משנה -> סדר זרעים -> ברכות

 

מסכת ברכות פרק א

א,א  מאימתיי קורין את שמע בערבין:  משעה שהכוהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורת הראשונה, דברי רבי אליעזר.  וחכמים אומרין, עד חצות.  רבן גמליאל אומר, עד שיעלה עמוד השחר.

א,ב  מעשה שבאו בניו מבית המשתה, ואמרו לו, לא קרינו את שמע.  אמר להם, אם לא עלה עמוד השחר, מותרין אתם לקרות.

א,ג  ולא זו בלבד, אלא כל שאמרו חכמים עד חצות, מצותן עד שיעלה עמוד השחר.  הקטר חלבים ואברים, מצותן עד שיעלה עמוד השחר; כל הנאכלים ליום אחד, מצותן עד שיעלה עמוד השחר.

א,ד  אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות--אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה.

א,ה  [ב] מאימתיי קורין את שמע בשחרים:  משיכיר בין תכלת ללבן; רבי אליעזר אומר, בין תכלת לכרתן.  עד הנץ החמה; רבי יהושוע אומר, עד שלוש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות.  הקורא מכאן ואילך, לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה.

א,ו  [ג] בית שמאי אומרין, בערב כל אדם יטו ויקרו, ובבוקר יעמודו, שנאמר "בשוכבך ובקומך" (דברים ו,ז; דברים יא,יט).  בית הלל אומרין, כל אדם קורין כדרכן, שנאמר "ובלכתך בדרך" (דברים ו,ז; דברים יא,יט).  אם כן, למה נאמר "בשוכבך ובקומך"--אלא בשעה שדרך בני אדם שוכבין, ובשעה שדרך בני אדם עומדין.

א,ז  אמר רבי טרפון, אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הלסטין.  אמרו לו, כדאי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל.

א,ח  [ד] בשחר מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה; ובערב מברך שתיים לפניה ושתיים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה.  מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך.  לחתום, אינו רשאי שלא לחתום; ושלא לחתום, אינו רשאי לחתום.

א,ט  [ה] מזכירין יציאת מצריים בלילות.  אמר רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצריים בלילות, עד שדרשה בן זומא:  שנאמר "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצריים, כול ימי חייך" (דברים טז,ג)--"ימי חייך", הימים; "כול ימי חייך", הלילות.  וחכמים אומרים, "ימי חייך", העולם הזה; "כול ימי חייך", להביא את ימות המשיח.
 

מסכת ברכות פרק ב

ב,א  היה קורא בתורה, והגיע זמן המקרא--אם כיוון את ליבו, יצא; ואם לאו, לא יצא.  ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב, ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב, דברי רבי מאיר.  רבי יהודה אומר, באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד, ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם.

ב,ב  אלו הן בין הפרקים--בין ברכה ראשונה לשנייה, ובין שנייה ל"שמע" (דברים ו,ד), ובין "שמע" ל"והיה, אם שמוע" (דברים יא,יג), בין "והיה, אם שמוע" ל"ויאמר" (במדבר טו,לז), בין "ויאמר" לאמת ויציב.  רבי יהודה אומר, בין "ויאמר" לאמת ויציב לא יפסיק.  אמר רבי יהושוע בן קורחה, למה קדמה "שמע" ל"והיה, אם שמוע"--אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצוות; "והיה, אם שמוע" ל"ויאמר"--ש"והיה, אם שמוע" נוהג ביום ובלילה, ו"ויאמר" אינו נוהג אלא ביום.

ב,ג  הקורא את שמע ולא השמיע לאוזנו, יצא; רבי יוסי אומר, לא יצא.  קרא ולא דיקדק באותותיה, רבי יוסי אומר, יצא; רבי יהודה אומר, לא יצא.  הקורא למפרע, לא יצא.  קרא וטעה, יחזור למקום שטעה.

ב,ד  האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאינן רשאין לעשות כן בתפילה.

ב,ה  חתן פטור מקרית שמע בלילה הראשון ועד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה.  מעשה ברבן גמליאל שנשא, וקרא בלילה הראשון שנשא.  אמרו לו, לא לימדתנו שחתן פטור מקרית שמע בלילה הראשון.  אמר להם, איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמיים אפילו שעה אחת.

ב,ו  רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו.  אמרו לו, לא לימדתנו שאביל אסור מלרחוץ.  אמר להם, איני כשאר כל אדם, אסטניס אני.

ב,ז  וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין.  אמרו לו, לא לימדתנו שאין מקבלין תנחומין על העבדים.  אמר להם, אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה.

ב,ח  חתן--אם רצה לקרות את שמע בלילה הראשון, קורא.  רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הרוצה ליטול את השם ייטול.
 

מסכת ברכות פרק ג

ג,א  מי שמתו מוטל לפניו, פטור מקרית שמע ומן התפילין.  נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, את שלפני המיטה ואת שלאחר המיטה--את שלמיטה צורך בהן, פטורין; ואת שאין למיטה צורך בהן, חייבין.  אלו ואלו פטורין מן התפילה.

ג,ב  קברו את המת וחזרו--אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה, יתחילו; ואם לאו, לא יתחילו.  העומדין בשורה--הפנימיין פטורין, והחיצונים חייבין.

ג,ג  נשים ועבדים וקטנים--פטורין מקרית שמע ומן התפילין, וחייבין בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון.

ג,ד  בעל קרי מהרהר בליבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה; ועל המזון מברך לאחריו, ואינו מברך לפניו.  רבי יהודה אומר, מברך לפניהם ולאחריהם.

ג,ה  היה עומד בתפילה, ונזכר שהוא בעל קרי--לא יפסיק, אלא יקצר.  ירד לטבול--אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא; ואם לאו, יתכסה במים ויקרא.  אבל לא יתכסה לא במים הרעים, ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים.  וכמה ירחיק מהן ומן הצואה, ארבע אמות.

ג,ו  זב שראה קרי, ונידה שפלטה שכבת זרע, והמשמשת שראת נידה--צריכין טבילה.  רבי יהודה פוטר.
 

מסכת ברכות פרק ד

ד,א  תפילת השחר, עד חצות; רבי יהודה אומר, עד ארבע שעות.  תפילת המנחה, עד הערב; רבי יהודה אומר, עד פלג המנחה.  תפילת הערב, אין לה קבע.  ושל מוספין, כל היום.

ד,ב  רבי נחוניה בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו, תפילה קצרה.  אמרו לו, מה מקום לתפילה זו.  אמר להם, בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי, וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי.

ד,ג  רבן גמליאל אומר, בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה; רבי יהושוע אומר, ומעין שמונה עשרה.  רבי עקיבה אומר, אם שגרה תפילתו בפיו, מתפלל שמונה עשרה; ואם לאו, מעין שמונה עשרה.

ד,ד  רבי אליעזר אומר, העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים.  רבי יהושוע אומר, המהלך במקום סכנה, מתפלל תפילה קצרה ואומר, הושע ה' את עמך את שארית ישראל, כל פרשת העיבור יהיו צורכיהם לפניך; ברוך אתה ה', שומע תפילה.

ד,ה  היה רוכב על החמור, יירד; אם אינו יכול לירד, יחזיר את פניו.  אם אינו יכול להחזיר את פניו, יכוון את ליבו כנגד בית קודש הקודשים.

ד,ו  היה יושב בספינה או בקרון או באסדה, יכוון את ליבו כנגד בית קודש הקודשים.

ד,ז  רבי אלעזר בן עזריה אומר, אין תפילת המוספין אלא בחבר עיר; וחכמים אומרין, בחבר עיר ושלא בחבר עיר.  רבי יהודה אומר משמו, כל מקום שיש חבר עיר, היחיד פטור מתפילת המוספין.
 

מסכת ברכות פרק ה

ה,א  אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש.  חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את ליבם למקום.  אפילו המלך שואל בשלומו, לא ישיבנו; ואפילו נחש כרוך על עקבו, לא יפסיק.

ה,ב  מזכירין גבורת גשמים בתחיית המתים, ושואלין גשמים בברכת השנים.  והבדלה בחונן הדעת.  רבי עקיבה אומר, אומרה ברכה רביעית בפני עצמה; רבי אליעזר אומר, בהודיה.

ה,ג  האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך, ועל טוב ייזכר שמך, מודים מודים--משתקין אותו.  העובר לפני התיבה וטעה, יעבור אחר תחתיו; לא יהא סרבן באותה שעה.  מניין הוא מתחיל, מתחילת הברכה שטעה זה.

ה,ד  העובר לפני התיבה--לא יענה אחר הכוהנים אמן, מפני הטירוף.  אם אין שם כוהן אלא הוא, לא יישא את כפיו; ואם הבטחתו היא שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפילתו, רשאי.

ה,ה  המתפלל וטעה, סימן רע לו; אם שליח ציבור הוא, סימן רע לשולחיו, ששלוחו של אדם כמותו.  אמרו עליו על רבי חנינה בן דוסא, שהיה מתפלל על החולין ואומר, זה חיה וזה מת.  אמרו לו, מניין אתה יודע.  אמר להם, אם שגרה תפילתו בפי, יודע אני שהוא מקובל; ואם לאו, יודע אני שהוא מטורף.
 

מסכת ברכות פרק ו

ו,א  כיצד מברכין על הפירות:  על פירות האילן, הוא אומר בורא פרי העץ, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן.  ועל פירות הארץ, הוא אומר בורא פרי האדמה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ.  על הירקות, הוא אומר בורא פרי האדמה; רבי יהודה אומר, בורא מיני דשאים.

ו,ב  בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה, יצא; על פירות הארץ בורא פרי העץ, לא יצא.  ועל כולם אם אמר שהכול נהיה בדברו, יצא.

ו,ג  על דבר שאין גידוליו מן הארץ, אומר שהכול נהיה בדברו.  על החומץ ועל הגובאי ועל הנובלות, הוא אומר שהכול נהיה בדברו.  ועל החלב ועל הגבינה ועל הביצים, הוא אומר שהכול נהיה בדברו.  רבי יהודה אומר, כל שהוא מין קללה, אין מברכין עליו.

ו,ד  היו לפניו מינים הרבה--רבי יהודה אומר, אם יש ביניהן ממין שבעה, עליו הוא מברך; וחכמים אומרים, מברך על איזה מהן שירצה.

ו,ה  בירך על היין שלפני המזון, פטר את היין שלאחר המזון.  בירך על הפרפרת שלפני המזון, פטר את הפרפרת שלאחר המזון.  בירך על הפת, פטר את הפרפראות; על הפרפראות, לא פטר את הפת.  בית שמאי אומרים, אף לא מעשה קדירה.

ו,ו  היו יושבין, כל אחד ואחד מברך לעצמו; הסבו, אחד מברך לכולם.  בא להם יין בתוך המזון, כל אחד ואחד מברך לעצמו.  לאחר המזון, אחד מברך לכולם; ואומר על המוגמר, אף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה.

ו,ז  הביאו לו מליח כתחילה ופת עימו--מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפילה לו.  זה הכלל--כל שהוא עיקר ועימו טפילה, מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.

ו,ח  אכל תאנים וענבים ורימונים--מברך עליהן שלוש ברכות, דברי רבן גמליאל; וחכמים אומרין, ברכה אחת.  רבי עקיבה אומר, אפילו אכל שלק והוא מזונו, מברך עליו שלוש ברכות.  והשותה מים לצמאו, אומר שהכול נהיה בדברו; רבי טרפון אומר, בורא נפשות רבות וחסרונן.
 

מסכת ברכות פרק ז

ז,א  שלושה שאכלו כאחת, חייבין לזמן.  אכל דמאי, ומעשר ראשון שניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שנפדו, והשמש שאכל כזית, והכותי--מזמנין עליו; אבל אכל טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, והשמש שאכל פחות מכזית, והנוכרי--אין מזמנין עליהם.

ז,ב  נשים ועבדים וקטנים, אין מזמנין עליהם.  עד כמה מזמנין, עד כזית; רבי יהודה אומר, עד כביצה.

ז,ג  כיצד מזמנין:  בשלושה, אומר נברך; בשלושה והוא, אומר ברוך הוא.  בעשרה, אומר נברך לאלוהינו; בעשרה והוא, אומר ברוך הוא.  אחד עשרה, ואחד עשר ריבוא.  במאה, אומר נברך לה' אלוהינו; במאה והוא, אומר ברוך הוא.  באלף, אומר נברך לה' אלוהינו אלוהי ישראל; באלף והוא, אומר ברוך הוא.  בריבוא, אומר נברך לה' אלוהינו אלוהי ישראל אלוהי הצבאות; בריבוא והוא, אומר ברוך הוא.  כעניין שהוא מברך--כך עונין אחריו, ברוך ה' אלוהינו אלוהי ישראל אלוהי הצבאות יושב הכרובים על המזון שאכלנו.  רבי יוסי הגלילי אומר, לפי רוב הקהל הן מברכין, שנאמר "במקהלות, ברכו אלוהים; ה', ממקור ישראל" (תהילים סח,כז).  אמר רבי עקיבה, מה מצינו בבית הכנסת, אחד מרובין ואחד מועטין, אומרין ברכו את ה'.  רבי ישמעאל אומר, ברכו את ה' המבורך.

ז,ד  שלושה שאכלו כאחד, אינן רשאין ליחלק; וכן ארבעה, וכן חמישה.  שישה נחלקין, עד עשרה.  ועשרה אין נחלקין, עד שיהו עשרים.

ז,ה  שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד--בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו, הרי אלו מצטרפין לזימון; ואם לאו, אלו מזמנין לעצמן, ואלו מזמנין לעצמן.  ואין מברכין על היין, עד שייתן לתוכו מים, דברי רבי אליעזר; וחכמים אומרין, מברכין.
 

מסכת ברכות פרק ח

ח,א  אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה.  בית שמאי אומרין, מברך על היום ואחר כך מברך על היין; ובית הלל אומרין, מברך על היין ואחר כך מברך על היום.

ח,ב  בית שמאי אומרין, נוטלין לידיים ואחר כך מוזגין את הכוס; ובית הלל אומרין, מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלים לידיים.

ח,ג  [ד] בית שמאי אומרין, מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידיים; ובית הלל אומרין, נוטלין לידיים ואחר כך מכבדין את הבית.

ח,ד  [ג] בית שמאי אומרין, מקנח ידו במפה ומניחה על השולחן; ובית הלל אומרין, על הכסת.

ח,ה  בית שמאי אומרין, נר ומזון ובשמים והבדלה; ובית הלל אומרין, נר ובשמים ומזון והבדלה.  בית שמאי אומרין, שברא מאור האש; ובית הלל אומרין, בורא מאורי האש.

ח,ו  אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של גויים, ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים, ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני עבודה זרה.  אין מברכין על הנר, עד שייאותו לאורו.

ח,ז  מי שאכל ושכח ולא בירך--בית שמאי אומרין, יחזור למקומו ויברך; ובית הלל אומרין, יברך במקום שנזכר.  עד אימתיי הוא מברך, עד כדי שיתאכל המזון במעיו.

ח,ח  בא להם יין לאחר המזון, ואין שם אלא אותו הכוס--בית שמאי אומרין, מברך על היין ואחר כך מברך על המזון; בית הלל אומרין, מברך על המזון ואחר כך מברך על היין.  עונין אמן אחר ישראל המברך; ואין עונין אמן אחר הכותי המברך, עד שישמע כל הברכה.
 

מסכת ברכות פרק ט

ט,א  הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל, אומר ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה.  מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו.

ט,ב  על הזיקים, ועל הזועות, ועל הברקים, ועל הרוחות, ועל הרעמים--הוא אומר ברוך שכוחו מלא עולם.  על ההרים, ועל הגבעות, ועל הימים, ועל הנהרות, ועל המדברות--הוא אומר ברוך עושה בראשית.  רבי יהודה אומר, הרואה את הים הגדול, אומר ברוך שעשה את הים הגדול, בזמן שהוא רואהו לפרקים.  על הגשמים, ועל הבשורות הטובות--הוא אומר ברוך הטוב והמטיב.  ועל שמועות הרעות, הוא אומר ברוך דיין האמת.

ט,ג  בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים--אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.  מברך על הרעה מעין על הטובה, ועל הטובה מעין על הרעה.  הצועק לשעבר, הרי זו תפילת שוא.  כיצד:  הייתה אשתו מעוברת, ואמר יהי רצון שתלד אשתי זכר--הרי זו תפילת שוא; היה בא בדרך ושמע קול צווחות בעיר, ואמר יהי רצון שלא יהו אלו בתוך ביתי--הרי זו תפילת שוא.

ט,ד  הנכנס לכרך, מתפלל שתיים--אחת בכניסתו ואחת ביציאתו.  בן עזאי אומר, ארבע--שתיים בכניסתו ושתיים ביציאתו, ונותן הודיה לשעבר וזועק לעתיד לבוא.

ט,ה  חייב לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאודך" (דברים ו,ה):  "בכל לבבך"--בשני יצריך, ביצר טוב וביצר רע.  "ובכל נפשך", אפילו הוא נוטל את נפשך.  "ובכל מאודך", בכל ממונך.  דבר אחר, "ובכל מאודך"--בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, הוי מודה לו בכול מאוד מאוד.

ט,ו  לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קודש הקודשים.  לא ייכנס להר הבית, במקלו ובמנעלו ובאפונדתו ובאבק שעל רגליו; ולא יעשנו קפנדריא.  ורקיקה, מקל וחומר.

ט,ז  כל חותם הברכות שהיו במקדש, היו מן העולם; משקילקלו המינים, ואמרו אין עולם אלא אחד--התקינו שיהו אומרין, מן העולם ועד העולם.  התקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר "והנה בועז, בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים, ה' עימכם; ויאמרו לו, יברכך ה'" (רות ב,ד).  ואומר "ה' עימך גיבור החיל" (שופטים ו,יב).  ואומר "אל תבוז, כי זקנה אימך" (משלי כג,כב).  ואומר "עת, לעשות לה'--הפרו, תורתך" (תהילים קיט,קכו); רבי נתן אומר, הפרו תורתך, עת לעשות לה'.
 



   לדף ראשי מאגר ספרות הקודש  

תנ"ך | משנה | תוספתא | תלמוד ירושלמי | תלמוד בבלי | מדרש תנחומא | משנה תורה לרמב"ם
 

לדף ראשי מקראנט | מאגר מידע | הפעלות ממוחשבות | קהילת מורים | אחיתופל | עזרה
 
 

כל הזכויות בטקסטים הספרותיים כפי שהם מופיעים באתר "ספרות הקודש" הן של מכון ממרא.
החומר מופיע באתר סנונית על סמך רישיון מאת מכון ממרא ובאדיבותו הרבה.
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס

כל הזכויות שמורות © 2003-2009 (ראה תנאי שימוש)
 
border
סנונית גשר מט"ח אבי חי מפמ"ר תנ"ך