| |
תלמוד ירושלמי  סדר מועד פסחים
מסכת פסחים פרק ז
דף נה, ב פרק ז הלכה יא גמרא מתיב ר' יוחנן לר' שמעון בן לקיש והא תנינן עצמות והגידים והנותר ישרפו בששה עשר ויקוץ. מפני מוח. ויחלוץ בשר מן העצים ויקוץ. שלא לפקע תחת הבשר:
דף נה, ב פרק ז הלכה יב משנה אבר שיצא מקצתו חותך עד שמגיע לעצם וקולף עד שמגיע לפרק וחותך ובמוקדשין קוצץ בקופיץ שאין בהן שבירת העצם מן האגף ולפנים כלפנים ומן האגף לחוץ כלחוץ החלונות ועובי החומה כלפנים:
דף נה, ב פרק ז הלכה יב גמרא ר' סימון ר' יהושע בן לוי בשם בר פדייה הפיגול והנותר מצטרפין לטמא את הידים עד כדי עונשן בכזית מהו שיפסלו בתרומה ק"ו אם מטמאין את הידים לפסול בתרומה הן עצמן לא כ"ש. ההן יוצא מה את עבד ליה מטמא את הידים או אינו מטמא את הידים אין תימר ההן יוצא מטמא את הידים פיגול ונותן אינן פוסלין בתרומה אין תימר פיגול ונותר אינן פוסלין בתרומה ההן יוצא לא גזרו עליו כלום דלא כן יטמא צד החיצון וצד הפנימי. א"ר אבין מאן אית ליה דבר טמא מחמת עצמו לא רבי מאיר. לא כן אמר רבי יוחנן כל הדברים טהורין ברובן כיון שחיתך רובן לאו כפרוש הוא. יהא כמגיעי בו ויהא פסול. א"ר חנניה
|
