תלמוד ירושלמי -> סדר זרעים -> ברכות

פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט
לדף הבאלדף הקודם     :עבור ל

מסכת ברכות פרק ב

דף כ, א פרק ב הלכה ח גמרא  הא בני חורים אחרים מקבלין תנחומין עליהן.  כיני מתנייתה אין מקבלין תנחומין על העבדים.  תני מעשה שמתה שפחתו של ר' אליעזר ונכנסו תלמידיו לנחמו ולא קיבל.  נכנס מפניהם לחצר ונכנסו אחריו לבית ונכנסו אחריו.  אמר להן כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין ואי אתם נכוין אפילו ברותחין.  והלא אמרו אין מקבלין תנחומין על העבדים מפני שהעבדים כבהמה.  אם על בני חורין אחרים אין מקבלין תנחומין כל שכן על העבדים.  מי שמת עבדו או בהמתו אומר לו המקום ימלא חסרונך.  כד דמך ר' חייא בר אבא בר אחתיה דבר קפרא קביל ר"ל עילוי דהוה רביה.  גימר תלמידיה דבר נשא חביב עליה כבריה.  עאל ואיפטר עילוי (שיר השירים ו) דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים לא צורכה אלא דודי ירד לגנו לרעות בגנים.  דודי זה הקב"ה.  ירד לגנו זה העולם.  לערוגת הבושם אילו ישראל.  לרעות בגנים אילו אומות העולם.  וללקוט שושנים אילו הצדיקים שמסלקן מביניהן.  משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן והיה חביב עליו יותר מדאי.  מה עשה המלך נטע לו פרדס.  בשעה שהיה הבן עושה רצונו של אביו היה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זו נטיעה יפה בעולם ונוטה בתוך פרדיסו.  ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצץ כל נטיעותיו.  כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב"ה מחזר בכל העולם כולו ורואה אי זה צדיק באומות העולם ומביאו ומדבקו לישראל.  כגון יתרו ורחב.  ובשעה שהן מכעיסין אותו היה מסלק הצדיקים שביניהן.  דלמא ר' חייא בר אבא וחבורתיה ואית דמרין ר' יוסי בי ר' חלפתא וחבורתיה ואית דמרין ר' עקיבה וחבורתיה הוו יתבין לעיי באוריתא תחות הדא תאינה והוה מרא דתאינתא קריץ ולקיט לה בכל יום.  אמרין שמא הוא חושדינו נחלוף את מקומינו.  למחר אתיא מרה דתאינתא גבון אמר לון מריי אף חדא מצוה דהויתן נהיגין ועבדין עמי מנעתונה מיני.  אמרון ליה אמרין דלמא דאחשד לן בצפרא אתי מודעא יתהון זרחה עליו החמה והתליעו תאינותיה.  באותה שעה אמרו בעל התאנה יודע אימתי עונתה של תאינה ללקוט והיה לוקטה כך הקב"ה יודע אימתי עונתן של צדיקים לסלק מן העולם והוא מסלקן.  כד דמך ר' בון בר ר' חייא על ר' זעירא ואפטר עילוי (קוהלת ה) מתוקה שנת העובד.  ישן אין כתיב כאן אלא אם מעט אם הרבה יאכל.  למה היה רבי בון בר' חייא דומה למלך ששכר פועלים הרבה והיה שם פועל אחד והיה משתכר במלאכתו יותר מדאי מה עשה המלך נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות.  לעיתותי ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן ונתן לו שכרו עמהן משלם.  והיו הפועלים מתרעמין ואומרים אנו יגענו כל היום וזה לא יגע אלא שתי שעות ונתן לו שכרו עמנו משלם.  אמר להן המלך יגע זה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו.  כך יגע רבי בון בתורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד וותיק יכול ללמוד למאה שנה.  כד דמך ר' סימון בר זביד עאל ר' ליא ואפטר עילוי ארבעה דברים תשמישו של עולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין (איוב כח) כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה.  אילו אם אבדו יש להן חליפין אבל ת"ח שמת מי מביא לנו חליפתו מי מביא לנו תמורתו.  (איוב כח) והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה ונעלמה מעיני כל חי.  א"ר לוי מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה יצא לבם דכתיב (בראשית מב) ויצא לבם.  אנו שאבדנו את ר' סימון בר זביד

לדף הבאלדף הקודם     :עבור ל


   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך