| |
תלמוד ירושלמי  סדר מועד שבת
מסכת שבת פרק יד
דף עד, ב פרק יד הלכה א גמרא בשעה שמקלחין פטור. הצד צבי חיגר סומא חולה קטן פטור. ישן חייב דו קמיץ חדא ופצח חדא אמר ר' ינאי מותר להרוג את הצרעה בשבת. ותני כן חמשה נהרגין בשבת זבוב מצרי וצרעה שבנינוה. ועקרב שבהדיות ונחש שבארץ ישראל. וכלב שוטה שבכל מקום. מעשה שנפל נחש בשבת ועמד נפתי אחד והרגו. אמר רבי פגע בו כיוצא בו. ולא מן הדברים הנהרגין בשבת אינון. פתר לה בבאין להזיק. תני רבי יעקב אומר הרואה נחש ועקרב בתוך ארבע אמות ראוי היה שימות בהם אלא שרחמים של מקום מרובין. אמר רבן שמעון בד"א בזמן שלא הרגן. אבל אם הרגן לא נראו לו אלא שיהרגם. וחכ"א בין כך ובין כך לא נראו לו אלא בזכות. כתיב (תהילים מט) שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד ר' אחא אמר ר' אבהו ורבנן ח"א למה הוא מושל כל באי העולם בחולדה. אלא לפי שכל מה שיש ביבשה יש בים הרבה מינים בים מה שאין ביבשה ואין חולדה בים. וחורנה אמר למה הוא מושל כל באי העולם בחולדה אלא מה החולדה הזאת גוררת ומנחת ואינה יודעת למי היא מנחת כך הן כל באי העולם גוררין ומניחין גוררין ומניחין ואינן יודעין למי הן מניחין. (תהילים מט) יצבר ולא ידע מי אוספם: חיה ועוף שברשותו הצדן פטור והחובל בהן חייב. לא אמרו אלא שברשות אדם. הא אם אינן ברשות אדם חייב. א"ר יוסה הדא אמרה שור שמרד הצדו בשבת חייב. רבנן דקיסרין בשם רב אבדן עור עוף מותר לכתוב עליו מזוזה:
דף עד, ב פרק יד הלכה ב משנה אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא מי מלח וטובל בהן פיתו ונותן הוא לתוך התבשיל א"ר יוסי והלא היא הילמי בין מרובה בין מועטת ואלו הן מי מלח המותרין נותן שמן בתחלה לתוך המים או לתוך המלח:
דף עד, ב פרק יד הלכה ב גמרא מה בין הילמי ומה בין מי מלח. הילמי צריכה אומן. מי מלח אין צריכה אומן. רב הונא אמר כל שנותנין לתוכה מלח והיא נשרית זו היא מי מלח. ושאינה נשרית זו היא הילמי. א"ר אבהו כל שנותנים לתוכה ביצה והיא שוקעת זו היא מי מלח. ושאינה שוקעת זו היא הילמי. עושין יינומלין בשבת. ק' יסא בשם ר"י יין דבש ופלפלין. רק יסא בשם ר"י מותר לערב ואסור לשחוק. ר' יוסי בשם ר"י את שהוא משום תערובות מותר. משום שחיקה אסור. והכא לא משום תערובת אנן קיימין. ר' יהודה בן טיטס ר' יהודה בן פזי שמעון בר בא בשם ר' יוחנן שנייא היא הכא שהיא
|
