה מליאה עצים שיהיו מביאין מעצמן ועמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה. א"ר אחא דר' יוסה היא דר' יוסה אמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם. ר' יוסי בשם רבי אילא דברי הכל היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה מן קרבן יחיד לקרבן ציבור. תני אשה שעשת כתונת לבנה צריכה למסור לציבור א"ר אחא דר' יוסי היא דר' יוסי אמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם. ר' יסא בשם ר' אילא ד"ה היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשיר קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה מקרבן יחיד לקרבן ציבור.
דף כב, ב פרק ד הלכה ד גמרא מתני' פליגא על ר' יוסי אותן הימים נוהגין בהם בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן ר' יוסה אומר אינן נוהגין אלא בשעת קרבן. ועוד מן הדא דתני א"ר לעזר בי רבי יוסי אנו היינו מבני סנאה בן בנימין וחל תשעה באב להיות בשבת ודחינו אותו למוצאי שבת והיו מתענין ולא משלימין. מהו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות אלא בשעה שהושיב ירבעם בן נבט פרסדאות על הדרכים לא היו מניחין את ישראל לעלות לירושלם כל מי שהיה כשר וירא חטא באותו הדור היה מביא את בכוריו ונותנן לתוך הסל ומחפה אותן קציעות ונוטל את העלי ונותן את הסל על כתיפו ונוטל את העלי בידו. וכיון שהיה מגיע באותו המשמר היה אומר לו לאיכן אתה הולך והוא אומר לו איני הולך אלא לעשות מעט קציעות הללו כפות אחת של דבילה בעלי הזה שבידי. וכיון שהיה עובר את אותו המשמר היה מעטרן ומעלה אותן לירושלם מהו אומר בני סלמיי הנתוצתי אלא כל מי שהיה מתנדב עצים וגזירים למערכה היה מביא עצים ועושה אותן כמין שלבין ועושה אותן כמין סולם ונותנין על כתיפיו. וכיון שהיה מגיע לאותו המשמר היה אומר לו לאיכן אתה הולך והוא אומר לו איני הולך אלא להביא שני גוזלות הללו מן השובך זה שלפני בסולם הזה שעל כתיפי וכיון שהיה עובר את אותו המשמר היה מפרקן ומעלה אותן לירושלם על ידי שנתנו את נפשם למצו' זכו לקנות שם טוב בעולם ועליהם הוא אומר (משלי י) זכר צדיק לברכה:
דף כב, ב פרק ד הלכה ה משנה חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בט"ב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר:
דף כב, ב פרק ד הלכה ה גמרא כתיב (שמות כד) וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי ויעל משה. שביעי שהוא לאחר הדיברות ותחילה לארבעים. אמר להן משה ארבעין יומין אנא מיעבד בטורא כיון שהגיע יום ארבעים ולא בא מיד (שמות לב) וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר וכיון שהגיע שש שעות ולא בא מיד (שם) ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו וגו'. (שם) וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך וגו'. (שם) וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה אמר משה אדם שהוא עתיד להנהיג שררה על ששים ריבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול (שם) ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע. א"ר יסא קול קילוס עכו"ם אנכי שומע. ר' יודן בשם ר' יסא אין כל דור ודור שאין בו אונקי אחת מחטא של עגל (שם) ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת. ר' חלקיה בשם ר' אחא מיכן שלא יהא אדם דן אומדות דרש משה מק"ו מה אם פסח שהיא מצוה יחידית נאמר בו (שמות יב) כל ערל לא יאכל בו התורה שכל המצות כלולות בה על אחת כמה וכמה (שמות לב) ויחר אף משה וישלך מידיו את הלחת וישבר אתם תחת ההר. תני רבי ישמעאל הקב"ה אמר לו שישברם שנאמר (דברים י) ואכתב על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשונים אשר שברת אמר לו
דף כג, א פרק ד הלכה ה גמרא יפה עשית ששיברת. ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן הלחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן שלשה והיה משה תפיש בטפחיים והקב"ה בטפחיים וטפחיים ריוח באמצע כיון שעשו ישראל אותו מעשה ביקש הקב"ה לחוטפן מידו של משה וגברה ידו של משה וחטפן ממנו הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר (דברים לד) ולכל היד החזקה ייא שלמא על ידה דגברת עליה מינאי. רבי יוחנן בשם רבי יוסה בר אביי א"ל הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה משה תופשן דכתיב (דברים ט) ואתפש בשני הלחות. תני בשם ר' נחמיה הכתב עצמו פרח ר' עזרה בשם ר' יהודה בי רבי סימון הלוחות היו משאוי ארבעים סאה והכתב היה סובלן כיון שפרח הכתב כבדו על ידיו של משה ונפלו ונשתברו ובטל התמיד: רבי סימון בשם ר"י בן לוי בימי מלכות ין היו משלשלין להם שתי קופות של זהב והיו מעלין שני כבשים פעם אחת שילשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להן שני גדיים באותה השעה האיר הקב"ה את עיניהם ומצאו שני טלאים בלשכת הטלאים. על אותה השעה העיד ר' יודה בן אבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. וא"ר לוי אף בימי מלכות הרשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני גדיים ובסוף שילשלו להן שתי קופות של זהב והעלו להם שני חזירים לא הספיקו להגיעה למחצית החומה עד שנעץ החזיר וקפץ מארץ ישראל מ' פרסה כאותו השעה גרמו העונות ובטל התמיד וחרב הבית: והובקעה העיר. כתיב (ירמיהו לט) בתשעה לחדש הובקעה העיר ואת אמר הכין א"ר תנחום בר חנילאי קילקול חשבונות יש כאן הה"ד (יחזקאל כו) ויהי בעשתי עשרה שנה בא' לחדש היה דבר ה' אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלם האח מהו האח אין תימר בא' באב עדיין לא נשרף אין תימר בא' באלול ביום ולילה נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור אלא קלקול חשבונות יש כאן. ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקלקלו חשבונותיו אמר יעשה זה ראש לחשבונות. רשב"ל אמרא למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקדש אמר יעשה זה ראש לחשבונות. רבי מנא בעי ניחא נתקללו לשעבר דילמא להבא. בין כמ"ד בתשעה לחדש בין כמ"ד בי"ז מה ביניהון. כ"א יום מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב בהמ"ק. א"ר אבונה סימנא (ירמיהו א) מקל שקד אני רואה מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו כ"א יום כך מים שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית כ"א יום. מ"ד בט' לחדש בא' באב חרב הבית מ"ד בי"ז בט"ב חרב הבית. תני רשב"י ר"ע רבי היה דורש (זכריה ח) כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו'.
דף כג, ב פרק ד הלכה ה גמרא צום הרביעי זה י"ז בתמוז שנשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל צום החמישי זה ט"ב שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה צום השביעי זה ג' בתשרי יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם צום העשירי זה י' בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלם. הה"ד (יחזקאל כד) ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם. ואני אומר צום העשירי זה חמשה בטבת יום שבאת שמועה לגולה הה"ד (יחזקאל לג) ויהי בעשתי עשרה שנה בעשירי בחמשה לחדש לגלותינו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הובקעה העיר אלא שביהודה מתענין על המעשה ובגליות על השמועה. ר"ע דורש ראשון אחרון ואחרון ראשון ואני דורש ראשון ראשון ואחרון אחרון ואני רואה את דבריי מדברי ר"ע: ושרף אפוסטומוס את התורה. איכן שרפה רבי אחא אמר במעברתא דלוד ורבנן אמרי במעברתא דטרלוסה: והעמיד צלם בהיכל. ואית תנייא תני הועמד מאן דאמר הועמד צלמו של מנשה מאן דאמר העמיד צלמו של אפוסטומוס מפני מה לא קבעו אינו תענית חיננא אביי דבר ינטה בשם רבי בנייה שלא קבלו רוב ציבור עליהם. א"ר יהושע בן לוי כל מה שנעשה בזה חזר וכל מה שנעשה בזה לא חזר. אמר ר' לוי כתיב (ויקרא יט) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואין מאור עיניו של אדם חוזר אלא לאחר ארבעים יום הדא הוא דכתיב (במדבר ו) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו' וכתיב (שם) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים. ר' זכריה חתניה דר' לוי לאילין טלייא דמיתפניי מן סיפרא ונפקין לון בספריי בו ביום נתאוו תאוה (במדבר יא) עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם ובשבעת ימי מרים (במדבר יב) ותסגר מרים מחוץ למחנה. ובארבעים יום של מרגלים (במדבר יג) וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן וגו' אתון אשכחינן עסיקין בהלכות חלה וערלה אמרו להן לארץ אין אתם נכנסין ואתם עסוקין בהלכות חלה וערלה מיד (במדבר יד) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה הוא אמר להן אתם בכיתם לפני בכייה של תפלות היו עתידין אתם לבכות בכייה של ממש (איכה א) בכה תבכה בלילה. תני ר' שמעון בן יוחי כתיב (במדבר יא) וישמע משה את העם בכה למשפחתיו וגו' על שש עריות שאסר להן משה אמר לון אפילו כן מה חמיתון אמרין ליה (במדבר יד) ארץ אכלת ישביה הוא כל קירייא דהוינן עלן תמן הוינן משכחין מתין. אמר להן הקב"ה בטובה שעשיתי לכם אמרתם ארץ אוכלת יושביה היא. כל קירייא דהוון עלן בה הוה טב קרתא מיית עד דהוון מיטפלין ביה הוון מיללין קרתא ונפקין לון ובר נש לא ידע בהון. ולא עוד אלא דאמרתון (במדבר יג) ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניה'
דף כד, א פרק ד הלכה ה גמרא ידעין הויתון מה דהוינא עבד לכון באפיהון א"ר שמעון בן לקיש דיברו דברים כלפי למעלן (במדבר יג) כי חזק הוא ממנו אמרו כביכול לא יכול להון. ר' לוי בשם ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא (ירמיהו יא) לקול המולה גדלה לקול המולה הגדולה שאמרת' הצית אש עליה ורעו דליותיו. תני ר' יוסי אומר יום שחרב הבית היה מוצאי שבת ומוצאי שמיטה ומשמרתו של יהויריב בט' באב וכן בשני בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואמרין (תהילים צד) וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם ה' אלהינו. ר' שמעון בן לקיש בעא קומי ר' יוחנן מהו לומר שיר בלא נסכים א"ל נישמעינה מן הדא דתני בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם וגו'. ר' אבהו אמר איתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל ר' יוחנן אמר אומרים שיר בלא נסכים רשב"ל אמר אין אומרים שיר בלא נסכים. התיב ר' יוחנן לרשב"ל והתני בזה ובזה היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים וישב עליהם את עונם א"ל רשב"ל מה את שמע מינה א"ל מאחר שאלו נסכים היו זמנו של שיר היה ר' יוחנן אמר שירו של יום רשב"ל אמר שירו של אתמול. א"ר לוי יהויריב גברה מירון קרתה מסרביי מסר בייתא לשנאייא. א"ר ברכיה יהויריב יה הריב עם בניו על שמרו וסרבו בו. ידעיה עמוק ציפורים ידע יה עצה עמוקה שבלבם והגלם לציפורין: נלכדה ביתר. ר' הוה דרש עשרין וארבעה עבדין (איכה ב) בלע ה' ולא חמל ור' יוחנן דרש אשיתין. ור' יוחנן יתיר על ר' אלא ע"י דרבי הוה סמיך לחרבן בית מקדשא הוה תמן סבין נהירין והוה דרש ואינין בכין ומשתתקין וקיימין לון. תני א"ר יהודה בן ר' אלעאי ברוך ר' היה דורש (בראשית כז) הקול קול יעקב והידים ידי עשו קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידי עשו בביתר. תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה ר' היה דורש (במדבר כד) דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא א"ל ר' יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא. א"ר יוחנן קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא. א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין אמר להן וכי היאך איפשר לבדקן. אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארץ מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף (תהילים ס) הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר. והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר רבון העולמים אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום בעא אדריינוס מיזל ליה. אמר ליה חד כותיי לא תיזיל לך דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא עאל ליה מן ביבא דמתינתא עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי. עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא. אמרון ליה חמינן ההן סבא משתעי לחביבך אמר ליה מה אמרת ליה ומה אמר לך אמר ליה אנא אמר לך מלכא קטל לי ואי לא אנא אמר לך את קטל יתי טב לי מלכא קטל יתי ולא את אמר ליה אמר לי דאננא משלים מדינתאי. אתא גבי רבי אלעזר המודעי אמר ליה מה אמר לך הדין כותייא אמר ליה לא כלום מה אמרת ליה א"ל לא כלום
דף כד, ב פרק ד הלכה ה גמרא יהיב ליה חד בעוט וקטליה. מיד יצאת בת קול ואמרה (זכריה יא) הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כזובה אתין טעינון רישיה גבי אדריינוס אמר לון מאן קטל הדין אמר ליה חד כותייא אנא קטלתיה אמר לי חמי לי פטומיה חמי ליה פטומיה. אשכח חכינה כרוכה עליו אמר אילולי אלהא דקטלי מאן הוה יכיל קטלי וקרא עליו (דברים לב) אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם והיו הורגין בהם והולכין עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו והיה הדם מגלגל סלעים משאוי מ' סאה עד שהלך הדם בים ארבעת מיל אם תאמר שהיא קריבה לים והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל אמרו שלש מאות מוחי תינוקות מצאו על אבן אחת ומצאו שלש קופות של קצוצי תפילין של תשע תשע סאין ויש אומרים תשע על שלש שלש סאין. תני רשב"ג אומר חמש מאות בתי סופרים היו בביתר והקטן שבהן אין פחות מחמש מאות תינוקות. והיו אומרים אם באו השונאים עלינו במכתובים הללו אנו יוצאין עליהן ומנקרים את עיניהם וכיון שגרמו עונות היו כורכים כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותו ומכולם לא נשתייר אלא אני. וקרא על גרמיה (איכה ג) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי כרם גדול היה לאדריינוס הרשע שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמן טיבריא לציפורי והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידים ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו. אמר רב חונה משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב הטוב שלא נסרחו והמטיב שניתנו לקבורה. תני ר' יוסי אומר נ"ב שנה עשת ביתר לאחר חרבן בהמ"ק ולמה חרבה על שהדליקה נירות לאחר חורבן בהמ"ק. ולמה הדליקה נירות שהיו בוליוטי ירושלם יושבים באמצע המדינה. וכדו דהוון חמין בר נש סליק לירושלם הוון אמרין ליה בגין דשמעינן עלך דאת בעי מתעבדה ארכינטס ובולבוטס והוא אמר לון לית בדעתי. בדיל דשמעינן עלך דאת בעי מזבנה אוסייא דילך והוא אמר לון לית בדעתי והוה חבריה א"ל מה את בעי מן דין כתוב ואנא חתם והוה כתוב וחבריה חתם. והוון משלחין אוניתא לבר בייתה ואמרין ליה אין אתא פלניא מעול לאוסייא דידיה לא תשבקיניה דהיא זבינה גבן. וכיון דהוה שמע מינהון כן הוה אמר הלוואי איתבר רגליה דההוא גברא ולא סלק לירושלם הדא היא דכתי' (איכה ד) צדו צעדינו מלכת ברחבותינו. צדו צעדינו אצדי אורחתיה דההוא בייתא. קרב קצינו קרב קיציה דההוא בייתא. מלאו ימינו מלא יומיי דההוא בייתא. אוף אינון לא נפקין טבאות (משלי יז) שמח לאיד לא ינקה. שני אחים הוון בכפר חריבה והוון רומים אזלין עליהון ומקטלין לון ואמרין כל סמא דמילתא ניתי כלילא על רישיהון. אמרין מבדקינן אוף חד זמן מנפקין פגע ביה חד סב אמר לון ברייכון סעודינכון אמר לא יסעיד ולא יסמוך (תהילים ס) הלא אתה אלהים זנחתנו. שני ארזים היו בהר המשחה תחת אחד מהן היו מוכרין ארבע חנויות טהורות והאחד היו מוציאין ממנו ארבעים סאה גוזלות בכל חדש וחדש ומהן היו מספיקין קינים לכל ישראל טור שמעון הוה מפיק תלת מאוון דגרבין דמרקיע לקייטא כל ערובות שובא. ולמה חרב יש אומר מפני הזנות וי"א שהיו משחקין בכדור. עשרת אלפים עיירות היו בהר המלך ולר' אלעזר בן חרסום אלף מכולם וכנגדן אלף ספינות בים וכלהם חרב. שלש עיירות היה קטמוס שלהן עולה לירושלם בעגלה. כבול ושיחין ומגדול צבעייא. ושלשתן חרבו כבול מפני המחלוקת שיחין מפני כשפים ומגדל צבעייא מפני הזנות. שלשה כפרים כל אחד ואחד היה מוציא כפליים כיוצאי מצרים כפר ביש וכפר שיחלייא וכפר דיכריא. ולמה הוא קרי לון כפר ביש דלא הוון מקבלין לעבורא ולמה הוא קרי לון כפר שיחלייא דהוון מרביין ביניהון כאילין תחלוסייא ולמה הוא קרי לון כפר דיכריא דהוון כל נשיהון ילדן דיכרין. אי לא הוות חדא מינהון נפקא מן תמן לא הוות ילדה נקבה. א"ר יוחנן שמונים זוגים אחים כהנים נישאו לשמונים זוגות אחיות כהנות בלילה אחד בהדא גופנא חוץ מאחים בלא אחיות מאחיות בלא אחים חוץ מלוים חוץ מישראל. אמר ר' יוחנן שמונים חנויות של אורגי פלגס היו במגדל צבעייא אמר רבי חייה בר בא שמונים חניות של מוכרי טהרות היו בכפר אימרא. רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא שמונים
דף כה, א פרק ד הלכה ה גמרא שדות של מתכת היו בשיחין אמר ר' יניי שידה לא היתה בימינו. רבי זעירה בשם רב חונא אומר היא היתה קטנה שבמשמרות והיא היתה מוציאה שמונים וחמשה אלף פירחי כהונה אמר רבי יוחנן שמונים אלף פירחי כהונה נהרגו על דמו של זכריה. רבי יודן שאל לרבי אחא איכן הרגו את זכריה בעזרת הנשים או בעזרת ישראל אמר לו לא בעזרת ישראל ולא בעזרת הנשים אלא בעזרת הכהנים. ולא נהגו בדמו לא כדם האיל ולא כדם הצבי תמן כתיב (ויקרא יז) ושפך את דמו וכסהו בעפר ברכם הכא (יחזקאל כד) כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו. כל כך למה להעלות חימה ולנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות. שבע עבירות עברו ישראל באותו היום הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו דם נקי וטימאו את העזרה ושבת ויום הכיפורים היה. וכיון שעלה נבוזראדן לכאן ראה את הדם תוסס אמר להן מה טיבו של זה אמרו לו דם פרים וכבשים ואילים שהיינו מקריבין על גבי המזבח מיד הביא פרים ואילים וכבשים ושחטן עליו ועדיין הדם תוסס וכיון שלא הודו לו תלו תליין בגרדון אמרו הואיל והקב"ה רוצה לתבוע דמו מידינו. אמרו לו דם כהן ונביא ודיין הוא שהיה מתנבא עלינו כל מה שאתה עושה לנו ועמדנו עליו והרגנוהו מיד הביא שמונים אלף פירחי כהונה ושחטן עליו ואדיין הדם תוסס. בההוא שעתא נזף ביה א"ל מה את בעי נובד כל אומתך עלך. מיד נתמלא הקב"ה רחמים ואמר מה אם זה שהוא בשר ודם ואכזרי נתמלא רחמים על בני אני שכתוב בי (דברים ד) כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך על אחת כמה וכמה מיד רמז לדם ונבלע במקומו. אמר רבי יוחנן שמונים אלף פירחי כהנה ברחו להם לתוך קלתותים של בית המקדש וכולהם נשרפו. ומכולם לא נשתייר אלא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול שנאמר (זכריה ג) הלא זה אוד מצל מאש. א"ר יוחנן שמונים אלף פירחי כהונה תוך חיילותיו של נבוכדנצר והלכו להן אצל ישמעאלים אמרון לון הבו לן נישתי דאנן צחיי הביאו לפניהן מיני מלוחים ונודות נפוחות אמרון לון אכלון ואתון שתיי וכיון דהוה חד מינהון שרי זיקא ויהיב ליה גו פומיה הוה רוחא נפק והוה חנק ליה. הדא הוא דכתיב (ישעיהו כא) משא בערב מטול רב בערבייה ביער בערב תלינו מי נתונים ביער הלבנון בערב תלינו אלא ארחות דדנים כן ארחהון דבני דודיא עבדין ישמעאל שצמא לא (שם) לקראת צמא התיו מים. (בראשית טז) ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים לא מן טיבותכון אתון לגביכון כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה שלא רצו לשמר את שמיטיהם כמה דאת אמר (שמות כג) והשביעית תשמטנה ונטשתה. ומפני קשת דרוכה שלא רצו לשמר שבתותיהם כמה דאת אמר (נחמיה יג) בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת. ומפני כובד מלחמה שלא רצו להלחם במלחמתה של תורה כמה דאת אמר (במדבר כא) על כן יאמר בספר מלחמת ה'. אר"י מגבת ועד אנטיפריס ששים רבוא עיירות היו הקטנה שבהן היא היתה בית שמש דכתיב בה (שמואל א ו) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' וגו' ואילו מרוח אחת היו אין את מבצע לה קניי לא נסייה אמר רבי חנינה קפצה לה ארץ ישראל. אמר רבי זעירה בוא וראה מה חציפה הוא ארץ ישראל שהיא עושה פירות מה היא עושה פירות תרין אמורין חד אמר מפני שמזבלין אותה וחורנה אמר מפני שהופכין את עפרה עובדא הוה בחד דהוה קאים זרע בהדא בקעת ארכל וכבש ידיה ונפק עפרא יקידא ואוקיד זרעא. תני רבי יוסי אומר חמישים ושתים שנה לא נראה עוף טס בארץ ישראל מה טעמא (ירמיהו ט) מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו. אמר רבי חנינא קודם לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל לבבל נטעו תמרים בבבל על ידי שיהו להוטים אחר מתיקה שהיא מרגלת הלשון לתורה. א"ר חנינא בריה דר' אבהו שבע מאות מיני דגים טהורים ושמונה מאות מיני חגבים טהורים ולעוף אין מספר כולהם גלו עם ישראל לבבל וכשחזרו כולהם חזרו עמהן חוץ מן הדג הנקרא
דף כה, ב פרק ד הלכה ה גמרא שיבוטא. ודגים היאך גלו ר' חונה בר יוסף אמר דרך התהום גלו ודרך התהום חזרו. א"ר יוחנן אשרי מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד שהיא היתה שותפת בחרבן הבית ראשון ובחרבן הבית השני בחרבן ראשון העמידה שמונים אלף קשים ובחרבן השני העמידה שמונת אלפים קשטים: ונחרשה העיר. חרש רופוס שחיק עצמות את ההיכל:
דף כה, ב פרק ד הלכה ו משנה משנכנס אב ממעטין בשמחה שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין רשב"ג אומר ישנה רבי יהודה מחייב בכפיית המיטה ולא הודו לו חכמים:
דף כה, ב פרק ד הלכה ו גמרא אמר ריב"ל הדא דאת אמר בבניין של שמחה אבל אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו אמר שמואל בכותלא דגניי. בי רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יוסי רבי אחא בשם רבי יעקב בר אידי אסור לארס אשה בע"ש הדא דאת אמר שלא לעשות סעודת אירוסין הא לארס יארס. שמואל אמר אפי' בט"ב יארס שלא יקדמנו אחר. מחלפה שיטתיה דשמואל תמן הוא אמר (תהילים סח) מושיב יחידים ביתה (תהילים סב) במאזנים לעלו' המה מהבל יחד והכא הוא אמר הכין אלא שלא יקדמנו אחר בתפלה. אפילו כן לא קיימה. א"ר יונה הדא דאת אמר מרוח ומלבוש ברם מרוח ומתקנה. כן אנן אמרינן הדין קצרה אסור ליה מיעבד עיבדתיה. מתני' פליגא על ר' יונה שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת רבי יונה בשם רב המנונא לתספורת הושבה. רבי בא בר כהן אמר קומי ר' יוסה רבי אחא בשם ר' אבהו ט' באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות לאחריו מהו רבי יוחנן אמר לאחריו אסור רשב"ל אמר לאחריו מותר דרשה רבי חייה בא בר לציפוראיי ולא קבלון עליהון. א"ר אימי לר' יסי ואין בן אחוי של ר' חייה הגדול חלוק עליו. א"ל בפירוש פליגין רבי יוחנן אמר לאחריו אסור רשב"ל אמר לאחריו מותר מה עבד לה רשב"ל פתר לה ט' באב שחל להיות בשבת ולית שמע מינה כלום. רבי יצחק בן אלעזר מן דהוה תשעה באב נפק הוה מכריז ופתחון ספרייא ומאן דבעי יספר כתיב (הושע ב) והשבתי כל משושה חנה חדשה ושבתה וכל מועדה דרומאי נהגין חנה צפוראיי נהגין חדשה טיבריאי נהגי שבתה חזרין רבנן דטיבריא למינהוג כרבנן דציפורין. ר' ירמיה בשם רבי חייה בר בא בדין היה שיהו מתענין בעשירי שבו נשרף בית אלהינו ולמה בתשיעי שבו התחילו הפורענות ותני כן בשביעי נכנסו לתוכו בשמיני היו מקרקרין בו בתשיעי הציתו בו את האור ובעשירי נשרף. רבי יהושע בן לוי ציים תשיעי ועשירי רבי אבון ציים תשיעי ועשירי רבי לוי ציים תשיעי ולילי עשירי. ר' בא בר זבדא בשם רבי חנינה ביקש רבי
דף כו, א פרק ד הלכה ו גמרא לעקור ט' באב ולא הניחו לו אמר לו רבי לעזר עמך הייתי ולא איתאמרת הכי אלא ביקש רבי לעקור ט' באב שחל להיות בשבת ולא הניחו לו אמר הואיל ונדחה ידחה אמרו לו ידחה למחר. וגזי ליה ההיא דתנינן תמן רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהן הוא אומר (בראשית א) ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורובו וגו'. רבי לעזר בשם רבי חנינה הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה א"ל רבי בא בר זבדא עמך הייתי ולא איתאמרת אלא אם היתה תובעת להינשא הדין עמה וקרא עליהון (קוהלת ד) טובים השנים מן האחד. מהו ישנה יחלף אין הוה יליף אכיל ליטרא דקופד ייכול פלגא אין הוה יליף שתי קסט דחמר ישתה פלגא אמר רבי יוחנן ובלבד עיקר סעודת תשעה באב אמר רב הושעיה ובלבד משש שעות ולמעלן. אמר רבי יוסי תרתיהון לקולא אכל סעודת תשעה באב משש שעות ולמטן אפילו עולה ע שלחנו כסעודת שלמה מותר אכל סעודתו משש שעות ולמעלן אפילו עולה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר. תני ט' באב שחל להיות ערב שבת וכן ערב ט' באב שחל להיות בשבת אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתומותר. רב מן דהוה אכל כל צורכיה הוה צבע פיסתיה בקיטמא ואמר זו היא עיקר סעודת ט' באב לקיים מה שנאמר (איכה ג) ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר. יאות אמר רבי יהודה מה טעמון דרבנן. עשו כמי שמתו מוטל לפניו אינו לא כופה את מיטתו ולא ישן על גבי מיטה כפויה:
דף כו, א פרק ד הלכה ז משנה אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי לבן שאולים שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלם יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרו' בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה וכן הוא אומר (שיר השירים ג) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו' ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בניין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו:
דף כו, א פרק ד הלכה ז גמרא ניחא ביום הכיפורי' שהוא כפרה על ישראל בט"ו באב למה. ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא שבו זמן קיצה יפה לעצים שכל עצים שהן נקצצין בו אינן עושין מאכולות כהיא דתנינן תמן כל עץ שנמצא בו תולעת פסול מעל גבי המזבח. רב חייה בר אשי בשם רב שבו התיר הושע בן אלה פריסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים. כהנא שאל לרב כל הדא טיבותא רבתא עבד וכתיב ביה (מלכים ב טז) עליו עלה שלמנאסר מלך אשור אמר ליה על ידי ששמט את הקולר מצוארו ותלוי בצואר הרבים לא אמר כל עמא יסקון אלא מאן דבעי מיסוק יסוק. רב שמואל בר רבי יצחק ואמרין לה בשם ר' שמואל בר נחמן
דף כו, ב פרק ד הלכה ז גמרא שבו הותרו שבטים לבוא זה בזה דכתיב (במדבר לו) ולא תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה אחר כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בנ"י וכתיב (שם) וכל בת ירשת נחלה ממטות בנ"י וגו'. וכי איפשר לבת לירש שני מטות תיפתר שהיה אביה משבט אחר ואמה משבט אחר. ורבנן אמרי שבו הותר שבטו של בנימין לבוא בקהל דכתיב (שופטים כח) ארור נתן אשה לבנימן מקרא קראו וקירבוהו מקרא קראו וריחקוהו. מקרא קראו וקירבוהו (בראשית מח) אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי מקרא קראו וריחקוהו (בראשית לה) גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו ואדיין לא נולד בנימן. ר' אבון אומר שבו בטל החפר. וא"ר לוי בכל ערב ט"ב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפר צאו לחפר והיו יוצאין וחופרין להן קברות וישינים ובשחר היו עומדין ומצאין עצמן חסירים ט"ו אלף ופרוטרוט ובשנ' האחרונ' עשו כן ועמדו ומצאו עצמן שלימים. אמרו דילמא דעטינן בחושבנה וכן בי' ובי"א ובי"ב ובי"ג ובי"ד ובט"ו כיון דאשלם זיהרא אמרו דומה שביטל הקב"ה אותה הגזירה קשה מעלינו ועמדו ועשו יו"ט: כל הכלים טעונין טבילה ובנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים. ר' ינאי בי ר' ישמעאל אמר ואפי' נתונים בתיבה נתונים בתיה ואת אמר הכן. מתוך שאת עושה כן הוא משאילן: ומה היו אומרת שא נא עיניך בנוי תן עיניך במשפחה וכו'. היתה בתו של מלך שואלת מבתו של כ"ג בתו של כ"ג שואל' מבתו של מלך הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בגוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה. וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן:
