משנה -> סדר זרעים -> תרומות

 

מסכת תרומות פרק א

א,א  חמישה, לא יתרומו; ואם תרמו, אין תרומתן תרומה:  החירש, והשוטה, והקטן, והתורם את שאינו שלו, והנוכרי שתרם את של ישראל, ואפילו ברשותו--אין תרומתו תרומה.

א,ב  חירש המדבר ואינו שומע, לא יתרום; ואם תרם, תרומתו תרומה.  חירש שדיברו בו חכמים בכל מקום--שאינו שומע, ולא מדבר.

א,ג  קטן שלא הביא שתי שערות--רבי יהודה אומר, תרומתו תרומה.  רבי יוסי אומר, אם עד שלא בא לעונת נדרים, אין תרומתו תרומה; ואם משבא לעונת נדרים, תרומתו תרומה.

א,ד  אין תורמין זיתים על שמן, ולא ענבים על יין.  ואם תרם--בית שמאי אומרים, תרומת עצמן בהן; בית הלל אומרים, אין תרומתן תרומה.

א,ה  אין תורמין מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפיאה, ומן ההפקר, ולא ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ולא ממעשר שני והקדש שלא נפדו, לא מן החייב על הפטור, ולא מן הפטור על החייב, לא מן התלוש על המחובר, ולא מן המחובר על התלוש, לא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש, לא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ, ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ; ואם תרמו, אין תרומתן תרומה.

א,ו  חמישה לא יתרומו; ואם תרמו, תרומתן תרומה:  האילם, והשיכור, והערום, והסומא, ובעל קרי--לא יתרומו; ואם תרמו, תרומתן תרומה.

א,ז  אין תורמין לא במידה, ולא במשקל, ולא במניין; אבל תורם הוא את המדוד, ואת השקול, ואת המנוי.  אין תורמין בסל ובקופה שהן של מידה, אבל תורם הוא בהן חציין או שלישן.  לא יתרום בסאה חצייה, שחצייה מידה.

א,ח  אין תורמין שמן על זיתים הנכתשים, ולא יין על ענבים הנדרכות; ואם תרם--תרומה, ויחזור ויתרום.  הראשונה מדמעת בפני עצמה, וחייבין עליה חומש; אבל לא השנייה.

א,ט  ותורמין שמן על זיתים הנכבשין, ויין על ענבים לעשותם צימוקים.  מי שתרם שמן על זיתים לאכילה, זיתים על זיתים לאכילה, יין על ענבים לאכילה, ענבים על ענבים לאכילה, ונמלך לדורכן--אינו צריך לתרום.

א,י  אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו, ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו; ואם תרמו, תרומתן תרומה.
 

מסכת תרומות פרק ב

ב,א  אין תורמין מן הטהור על הטמא; ואם תרם, תרומתו תרומה.  באמת, העיגול של דבילה שנטמא מקצתו--תורמין מן הטהור שיש בו, על הטמא שיש בו; וכן אגודה של ירק, וכן ערימה.  היו שני עיגולין, שתי אגודות, שתי ערימות, אחת טהורה ואחת טמאה--לא יתרום מזה על זה; רבי אליעזר אומר, תורמין מן הטהור על הטמא.

ב,ב  אין תורמין מן הטמא על הטהור.  ואם תרם--שוגג, תרומתו תרומה; ומזיד, לא עשה כלום.  וכן בן לוי שהיה לו מעשר טבל, והיה מפריש עליו והולך--שוגג, מה שעשה עשוי; מזיד, לא עשה כלום.  רבי יהודה אומר, אם היה יודע בו מתחילה--אף על פי שהוא שוגג, לא עשה כלום.

ב,ג  המטביל כלים בשבת--שוגג, ישתמש בהן; מזיד, לא ישתמש בהן.  המעשר והמבשל בשבת--שוגג, יאכל; ומזיד, לא יאכל.  הנוטע בשבת--שוגג, יקיים; ומזיד, יעקור.  ובשביעית--בין שוגג ובין מזיד, יעקור.

ב,ד  אין תורמין ממין על שאינו מינו; ואם תרם, אין תרומתו תרומה.  כל מין חיטים אחד, כל מין תאנים וגרוגרות ודבילה אחד, ותורם מזה על זה.  כל מקום שיש כוהן, תורם מן היפה; וכל מקום שאין כוהן, תורם מן המתקיים.  רבי יהודה אומר, לעולם הוא תורם מן היפה.

ב,ה  תורמין בצל קטן שלם, אבל לא חצי בצל גדול; רבי יהודה אומר, לא כי, אלא חצי בצל גדול.  וכך היה רבי יהודה אומר, תורמין בצלים בני המדינה על הכופרין; אבל לא כופרין על בני המדינה, מפני שהוא מאכל פוליטיקין.

ב,ו  תורמין זיתי שמן על זיתי כבש, אבל לא זיתי כבש על זיתי שמן; ויין שאינו מבושל על המבושל, אבל לא מבושל על שאינו מבושל.  זה הכלל:  כל שהוא כלאיים בחברו--לא יתרום מזה על זה, אפילו מן היפה על הרע.  וכל שאינו כלאיים בחברו--תורם מן היפה על הרע, אבל לא מן הרע על היפה; ואם תרם מן הרע על היפה, תרומתו תרומה--חוץ מן הזונין על החיטים, שאינן אוכל.  הקישות והמלפפון, מין אחד; רבי יהודה אומר, שני מינין.
 

מסכת תרומות פרק ג

ג,א  התורם קישות ונמצאת מרה, אבטיח ונמצא סרוח--תרומה, ויחזור ויתרום.  התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ--אם ידוע שהייתה של חומץ עד שלא תרמה, אינה תרומה; ואם משתרמה החמיצה, הרי זו תרומה.  ואם ספק--תרומה, ויחזור ויתרום:  הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה, ואין חייבין עליה חומש; וכן השנייה.

ג,ב  נפלה אחת מהן לתוך החולין, אינה מדמעתן; נפלה שנייה למקום אחר, אינה מדמעתן.  נפלו שתיהן למקום אחד, מדמעות כקטנה שבשתיהן.

ג,ג  השותפין שתרמו זה אחר זה--רבי עקיבה אומר, תרומת שניהם תרומה; וחכמים אומרים, תרומת הראשון תרומה, ואין תרומת השני תרומה.  רבי יוסי אומר, אם תרם הראשון כשיעור, אין תרומת השני תרומה; ואם לא תרם הראשון כשיעור, תרומת השני תרומה.

ג,ד  במה דברים אמורים, בשלא דיבר, אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום--תרומתו תרומה.  ביטל--אם עד שלא תרם ביטל, אין תרומתו תרומה; ואם משתרם ביטל, תרומתו תרומה.  הפועלים, אין להם רשות לתרום--חוץ מן הדרוכות, שהן מטמאין את הגת מיד.

ג,ה  האומר תרומת הכרי הזה לתוכו, ומעשרותיו לתוכו, ותרומת מעשר זה לתוכו--רבי שמעון אומר, קרא שם; וחכמים אומרים, עד שיאמר בצפונו או בדרומו.  רבי אלעזר חסמא אומר, אף האומר תרומת הכרי ממנו עליו, קרא שם.  רבי אליעזר בן יעקוב אומר, אף האומר עישור מעשר זה עשוי תרומת מעשר עליו, קרא שם.

ג,ו  המקדים תרומה לביכורים, ומעשר ראשון לתרומה, ומעשר שני לראשון--אף על פי שהוא עובר בלא תעשה, מה שעשה עשוי:  שנאמר "מלאתך ודמעך, לא תאחר" (שמות כב,כח).

ג,ז  ומניין שיקדמו הביכורים לתרומה:  זה קרוי תרומה וראשית, וזה קרוי תרומה וראשית, אלא יקדמו הביכורים, שהן ביכורים לכול.  ותרומה למעשר ראשון, שהיא ראשית.  ומעשר ראשון לשני, שיש בו ראשית.

ג,ח  המתכוון לומר תרומה ואמר מעשר, מעשר ואמר תרומה, עולה ואמר שלמים, שלמים ואמר עולה, שאיני נכנס לבית הזה ואמר לזה, שאיני נהנה לזה ואמר לזה--לא אמר כלום, עד שיהא פיו וליבו שווין.

ג,ט  הנוכרי והכותי--תרומתן תרומה, ומעשרותן מעשרות, והקדשן הקדש.  רבי יהודה אומר, אין לנוכרי כרם רבעי; וחכמים אומרים, יש לו.  תרומת הנוכרי--מדמעת, וחייבין עליה חומש; רבי שמעון פוטר.
 

מסכת תרומות פרק ד

ד,א  המפריש מקצת תרומה ומעשרות--מוציא ממנו תרומה עליו, אבל לא ממקום אחר; רבי מאיר אומר, אף מוציא הוא ממקום אחר תרומה ומעשרות.

ד,ב  מי שהיו פירותיו במגורה, ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני--מפריש עד שמונת סאין ואוכלן, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים, אינו מפריש אלא לפי חשבון.

ד,ג  שיעור תרומה--עין יפה, מארבעים; בית שמאי אומרים, משלושים.  הבינונית, מחמישים; והרעה, משישים.  תרם ועלת בידו אחת משישים--תרומה, ואינו צריך לתרום; חזר והוסיף, חייב במעשרות.  עלת בידו משישים ואחת--תרומה, ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד, במידה במשקל במניין; רבי יהודה אומר, אף שלא מן המוקף.

ד,ד  האומר לשלוחו צא ותרום, תורם כדעתו של בעל הבית.  אם אינו יודע דעתו של בעל הבית--תורם בבינונית, אחד מחמישים.  פיחת עשרה או הוסיף עשרה, תרומתו תרומה; אם נתכוון להוסיף אפילו אחת, אין תרומתו תרומה.

ד,ה  המרבה בתרומה--רבי אליעזר אומר, אחד מעשרה, כתרומת מעשר; יתר מכן, יעשנה תרומת מעשר למקום אחר.  רבי ישמעאל אומר, מחצה חולין ומחצה תרומה.  רבי טרפון ורבי עקיבה אומרין, עד שישייר שם חולין.

ד,ו  בשלושה פרקים משערים את הכלכלה--בבכורות, ובסייפות, ובאמצע הקיץ.  המונה, משובח; והמודד, משובח ממנו; והשוקל, משובח משלושתן.

ד,ז  רבי אליעזר אומר, תרומה, עולה במאה ואחת.  רבי יהושוע אומר, במאה ועוד; ועוד זה, אין לו שיעור.  רבי יוסי בן משולם אומר, ועוד קב למאה סאה, שתות למדמע.

ד,ח  רבי יהושוע אומר, תאנים--שחורות מעלות את הלבנות, והלבנות מעלות את השחורות.  עיגולי דבילה--הגדולים מעלים את הקטנים, והקטנים מעלים את הגדולים; והעיגולים מעלים את המלבנים, והמלבנים מעלים את העיגולים.  רבי אליעזר אוסר.  רבי עקיבה אומר, בידוע מה נפלה, אין מעלות זו את זו; ובשאין ידוע מה נפלה, מעלות זו את זו.

ד,ט  כיצד:  חמישים תאנים שחורות וחמישים לבנות--נפלה שחורה, שחורות אסורות ולבנות מותרות; נפלה לבנה, לבנות אסורות ושחורות מותרות; בשאין ידוע מה נפלה, מעלות זו את זו.  ובזו--רבי אליעזר מחמיר, ורבי יהושוע מקל.

ד,י  ובזו--רבי אליעזר מקל, ורבי יהושוע מחמיר.  בדורס ליטרה קציעות על פי הכד, ואין ידוע איזו היא--רבי אליעזר אומר, רואין אותן כאילו הן פרודות, התחתונות מעלות את העליונות; רבי יהושוע אומר, לא תעלה, עד שיהא שם מאה כד.

ד,יא  סאה תרומה שנפלה על פי מגורה וקפאה--רבי אליעזר אומר, אם יש בקפוי, תעלה באחד ומאה; רבי יהושוע אומר, לא תעלה.  סאה תרומה שנפלה על פי מגורה, יקפנה.  אם כן, למה אמרו תרומה עולה במאה ואחד--בשאינו יודע אם בלולות הן, או לאיין נפלו.

ד,יב  שתי קופות ושתי מגורות שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן, ואין ידוע לאיזו מהן נפלה--מעלות זו את זו; רבי שמעון אומר, אפילו הן בשתי עיירות, מעלות זו את זו.

ד,יג  אמר רבי יוסי, מעשה בא לפני רבי עקיבה בחמישים אגודות של ירק, שנפלה אחת מהן לתוכן, וחצייה תרומה; ואמרתי לפניו, תעלה:  לא שהתרומה עולה בחמישים ואחד, אלא שהיו שם מאה ושני חציים.
 

מסכת תרומות פרק ה

ה,א  סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין, או למעשר ראשון, או למעשר שני, או להקדש--בין טמאים בין טהורים, ירקבו.  אם טהורה הייתה אותה סאה--יימכרו לכוהנים בדמי תרומה, חוץ מדמי אותה סאה.  ואם למעשר ראשון נפלה, יקרא שם לתרומת מעשר.  אם למעשר שני או להקדש נפלה, הרי אלו ייפדו.  אם טמאים היו אותן החולין--יעלו וייאכלו ניקודים או קליות, או יילושו במי פירות, או יתחלקו לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה.

ה,ב  סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורים--רבי אליעזר אומר, תירום ותישרף, שאני אומר, סאה שנפלה היא סאה שעלתה; וחכמים אומרים, תעלה ותיאכל ניקודים או קליות, או תילוש במי פירות, או תתחלק לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה.

ה,ג  סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאים--תעלה ותיאכל ניקודים או קליות, או תילוש במי פירות, או תתחלק לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה.

ה,ד  סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה--בית שמאי אוסרין, ובית הלל מתירין.  אמרו בית הלל לבית שמאי, הואיל והטהורה אסורה לזרים וטמאה אסורה לכוהנים, מה הטהורה עולה, אף הטמאה תעלה.  אמרו להן בית שמאי, לא, אם העלו החולין הקלין המותרין לזרים, את הטהורה, תעלה תרומה החמורה האסורה לזרים, את הטמאה.  לאחר שהודו, רבי אליעזר אומר, תירום ותישרף; וחכמים אומרים, אבדה במיעוטה.

ה,ה  סאה תרומה שנפלה למאה, הגביהה ונפלה למקום אחר--רבי אליעזר אומר, מדמעת כתרומה ודאי; וחכמים אומרים, אינה מדמעת אלא לפי חשבון.

ה,ו  סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו, ונפל מן המדומע למקום אחר--רבי אליעזר אומר, מדמעת כתרומה ודאי; וחכמים אומרים, אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון, ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון, ואין המים השאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון.

ה,ז  סאה תרומה שנפלה למאה, הגביהה ונפלה אחרת, הגביהה ונפלה אחרת--הרי זו מותרת, עד שתרבה תרומה על החולין.

ה,ח  סאה תרומה שנפלה למאה, ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת--הרי זו אסורה; רבי שמעון, מתיר.

ה,ט  סאה תרומה שנפלה למאה, טחנן ופחתו--כשם שפחתו החולין, כך פחתה התרומה, ומותר.  סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, טחנן והותירו--כשם שהותירו החולין, כך הותירה התרומה, ואסור; ואם ידוע שחיטים של חולין יפות מחיטים של תרומה, מותר.  סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כך נפלו שם חולין--אם שוגג, מותר; ואם מזיד, אסור.
 

מסכת תרומות פרק ו

ו,א  האוכל תרומה שוגג, משלם קרן וחומש.  אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך, אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה--משלם חומשה, וחומש חומשה.  ואינו משלם תרומה, אלא חולין מתוקנין; והן נעשין תרומה, והתשלומין תרומה.  ואם רצה הכוהן למחול, אינו מוחל.

ו,ב  בת ישראל שאכלה תרומה, ואחר כך נישאת לכוהן--אם תרומה שלא זכה בה כוהן אכלה, משלמת קרן וחומש לעצמה.  ואם תרומה שזכה בה כוהן אכלה--משלמת קרן לבעלים, וחומש לעצמה:  מפני שאמרו, האוכל תרומה שוגג--משלם קרן לבעלים, וחומש למי שירצה.

ו,ג  המאכיל את פועליו ואת אורחיו תרומה--הוא משלם את הקרן, והן משלמין את החומש, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים, הן משלמין קרן וחומש, והוא משלם להם דמי סעודתן.

ו,ד  הגונב תרומה, ולא אכלה--משלם תשלומי כפל מדמי תרומה; אכלה--משלם שני קרנין וחומש, קרן וחומש מן החולין, וקרן מדמי תרומה.  גנב תרומת הקדש ואכלה--משלם שני חומשין וקרן, שאין בהקדש תשלומי כפל.

ו,ה  אין משלמין לא מן הלקט, ולא מן השכחה, ולא מן הפיאה, ולא מן ההפקר, ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו.  ולא ממעשר שני והקדש שנפדו, שאין הקודש פודה את הקודש, דברי רבי מאיר; וחכמים, מתירין באלו.

ו,ו  רבי אליעזר אומר, משלמין ממין על שאינו מינו, ובלבד שישלם מן היפה על הרע.  רבי עקיבה אומר, אין משלמין אלא ממין על מינו; לפיכך, אם אכל קישואין של ערב שביעית--ימתין לקישואין של מוצאי שביעית, וישלם מהן.  ממקום שרבי אליעזר מקל, משם רבי עקיבה מחמיר, שנאמר "ונתן לכוהן את הקודש" (ויקרא כב,יד), כל שהוא ראוי לעשות קודש, דברי רבי אליעזר.  רבי עקיבה אומר, "ונתן לכוהן את הקודש", הקודש שאכל.
 

מסכת תרומות פרק ז

ז,א  האוכל תרומה מזיד--משלם את הקרן, ואינו משלם את החומש.  והתשלומין חולין; ואם רצה הכוהן למחול, מוחל.

ז,ב  בת כוהן שנישאת לישראל, ואחר כך אכלה תרומה--משלמת את הקרן, ואינה משלמת את החומש; ומיתתה בשריפה.  נישאת לאחד מן הפסולין--משלמת קרן וחומש, ומיתתה בחנק.  דברי רבי מאיר.  וחכמים אומרים, זו וזו משלמות את הקרן, ואינן משלמות את החומש, ומיתתן בשריפה.

ז,ג  המאכיל את בניו קטנים, ואת עבדיו בין גדולים בין קטנים, והאוכל תרומת חוצה לארץ, והאוכל פחות מכזית תרומה--משלם את הקרן, ואינו משלם את החומש.  והתשלומין חולין; ואם רצה הכוהן למחול, מוחל.

ז,ד  זה הכלל:  כל המשלם קרן וחומש, התשלומין תרומה; ואם רצה הכוהן למחול, אינו מוחל.  וכל המשלם את הקרן, ואינו משלם את החומש--התשלומין חולין; ואם רצה הכוהן למחול, מוחל.

ז,ה  שתי קופות, אחת של תרומה ואחת של חולין, שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן, ואין ידוע לאיזו מהן נפלה--הריני אומר, לתוך של תרומה נפלה.  אין ידוע איזו היא של תרומה, ואיזו היא של חולין--אכל את אחת מהן, פטור; והשנייה--נוהג בה כתרומה, וחייבת בחלה, דברי רבי מאיר; רבי יוסי פוטר.  אכל אחר את השנייה, פטור; אכל אחד את שתיהן, משלם כקטנה שבשתיהן.

ז,ו  נפלה אחת מהן לתוך החולין, אינה מדמעתן; והשנייה--נוהג בה כתרומה, וחייבת בחלה, דברי רבי מאיר; רבי יוסי פוטר.  נפלה שנייה למקום אחר, אינה מדמעתן; נפלו שתיהן למקום אחד, מדמעות כקטנה שבשתיהן.

ז,ז  זרע את אחת מהן, פטור; והשנייה--נוהג בה כתרומה, וחייבת בחלה, דברי רבי מאיר; רבי יוסי פוטר.  זרע אחר את השנייה, פטור.  זרע אחד את שתיהן--בדבר שזרעו כולה, מותר; ובדבר שאין זרעו כולה, אסור.
 

מסכת תרומות פרק ח

ח,א  האישה שהייתה אוכלת בתרומה, באו ואמרו לה, מת בעליך או גירשיך, וכן העבד שהיה אוכל בתרומה, באו ואמרו לו, מת רבך, או שמכרך לישראל, או נתנך מתנה, או עשאך בן חורין, וכן כוהן שהיה אוכל בתרומה, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה--רבי אליעזר מחייב קרן וחומש, ורבי יהושוע פוטר.  היה עומד ומקריב על גבי המזבח, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה--רבי אליעזר אומר, כל הקרבנות שהקריב על גבי המזבח, פסולין; ורבי יהושוע מכשיר.  נודע שהוא בעל מום, עבודתו פסולה.

ח,ב  וכולן, שהייתה תרומה לתוך פיהם--רבי אליעזר אומר, יבלעו; ורבי יהושוע אומר, יפלוטו.  אמרו לו נטמאת ונטמאת התרומה--רבי אליעזר אומר, יבלע; ורבי יהושוע אומר, יפלוט.  טמא היית וטמאה הייתה התרומה, או נודע שהוא טבל, או מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, או מעשר שני והקדש שלא נפדו, או שטעם טעם פשפש לתוך פיו--הרי זה יפלוט.

ח,ג  היה אוכל באשכול, ונכנס מן הגינה לחצר--רבי אליעזר אומר, יגמור; רבי יהושוע אומר, לא יגמור.  חשיכה לילי שבת--רבי אליעזר אומר, יגמור; רבי יהושוע אומר, לא יגמור.

ח,ד  יין של תרומה שנתגלה, יישפך; ואין צורך לומר, של חולין.  שלושה משקין אסורין משום גילוי--המים, והיין, והחלב; ושאר כל המשקין, מותרין.  כמה ישהו, ויהו אסורין--כדי שייצא הרחש ממקום קרוב, וישתה.

ח,ה  שיעור המים המגולים, כדי שתאבד בהם המרה.  רבי יוסי אומר, בכלים, כל שהן; ובקרקעות, ארבעים סאה.

ח,ו  ניקורי תאנים וענבים והקישואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות, אפילו הן ככד--אחד גדול ואחד קטן, אחד תלוש ואחד מחובר--כל שיש בו ליחה, אסור.  ונשוכת נחש--אסורה, מפני סכנת נפשות.

ח,ז  משמרת של יין, אסורה משום גילוי; ורבי נחמיה, מתיר.

ח,ח  חבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה--רבי אליעזר אומר, אם הייתה מונחת במקום התורפה, יניחנה במקום המוצנע; ואם הייתה מגולה, יכסנה.  רבי יהושוע אומר, אם הייתה מונחת במקום המוצנע, יניחנה במקום התורפה; ואם הייתה מכוסה, יגלנה.  רבן גמליאל אומר, אל יחדש דבר.

ח,ט  חבית שנשברה בגת העליונה, והתחתונה טמאה--מודה רבי אליעזר ורבי יהושוע, שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה, יציל; ואם לאו, רבי אליעזר אומר, תרד ותיטמא, ואל יטמאנה בידיו.

ח,י  וכן חבית של שמן שנשפכה--מודה רבי אליעזר ורבי יהושוע, שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה, יציל; ואם לאו, רבי אליעזר אומר, תרד ותיבלע, ואל יבלענה בידיו.

ח,יא  ועל זו ועל זו--אמר רבי יהושוע, לא זו היא תרומה שאני מוזהר עליה מלטמאה, אלא מלאוכלה ובל תטמאה.  היה עובר ממקום למקום, וכיכרות של תרומה בידו, ואמר לו הנוכרי, תן לי את אחת מהן ואטמאה, ואם לאו, הריני מטמא את כולן--רבי אליעזר אומר, יטמא את כולן, ואל ייתן לו את אחת מהן; רבי יהושוע אומר, יניח לפניו אחת על הסלע.

ח,יב  וכן נשים שאמרו להן גויים, תנו לנו אחת מכם ונטמאה, ואם לאו, הרי אנו מטמאין את כולכן--יטמאו את כולן, ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל.
 

מסכת תרומות פרק ט

ט,א  הזורע תרומה--שוגג, יופך; ומזיד, יקיים.  ואם הביאה שליש--בין שוגג בין מזיד, יקיים; ובפשתן, מזיד יופך.

ט,ב  וחייבת בלקט ובשכחה ובפיאה, ועניי ישראל ועניי כוהנים מלקטין:  עניי ישראל מוכרין את שלהן לכוהנים בדמי תרומה, והדמים שלהן.  אמר רבי טרפון אם כן, לא ילקטו אלא עניי הכוהנים, שמא ישכחו וייתנו לתוך פיהם; אמר לו רבי עקיבה, אם כן, לא ילקטו אלא טהורים.

ט,ג  וחייבת במעשרות ובמעשר עני, עניי ישראל ועניי כוהנים נוטלין:  עניי ישראל מוכרין את שלהם לכוהנים בדמי תרומה, והדמים שלהם.  החובט משובח.  והדש, כיצד יעשה--תולה קפיפות בצווארי בהמה, ונותן לתוכן מאותו המין; ונמצא לא זומם את הבהמה, ולא מאכיל את התרומה.

ט,ד  גידולי תרומה, תרומה; וגידולי גידולין, חולין.  אבל הטבל, ומעשר ראשון, וספיחי שביעית, ותרומת חוצה לארץ, והמדומע, והביכורים--גידוליהן, חולין.  גידולי הקדש, ומעשר שני--חולין; ופודין אותן בזמן זרען.

ט,ה  מאה לגנה של תרומה, ואחת של חולין--כולן מותרין בדבר שזרעו כולה; אבל בדבר שאין זרעו כולה--אפילו מאה של חולין ואחת של תרומה, כולן אסורין.

ט,ו  הטבל, גידוליו מותרין בדבר שזרעו כולה; אבל בדבר שאין זרעו כולה, גידולי גידולין אסורין.  ואיזה הוא דבר שאין זרעו כולה, כגון הלוף והשום והבצלים; רבי יהודה אומר, השום כשעורים.

ט,ז  המנכש עם הנוכרי בחסייות--אף על פי שפירותיו טבל, אוכל מהן עראי.  שתילי תרומה שנטמאו, ושתלן--טהרו מלטמא, ואסורין מלאכול עד שיגום את האוכל; רבי יהודה אומר, עד שיגום וישנה.
 

מסכת תרומות פרק י

י,א  בצל שנתנו לתוך עדשים--אם שלם, מותר; ואם חתכו, בנותן טעם; ושאר כל התבשיל--בין שלם בין מחותך, בנותן טעם.  רבי יהודה מתיר בצחנה, שאינה אלא ליטול את הזוהמה.

י,ב  תפוח שרסקו, ונתנו לתוך העיסה וחמצה--הרי זו אסורה.  שעורים שנפלו לתוך בור של מים--אף על פי שהבאישו מימיו, מותרין.

י,ג  הרודה פת חמה, ונתנה על פי חבית של יין של תרומה--רבי מאיר אוסר, ורבי יהודה מתיר.  רבי יוסי, מתיר בשל חיטים; ואוסר בשל שעורים, מפני שהשעורים שואבות.

י,ד  תנור שהסיקוהו בכמון של תרומה, ואפה בו את הפת--הפת מותרת:  שאין טעם כמון, אלא ריח כמון.

י,ה  תלתן שנפלה לתוך בור של יין, והיא תרומה, או במעשר שני--אם יש בזרע כדי ליתן טעם, אבל לא בעץ.  ובשביעית, ובכלאי הכרם, ובהקדש--אם יש בזרע ובעץ כדי ליתן טעם.

י,ו  מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם, יידלקו.  היו לו חבילי תלתן של טבל--כותש ומחשב כמה זרע בהן, ומפריש את הזרע; ואינו צריך להפריש את העץ.  ואם הפריש--לא יאמר אכתוש ואטול את העץ, ואתן את הזרע; אלא נותן את העץ עם הזרע.

י,ז  זיתי חולין שכבשן עם זיתי תרומה--פצועי חולין עם פצועי תרומה, פצועי חולין עם שלמי תרומה, או במי תרומה--אסור; אבל שלמי חולין עם פצועי תרומה, מותר.

י,ח  דג טמא שכבשו עם דג טהור, כל גרב שהוא מחזיק סאתיים--אם יש בו משקל עשרה זין ביהודה, שהן חמישה סלעים בגליל דג טמא--צירו אסור.  רבי יהודה אומר, רביעית בסאתיים; רבי יוסי אומר, אחד משישה עשר בו.

י,ט  חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים, לא פסלו את צירן; העיד רבי צדוק על ציר חגבים טמאים, שהוא טהור.

י,י  כל הנכבשין זה עם זה--מותרין, אלא עם החסייות.  חסית של חולין עם חסית של תרומה, ירק של חולין עם חסית של תרומה--אסור.  אבל חסית של חולין עם ירק של תרומה, מותר.

י,יא  רבי יוסי אומר, כל הנשלקין עם התרדין--אסורין, מפני שהן נותנין את הטעם.  רבי שמעון אומר, כרוב של שקי עם כרוב של בעל--אסור, מפני שהוא בולע.  רבי עקיבה אומר, כל המתבשלין זה עם זה--מותרין, אלא עם הבשר.  רבי יוחנן בן נורי אומר, הכבד אוסרת ואינה נאסרת, מפני שהיא פולטת, ואינה בולעת.

י,יב  ביצה שניתבלה בתבלין אסורין--אפילו חלמון שלה אסור, מפני שהוא בולע.  מי כבשין ומי שלקות של תרומה, אסורין לזרים.
 

מסכת תרומות פרק יא

יא,א  אין נותנין דבילה וגרוגרות לתוך המורייס, מפני שהוא מאבדן; אבל נותנין את היין למורייס.  אין מפטמין את השמן, אבל עושין את היין יינומלין.  אין מבשלין יין של תרומה, מפני שהוא ממעיטו; רבי יהודה מתיר, מפני שהוא משביחו.

יא,ב  דבש תמרים, ויין תפוחים, וחומץ סתוונייות, ושאר כל מי פירות של תרומה--רבי אליעזר מחייב קרן וחומש; ורבי יהושוע פוטר.  רבי אליעזר מטמא, משום משקה.  אמר רבי יהושוע, לא מנו חכמים שבעה משקין כמונה פטמין; אלא אמרו, שבעה משקין טמאים, ושאר כל המשקין טהורים.

יא,ג  אין עושין תמרים דבש, ולא תפוחים יין, ולא סתוונייות חומץ, ושאר כל הפירות אין משנין אותן מברייתן בתרומה ובמעשר שני, אלא זיתים וענבים בלבד.  ואין סופגין את הארבעים משום עורלה, אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים.  ואין מביאין ביכורים משקין, אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים.  ואין מיטמא משום משקה, אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים.  ואין מקריבין על גבי המזבח, אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים.

יא,ד  עוקצי תאנים, וגרוגרות, והכליסין, והחרובין של תרומה--אסורים לזרים.

יא,ה  גרעיני תרומה--בזמן שהוא מכנסן, אסורות; ואם השליכן, מותרות.  וכן עצמות הקודשים--בזמן שהוא מכנסן, אסורות; ואם השליכן, מותרות.  המורסן מותר.  סובין של חדשות אסורות, ושל ישנות מותרות.  ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין.  המסלת קב או קביים בסאה--לא יאבד את השאר, אלא יניחנו במקום מוצנע.

יא,ו  מגורה שפינה ממנה חיטי תרומה, אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת; אלא מכבד כדרכו, ונותן לתוכה חולין.

יא,ז  וכן חבית של שמן שנשפכה, אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח; אלא נוהג בה, כדרך שהוא נוהג בחולין.

יא,ח  המערה מכד לכד, ונטף שלוש טפין--נותן לתוכה חולין; הרכינה ומיצת, הרי זו תרומה.  כמה יהא בתרומת מעשר של דמאי, ויוליכנה לכוהן--אחד משמונה בשמינית.

יא,ט  כרשיני תרומה, מאכילין אותן לבהמה לחיה ולתרנגולין.  ישראל ששכר פרה מכוהן, מאכילה כרשיני תרומה; וכוהן ששכר פרה מישראל--אף על פי שמזונותיה עליו, לא יאכילנה כרשיני תרומה.  ישראל ששם פרה מכוהן, לא יאכילנה כרשיני תרומה; וכוהן ששם פרה מישראל, מאכילה כרשיני תרומה.

יא,י  מדליקין שמן שריפה בבתי כנסייות, ובבתי מדרשות, ובמבואות האפלים, ועל גבי החולים ברשות כוהן.  בת ישראל שנישאת לכוהן, והיא למודה לבוא אצל אביה--אביה מדליק ברשותה.  מדליקין בבית המשתה, אבל לא בבית האבל, דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר, בבית האבל, אבל לא בבית המשתה.  רבי מאיר אוסר כאן וכאן; רבי שמעון מתיר כאן וכאן.
 



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך